י”ג י”ד ט”ו

סיכום

יְהוֹנָתָן תוקף בהצלחה עם נושא כליו את מוצב הפלישתים במִכְמָשׂ והפלישתים נסים. שָׁאוּל מצווה לצום עד מיצוי המרדף אך בנו לא שמע זאת ומפר את הצו. כששָׁאוּל מבקש להענישו - העם פודה אותו. שָׁאוּל נלחם באויבי ישראל ומחזק את מלכותו. שושלת שָׁאוּל.

תקציר

פסוקים
א- ז יְהוֹנָתָן הולך עם נושא כליו לקראת מוצב הפלישתים בלי להודיע לאביו או לעם. הם יוצאים בגיא בין סלע בוצץ מצפון מול מִכְמָשׂ שם הפלישתים, וסלע סֶנֶּה מדרום מול גָּבַע שם שָׁאוּל עם 600 איש. יוֹנָתָן מציע לנערו לתקוף את הפלישתים הרבים בעצמם כיוון שה' איתם.
ח- ט"ז יְהוֹנָתָן מציע כאות להצלחתם שהפלישתים יקראו להם לעלות אליהם כשיתגלו וכך קורה. יְהוֹנָתָן ונושא כליו מטפסים על ידיהם ורגליהם, מפתיעים את כ 20 חיילי המוצב ומכים בהם כשנושא הכלים מוודא הריגה. שאר מחנה הפלישתים והחילות נבהלים ונסים - ואנשי שָׁאוּל צופים בכל זאת מלמעלה.
י"ז- כ"ג שָׁאוּל מגלה שיְהוֹנָתָן חסר ומבקש מאֲחִיָּה הכהן (נושא האפוד בשִׁלֹה) להביא את הארון אך כשהוא מבחין במתרחש במחנה פלישתים הוא עוצר את אֲחִיָּה ויוצא עם העם לקרב. הפלישתים מכים אלו את אלו במהומה ובני ישראל שהתחבאו מקודם בשטח מפחד הפלישתים מצטרפים למרדף עד בֵּית אָוֶן.
כ"ד- ל שָׁאוּל אוסר על צבאו לאכול כדי לא לעקב את המרדף ולכן למרות שדבש ניגר בשדה הצבא אינו אוכל ממנו. יְהוֹנָתָן שלא שמע את מצוות אביו טובל את קצה מטהו בדבש וטועם ורווח לו. כשמספרים לו על מצוות אביו הוא מתלונן שבכך אביו מנע מהצבא רווחה דומה לשלו ומנע מכה גדולה יותר בפלישתים.
ל"א- ל"ה בסוף היום הצבא העייף עט על השלל כולל על הבקר אותו הוא שוחט ואוכל עם הדם. שָׁאוּל נבהל מחטא זה וקורא לעם להביא את זבחיהם למזבח שבנה כדי שלא יאכלו את הבשר על הדם.
ל"ו- מ"ח שָׁאוּל מציע להמשיך במרדף עד הבוקר אך לא מקבל תשובה בנדון מה'. שָׁאוּל מצווה למצוא מי חטא כדי להורגו, ואפילו יהא זה בנו. כשיְהוֹנָתָן מתגלה בגורל הוא מודה שאכל דבש ומציע למות אך העם אינו מרשה זאת ופודה אותו. הפלישתים גורשו ושָׁאוּל חיזק את מלכותו ונלחם בהצלחה גם במוֹאָב, עַמּוֹן, אֱדוֹם,(ארם) צוֹבָה, ועֲמָלֵק.
מ"ט- נ"ב שושלת שָׁאוּל (כולל אבותיו, ילדיו, ודודו, שר המלחמה אַבְנֵר), הצלחותיו נגד הפלישתים ונאמנות העם כלפיו.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ג וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו, וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו.
כ"ז וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ, וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו (ותראנה) וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו.
מ"ה וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל: "הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל? חָלִילָה, חַי יְהוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ.."

אילן יוחסין