+תורה
בְּרֵאשִׁית שְׁמוֹת וַיִּקְרָא בַּמִּדְבָּר דְּבָרִים
יְהוֹשֻׁעַ
יְהוֹשֻׁעַ
שׁוֹפְטִים
שׁוֹפְטִים שְׁמוּאֵל-א
שְׁמוּאֵל-ב
שְׁמוּאֵל-ב
מְלָכִים-א
מְלָכִים-א
מְלָכִים-ב
מְלָכִים-ב
יְשַׁעְיָהוּ
יְשַׁעְיָהוּ
יִרְמְיָהוּ
יִרְמְיָהוּ
יְחֶזְקֵאל
יְחֶזְקֵאל
+תרי-עשר
הוֹשֵׁעַ יוֹאֵל עָמוֹס עֹבַדְיָה יוֹנָה מִיכָה נַחוּם חֲבַקּוּק צְפַנְיָה חַגַּי זְכַרְיָה מַלְאָכִי
+כתובים
תְּהִלִּים מִשְׁלֵי אִיּוֹב שִׁיר-הַשִּׁירִים רוּת אֵיכָה קֹהֶלֶת אֶסְתֵּר דָּנִיֵּאל עֶזְרָא נְחֶמְיָה דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב
א
א
ב
ב
ג
ג
ד
ד
ה
ה
ו
ו
ז
ז
ח
ח
ט
ט
י
י
יא
יא
יב
יב
יג
יג
יד
יד
טו
טו
טז
טז
יז
יז
יח
יח
יט
יט
כ
כ
כא
כא
כב
כב
כג
כג
כד
כד
כה
כה
כו
כו
כז
כז
כח
כח
כט
כט
ל
ל
לא
לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

SAMUEL HEWS AGAG, KING OF THE AMALEKITES, DORÉ, 1891, By Internet Archive Book Images [No restrictions], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת (ל"ב)
סיכום
שָׁאוּל משמיד את עֲמָלֵק מלבד את מלכם אֲגַג ואת מיטב המקנה, בניגוד לצו ה'. שְׁמוּאֵל מודיע לשָׁאוּל שלכן ה' מאס במלכותו והורג בעצמו את אֲגַג.
תקציר
שָׁאוּל מכה את עֲמָלֵק, אבל חס על מַלְכָּם אֲגָג: שְׁמוּאֵל מודיע לשָׁאוּל שה' החליט לפקוד כעת את עֲמָלֵק ולהענישם על מה שעוללו לבני ישראל במהלך מסעם לארץ מִמִּצְרָיִם
[^]שְׁמוֹת פרק י"ז פסוקים ח-ט"ז: ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
. ה' מצווה להחרים\להשמיד את בני עֲמָלֵק כולם וגם את כל חיות המקנה שלהם.
א וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח יְהוָה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי יְהוָה. ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. ג עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר.
שָׁאוּל אוסף
[*]משמיע את הקריאה להאסף
את הָעָם בטְּלָאִים
[*]מקום שלא זוהה, ואולי מדובר בדרך שבה נערך המפקד
ופוקד 200,000 חיילים ו-10,000 מיְהוּדָה, עולה איתם למרכז העמלקי ושָׂם שָׁם מארב בַּנָּחַל. הוא מזהיר את בני שבט הַקֵּינִי שיפרדו\יסורו מהעֲמָלֵקים כדי שלא ישמדו\יאספו יחד איתם (בשל החסד שעשו בני קֵּינִי עם ישראל
[*]יחסי הידידות בין בני ישראל לבני הַקֵּינִי נרמזים למשל בעלילותיה של יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי
).
ד וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אֶת אִישׁ יְהוּדָה. ה וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וַיָּרֶב בַּנָּחַל. ו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק.
שָׁאוּל מכה ומשמיד את העֲמָלֵקים בארץ נדודיהם שבין חֲוִילָה לשׁוּר שמול מִצְרָיִם
[*]הוא האזור של נדידת השבטים צאצאי יִשְׁמָעֵאל
[^] בְּרֵאשִׁית פרק כ"ה פסוקים י"ז-י"ח: יז וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. יח וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל.
. מדובר באזורים שבין חֲוִילָה (בדרום עֲרָב) ל"שׁוּר", כלומר "חומה" בארמית
[^] עֶזְרָא פרק ד פסוק י"ג: יג כְּעַן יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי הֵן קִרְיְתָא דָךְ תִּתְבְּנֵא וְשׁוּרַיָּה יִשְׁתַּכְלְלוּן מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא יִנְתְּנוּן וְאַפְּתֹם מַלְכִים תְּהַנְזִק.
, והכוונה כאן היא ל"חומת מצרים" - שורת מבצרים שהגנו על גבול מצרים באזור איסמעליה שעל תעלת סואץ של ימינו
[*]דרכים ואתרים - פרקים בתולדות ישראל וארצו, יוחנן אהרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"א, עמ' 12
[*]עולם התנ"ך, ספר בְּרֵאשִׁית עמ' 114-115.
, ומשמיד\מחרים את כל העמלקים מלבד את מַלְכָּם אֲגַג אותו שָׁאוּל שובה בעודו חָי.
ז וַיַּךְ שָׁאוּל אֶת עֲמָלֵק מֵחֲוִילָה בּוֹאֲךָ שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרָיִם. ח וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק חָי וְאֶת כָּל הָעָם הֶחֱרִים לְפִי חָרֶב.
שָׁאוּל והעם חסו\חמלו על אֲגַג ועל מֵיטַב חיות המקנה
[*]צֹּאן וְבָּקָר, וְהַמִּשְׁנִים (המפורשים ככבשים שמנים או בעלי תוספת\משנה בשר) והַכָּרִים (האֵילִים, זכרי הכבשים)
ולא רצו להשמיד אותם, והשמידו רק את חיות העבודה\מלאכה הנבזות והחלשות\נמסות. ה' מודיע לשְׁמוּאֵל שהוא מתחרט\ניחם על המלכת שָׁאוּל בשל אי קיום מצוותו, ושְׁמוּאֵל כועס\יִּחַר וזועק בשל כך לה' כל הלילה.
ט וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל הַכָּרִים וְעַל כָּל הַטּוֹב וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם וְכָל הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה וְנָמֵס אֹתָהּ הֶחֱרִימוּ. י וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר. יא נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל וַיִּזְעַק אֶל יְהוָה כָּל הַלָּיְלָה.
שְׁמוּאֵל נוזף בשָׁאוּל על אי קיום צו החרם על עֲמָלֵק: שְׁמוּאֵל קם מוקדם בבוקר שלמחרת ושומע ששָׁאוּל הציב מצבת-זכרון\יָד בכַּרְמֶל וירד לגִּלְגָּל. שְׁמוּאֵל בא אליו לגִּלְגָּל ושָׁאוּל מברך אותו ומודיע שקיים את מצוות ה'.
יב וַיַּשְׁכֵּם שְׁמוּאֵל לִקְרַאת שָׁאוּל בַּבֹּקֶר וַיֻּגַּד לִשְׁמוּאֵל לֵאמֹר בָּא שָׁאוּל הַכַּרְמֶלָה וְהִנֵּה מַצִּיב לוֹ יָד וַיִּסֹּב וַיַּעֲבֹר וַיֵּרֶד הַגִּלְגָּל. יג וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַיהוָה הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְהוָה.
שְׁמוּאֵל שואל מהו אם כך קול הצאן והַבָּקָר שהוא שומע? שָׁאוּל עונה שהעם חס על מיטב חיות המקנה כדי לזבוח אותם לה'.
יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. טו וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ.
שְׁמוּאֵל מבקש שיַרְפֶּה מהתרוצים שלו כי ה' דיבר אליו בלילה. שָׁאוּל מבקש ששְׁמוּאֵל יאמר לו את דברי ה', ושְׁמוּאֵל מזכיר לו שה' בחר בו למלוכה למרות ששָׁאוּל חשב שהוא קטן מדי למשרה הזאת
[^]שְׁמוּאֵל-א פרק ט פסוק כ"א: כא וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה.
.
טז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה ויאמרו [וַיֹּאמֶר] לוֹ דַּבֵּר. יז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
אך כעת כשה' שלח אותו להשמיד את כל בני עֲמָלֵק החוטאים, שָׁאוּל לא שמע בקולו ועט על הַשָּׁלָל
[*]כמו שעַיִט נופל על טרפו
. שָׁאוּל מצטתדק שהוא דוקא קיים את צו ה' והשמיד את בני עֲמָלֵק וגם שבה את מַלְכָּם, אבל הָעָם לקח מהחלק המשובח\רֵאשִׁית של החרם כדי לזבוח אותו לה' בַּגִּלְגָּל.
יח וַיִּשְׁלָחֲךָ יְהוָה בְּדָרֶךְ וַיֹּאמֶר לֵךְ וְהַחֲרַמְתָּה אֶת הַחַטָּאִים אֶת עֲמָלֵק וְנִלְחַמְתָּ בוֹ עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם. יט וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. כ וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה וָאֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהוָה וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי. כא וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל.
שְׁמוּאֵל עונה שאין לה' חפץ בזבחים
[*]עֹלוֹת הן סוג קורבן אשר נשרף כולו, ולכן אינו משמש למאכל. ראו בדף ספר וַיִּקְרָא.
כמו שיש לו חפץ שישמעו בקולו, כי לשמוע בקולו זה טוב יותר מִזֶּבַח טוֹב ומֵשומן\חֵלֶב אֵילִים
[*]כאמור זכרי הכבשים
. כי מרד\מֶרִי בה' הוא חָמוּר כמו חטא של עיסוק בקסמים, ועבודת האלילים באָוֶן וּתְרָפִים
[*]פסילים ששימשו לפולחן, כמו הצְלָמִים המְגֵנִים של אבות המשפחה שגנבה רָחֵל מאביה לָבָן
[^] בְּרֵאשִׁית פרק ל"א פסוק י"ט: יט וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.
, ושהיו גם הם משמשים לחיזוי עתידות
[^] יְחֶזְקֵאל פרק כ"א פסוק כ"ו: כו כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד.
. מדובר כנראה בפסלים קטנים כיוון שרָחֵל החביאה אותם בכַר הַגָּמָל שעליו ישבה
[^] בְּרֵאשִׁית פרק ל"א פסוק ל"ד: לד וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת כָּל הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא.
וגם מִיכַל בת שָׁאוּל החביאה תְּרָפִים במיטת דָוִד
[^] שְׁמוּאֵל-א פרק י"ט פסוק י"ג: יג וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד.
.
חֲמוּרָה כמו להפציר\להתנגד לה'. שָׁאוּל מאס בצו ה' ולכן ה' מאס בו כמלך.
כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים. כג כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ.
שָׁאוּל מודה שחטא כשעבר על דברי ה' ושְׁמוּאֵל, וטוען שוב שעשה כך כיוון שחשש מהעם ולכן איפשר להם לחמול על החיות המשובחות.
כד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם.
שָׁאוּל מבקש ששְׁמוּאֵל יסבול\ישא את חטאו וישוב להשתחוות ביחד עימו לה', אך שְׁמוּאֵל מסרב כיוון שכאמור ה' כבר מאס בו.
כה וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה. כו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל.
כששְׁמוּאֵל פונה ללכת שָׁאוּל אוחז בכנף מעילו שנקרע ושְׁמוּאֵל מודיע שכך גם תיקרע מלכותו ותינתן לידידו הטוב ממנו
[*]הוא דָוִד שהיה בתחילה מקורב לשָׁאוּל
. כי ה'\נֵצַח יִשְׂרָאֵל לא שיקר ולא יתחרט\יִנָּחֵם על החלטתו למאוס בשָׁאוּל, כי ה' אינו מתחרט על החלטותיו כפי שנוהגים בני האדם.
כז וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ. כט וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם.
שָׁאוּל מודה שוב שחטא ומבקש שוב משְׁמוּאֵל שימשיך להראות לו כבוד לפני העם וישתחווה ביחד עימו לה', ושְׁמוּאֵל הפעם נענה לבקשתו.
ל וַיֹּאמֶר חָטָאתִי עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. לא וַיָּשָׁב שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי שָׁאוּל וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁאוּל לַיהוָה.
אח"כ שְׁמוּאֵל מבקש שיביאו לפניו את אֲגַג שהולך אליו "מַעֲדַנֹּת"
[*]מילה שלא פורשה בודאות. יש המפרשים "קשור בשרשרת" כמו באִיּוֹב פרק ל"ח פסוק ל"א
[^] אִיּוֹב פרק ל"ח פסוק ל"א: לא הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ.
, או שאֲגַג צעד בסגנון מעודן\גאוותני אל מותו
, מקבל את גורלו ואומר שהנה באה\סרה אליו המרירות של הַמָּוֶת. שְׁמוּאֵל אומר לו שכמו שחרבו של אֲגַג גרמה לנשים להיות שכולות מבעליהן, כך כעת אמו של אֲגַג תהיה שַׁכּוּלָה מבְּנָהּ. שְׁמוּאֵל משַׁסֵּף\חותך את אֲגַג מול ה' בגִּלְגָּל.
לב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת. לג וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל.
שְׁמוּאֵל חוזר לביתו שברָמָה בעוד שָׁאוּל שב לביתו שבגִּבְעָה. שְׁמוּאֵל לא יתראה עוד עם שָׁאוּל עד יום מותו, בגלל הצער של שְׁמוּאֵל על שָׁאוּל על כך שה' התחרט\נִחָם ממשיחתו למלוכה.
לד וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל. לה וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיהוָה נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל.
ציטוטים נבחרים
פסוקים
ג עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו
כ"ב הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.
כ"ז וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת, וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל: "קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם.
ל"ב- ל"ג וַיֹּאמֶר אֲגָג: "אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת"... וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְהוָה בַּגִּלְגָּל.