|
|
סיכום
תקציר
| יוֹסֵף בא אל יַעֲקֹב עם בניו ויַעֲקֹב נזכר ברָחֵל ומחבק את נכדיו: יַעֲקֹב חולה ויוֹסֵף בא אליו עם בָּנָיו אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כדי שיברך אותם. יַעֲקֹב מתיישב על המיטה ואומר שההבטחה שקיבל מה' בלוּז (להיות לגוי גדול ולרשת את הארץ) תתקיים גם בבָּנָיו של יוֹסֵף, כמו בבניו שלו. הבנים שיוולדו ליוֹסֵף בעתיד יצטרפו לנחלות אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה. |
| א וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם. ב וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה. ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי. ד וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם. ה וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי. ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם. |
| יַעֲקֹב נזכר ברָחֵל, אמו האהובה של יוֹסֵף, אשר מתה ונקברה בדרך ליד בֵּית לָחֶם, כאשר יַעֲקֹב היה בדרכו לארץ מאזור חָרָן (פַּדַּן אֲרָם). |
| ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם. |
| יַעֲקֹב כבר בקושי רואה ושואל מי נמצא לפניו. כשיוֹסֵף מסביר לו שאֵלֶּה הם בָּנָיו, יַעֲקֹב מבקש שיוֹסֵף יְקָרֵב אותם אליו. אחרי שהוא מנשק ומחבק אותם, יַעֲקֹב אומר שכבר לא היתה בו תקווה לראות שוב את יוֹסֵף, והנה הוא רואה את בָּנָיו. |
| ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה. ט וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹהִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם. י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם. יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ. |
| יַעֲקֹב מברך את מְנַשֶּׁה ובמיוחד את אֶפְרַיִם: יוֹסֵף מרים את בָּנָיו מִבֵּין בִּרְכֵּי יַעֲקֹב והם משתחווים לפניו. אז יוֹסֵף שָׂם את אֶפְרַיִם ליד ידו השמאלית של יַעֲקֹב ואת מְנַשֶּׁה הבכור ליד ידו הימנית (כך למשל אֶפְרַיִם היה בצד הימני של יוֹסֵף, ובצד השמאלי של יַעֲקֹב). יוֹסֵף עשה כך כדי שיַעֲקֹב יברך את הבכור ברכה חזקה יותר בידו הימנית. יַעֲקֹב מצליב את ידיו כך שידו הימנית על ראש אֶפְרַיִם, כדי לברך אותם כך. |
| יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה. יג וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו. יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר. |
| יַעֲקֹב גם מברך את יוֹסֵף, ואומר שאלוהי אבותיו, אשר שמר עליו מיום הולדתו (כמו רועֶה השומר על צאנו), ושהציל אותו מצרה (באמצעות מַּלְאָךְ), הוא שיְבָרֵךְ את בני יוֹסֵף, ששֵׁם יִשְׂרָאֵל יתקיים דרכם, ושיתרבו בעולם כמו דגים. |
| טו וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. |
| יוֹסֵף מנסה להעביר את יד ימינו של אביו אל ראש מְנַשֶּׁה הבכור, אך יַעֲקֹב מסרב, וטוען שאמנם ממְנַשֶּׁה יבוא שבט גדול, אך הוא יודע ששבט אֶפְרַיִם יהיה גדול עוד יותר. הוא בכל אופן מברך את שניהם, ואֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. |
| יז וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. יח וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ. יט וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. כ וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה. |
| יִשְׂרָאֵל חוזה את שיבת צאצאיו לארצם: יִשְׂרָאֵל אומר ליוֹסֵף שאחרי שימות, ה' עוד ישיב את בני יִשְׂרָאֵל לארץ. |
| כא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הִנֵּה אָנֹכִי מֵת וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם. |
| הפסוק האחרון קשה, ואולי הכוונה שכשבני יִשְׂרָאֵל ישובו לארץ, בני יוֹסֵף יזכו בנחלה נוספת מעבר לנחלות שאר האחים, ונחלות אלה יכבשו בכח מידי הָאֱמֹרִי. ויש המפרשים שמדובר בעיר שְׁכֶם שנפלה בנחלת אֶפְרָיִם בגבול שבין נחלות מְנַשֶּׁה (המערבית) ואֶפְרָיִם, ושבה נקבר לבסוף יוֹסֵף. |
| כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"א | רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ |
| י"ד | וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו |
| ט"ז | הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים |