בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ (ה)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת (כ"ד-כ"ה)
|
|
סיכום
שְׁלֹמֹה מבקש כושר לשפוט בצדק את העם, וה' עושה אותו שיהיה החכם באדם. שְׁלֹמֹה שופט בחכמה בין שתי נשים הטוענות שהן האם של אותו תינוק - הוא מציע לגזור את התינוק ולחלקו ביניהן, ומזהה את האם האמיתית כשהיא מבקשת למסור את הַיֶּלֶד לאישה המתחזה.
תקציר
| שְׁלֹמֹה נושא את בת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם [*]וכך שְׁלֹמֹה נהיה חתנו של פַּרְעֹה ומביא אותה לעִיר דָּוִד ושם היא יושבת עד שהוא מסיים לבנות את ארמונו ואת המקדש, ואת החומה המקיפה את כל יְרוּשָׁלַיִם. |
| א וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב. |
| אבל בני הָעָם עוד היו זובחים בַּבָּמוֹת השונות בארץ כי עדיין לא נבנה המקדש באותם הימים. שְׁלֹמֹה שאהב את ה' והקפיד ללכת בעקבות החוקים שקבע דָּוִד אביו, היה גם הוא זובח ומקטיר קטורת בַּבָּמוֹת. כך הלך שְׁלֹמֹה לגִּבְעוֹן כדי לזבוח שם, כי שם היתה הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה ועליה הוא העלה לקורבן אֶלֶף עֹלוֹת [*]העֹלָה היא סוג של קורבן המיועד להשרף במלואו - ראו בדף של וַיִּקְרָא פרק א. . |
| ב רַק הָעָם מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת כִּי לֹא נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהוָה עַד הַיָּמִים הָהֵם. ג וַיֶּאֱהַב שְׁלֹמֹה אֶת יְהוָה לָלֶכֶת בְּחֻקּוֹת דָּוִד אָבִיו רַק בַּבָּמוֹת הוּא מְזַבֵּחַ וּמַקְטִיר. ד וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. |
| בעודו בְּגִבְעוֹן, נגלה ה' לשְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם ושואל אותו מה יבקש לקבל ממנו? שְׁלֹמֹה עונה שה' עשה חֶסֶד גָּדוֹל לדָוִד אשר הקפיד ללכת לפני ה' בדרכי צדק ויושר לבב. לכן ה' אף עשה עם דָוִד את הַחֶסֶד הַגָּדוֹל של לתת לבנו למלוך כיום מכס מלכותו. |
| ה בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ. ו וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה. |
| שְׁלֹמֹה טוען שה' עשה אותו למלך במקום\תַּחַת דָּוִד, אבל הוא עדיין נַעַר קָטֹן ועדיין לא יודע איך להוביל-את-הָעָם\לצאת-ולבוא [*]ראו את הבטוי "לצאת-ולבוא לִפְנֵי הָעָם" במובן של להנהיג\להוביל את הָעָם גם בשְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק י"ג . שְׁלֹמֹה מוקף בבני הָעָם והם רבים מדי מכדי למנות\לספור את כולם. לכן שְׁלֹמֹה מבקש מה' שיתן לו לֵב שיוכל לשמוע את טיעוני הָעָם ולשפוט אותם תוך הבחנה נכונה בין טוֹב לְרָע. כי אחרת איך יכול אדם כלשהו לִשְׁפֹּט את הָעָם הרב\קשה\כָּבֵד הַזֶּה.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק י"ג: יג
וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם.
. הכוונה אולי שהמנהיג יוצא בראש הצבא לקרב ובא איתו בחזרה. |
| ז וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. ח וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. ט וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. |
| ה' שמח ששְׁלֹמֹה ביקש\שאל להבין\להיות-חכם במשפט, ואומר לו שכיוון שביקש את הדבר הזה ולא ביקש לחיות יָמִים רַבִּים, ולא לזכות בעושר או לקחת את חיי אויביו, אז הנה ה' יתן לו לֵב חָכָם כפי שמעולם לא היה וגם לא יהיה עוד. |
| י וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. יב הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ. |
| וה' גם יתן לשְׁלֹמֹה את הדברים שלא ביקש, כולל עושר וכבוד לכל ימי חייו, כפי שלא היה מעולם לאף מלך. ואם שְׁלֹמֹה יקפיד ללכת בדרכי ה' ולשמור את מצוותיו כפי שעשה דָוִד, אז ה' גם יתן לו אריכות ימים. שְׁלֹמֹה מתעורר ומבין שכל זה היה חלום. הוא שב ליְרוּשָׁלַיִם וניצב מול ארון הבְּרִית [*]שם שוכן ה' , והוא מקריב של עֹלוֹת ושְׁלָמִים[*]קורבן השְׁלָמִים נאכל ברובו ע"י מביא הקורבן , ועושה מִשְׁתֶּה לכל אנשיו.
[^]
וַיִּקְרָא פרק ג
, בניגוד לעֹלָה הנשרפת כאמור במלואה
[^]
וַיִּקְרָא פרק א
. קיימים כמה סוגים של שְׁלָמִים, וכאן הכוונה לשְׁלָמִים של תּוֹדָה. ראו עוד על סוגי הקורבנות בעמוד של ספר וַיִּקְרָא. |
| יג וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ. יד וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ. טו וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו. |
| אָז [*]כלומר אחרי החלום שבו קיבל שְׁלֹמֹה חכמה לשפוט באות שתי זונות לשְׁלֹמֹה ועומדות לפניו למשפט. אַחַת מהן מבקשת שישמע את דבריה[*]"בִּי אֲדֹנִי" - כלומר תחינה שהמאזין ישים את לבו לדובר ומספרת את סיפורה: "אני וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת[*]האישה הראשונה מצביעה כאן על האישה השנייה יושבות באותו הבית ואני ילדתי בנוכחותה. כעבור 3 ימים ילדה גם האישה הַזֹּאת, וכל זאת כשרק אנחנו נמצאות בַּבָּיִת ואין מלבדנו אף זָר שיכול להעיד על דברי[*]כלומר שְׁלֹמֹה מתבקש לשפוט בעניין קשה במיוחד בו אין עדים היכולים לעזור לשופט להכריע בין הצדדים ." |
| טז אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו. יז וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת. יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת. |
| "בלילה מת התינוק של הָאִשָּׁה הַזֹּאת אחרי שהיא שָׁכְבָה עָלָיו. במהלך הלילה בעודי ישנה היא קמה ולקחה את בְּנִי והשכיבה אותו בְּחֵיקָהּ ואילו את בְּנָהּ הַמֵּת היא הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. כשקמתי בבוקר להיניק את בְּנִי גיליתי שהוא מת, וכשהתבוננתי בו היטב באור יום ראיתי שאין זה בני שיָלָדְתִּי". האישה השנייה אומרת: "לא נכון! בְּנִי הוא הילד הַחַי ובנך הוא הַמֵּת", והראשונה עונה לה "לא - בְּנֵךְ הוא הַמֵּת ובני הוא הֶחָי". וכן טענו זו כנגד זו לִפְנֵי שְׁלֹמֹה. |
| יט וַיָּמָת בֶּן הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו. כ וַתָּקָם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי. כא וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת בְּנִי וְהִנֵּה מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי. כב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. |
| שְׁלֹמֹה חוזר על העדויות הסותרות שהציגו לפניו שתי הנשים שטענו כל אחת שהבן החי הוא שלה ושהבן המת הוא של האישה האחרת. הוא מצווה לקחת חֶרֶב, ואנשיו מביאים חֶרֶב ומציגים אותה לפניו. שְׁלֹמֹה מצווה לחתוך\לגזור את הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם ולתת חצי ממנו לאישה האחת ואת החצי השני לאישה האחרת. |
| כג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי. כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי חָרֶב וַיָּבִאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. |
| האם האמיתית של הבן החי סוערת ברגשות רחמים על בנה שעומד להגזר [*]"נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ" - הפועל "כמר" קשור בחום ומכאן גם בהתלהבות וסערת רגשות. ראו למשל באֵיכָה פרק ה פסוקים ט-י והיא מתחננת
[^]
אֵיכָה פרק ה פסוקים ט-י: ט
בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר.
י
עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב.
.[*]היא שוב פונה לשְׁלֹמֹה בביטוי התחינה "בִּי אֲדֹנִי", כמו בפסוק י"ז, שמשמעו כאמור תחינה שהמאזין ישים את לבו לדובר שיתנו את התינוק הַחַי לאישה האחרת ולא ימיתו אותו. האישה האחרת אומרת שהתינוק החי לא ינתן לאף אחת מהן, ומבקשת שיגזרו אותו. |
| כו וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ. |
| שְׁלֹמֹה מצווה לא להמית את התינוק הַחַי אלא למסור אותו לאישה (שביקשה לתת את התינוק לאישה האחרת וְלוּ שלא יהרגו אותו) כי היא האם האמיתית. כל הָעָם שמע על מהלך המשפט ששפט שְׁלֹמֹה, ויִּרְאוּ\פחדו ממנו כי הבינו שנמצאת בתוכו חכמה אלוהית בענייני מִשְׁפָּט. |
| כז וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ. כח וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַיִּקַּח אֶת בַּת פַּרְעֹה וַיְבִיאֶהָ אֶל עִיר דָּוִד. |
| ט | וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. |
| כ"ה- כ"ו | וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם, וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר: בִּי אֲדֹנִי, תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ. |