מְלָכִים-א י”א

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

De afgoderij van koning Salomo. The idolatry of King Solomon, By Willem de Poorter, between 1630 and 1648 (http://www.rijksmuseum.nl/collectie/SK-A-757) [Public domain, Public domain or CC0], via Wikimedia Commons

וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים (ד)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Ahijahs and Jeroboam, By Gerard Hoet (1648-1733) ([1]) [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים (ל"א)

סיכום

לשְׁלֹמֹה יש אלף נשים, וביניהן נוכריות רבות אשר מדיחות אותו לעבודת אלילים. ה' מעניש אותו באויבים הכוללים את הֲדַד הָאֲדֹמִי ואת רְזוֹן האֲרָמי. הַנָּבִיא אֲחִיָּה מודיע ליָרָבְעָם בֶּן נְבָט שימלוך על 10 משבטי ישראל אחרי מות המלך ושלִבְנוֹ של שְׁלֹמֹה יוותר רק שבט אחד. שְׁלֹמֹה מת ורְחַבְעָם מולך אחריו.

תקציר

נשותיו הנָכְרִיּוֹת של שְׁלֹמֹה מדיחות אותו לעבודה זרה: שְׁלֹמֹה אָהַב את נשותיו הנָכְרִיּוֹת הרבות כולל את בַּת פַּרְעֹה ואת נשותיו המוֹאֲבִיּוֹת, העַמֳּנִיּוֹת, האֲדֹמִיֹּת, הצֵדְנִיֹּת והחִתִּיֹּת. כלומר נשותיו היו מבנות הַגּוֹיִם שה' במפורש צווה את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שלא להתערבב איתם , כי בוודאי\אָכֵן הן יטו את לב העם לעבוד את האלוהים של הנשים שבהן התאהב שְׁלֹמֹה.

א וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת. ב מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה.

לשְׁלֹמֹה היו 700 נשים בכירות\שָׂרוֹת ו-300 פילגשים, והן אמנם הטו את לִבּוֹ לאלוהיהן, כך שלעת זקנה כבר לא היה לִבּוֹ שלם בדרכי ה' כפי שהיה לִבּוֹ של אביו דָוִד.

ג וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ. ד וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו.

כך הלך שְׁלֹמֹה בדרכי פולחן עַשְׁתֹּרֶת אלוהי הצִדֹנִים, ואחרי מִלְכֹּם אלילם המשוקץ של העַמֹּנִים, ובכך עשה רַע בְּעֵינֵי ה' ולא מילא אחרי מצוותיו כפי שנהג דָוִד.

ה וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים. ו וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי יְהוָה כְּדָוִד אָבִיו.

שְׁלֹמֹה גם בנה בָּהָר הזיתים בָּמות לפולחן של כְמוֹשׁ, אלילם המשוקץ של בני מוֹאָב, ולפולחן של המֹלֶךְ, אלילם המשוקץ של העַמֹּנִים. כך הקים שְׁלֹמֹה אתרי פולחן לאלילים של כל נשותיו הַנָּכְרִיּוֹת שהיו מקטירות שם קְטֹרֶת וזובחות שם זבחים לֵאלֹהֵיהֶן.

ז אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן. ח וְכֵן עָשָׂה לְכָל נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן.

ה' כועס\מתְאַנַּף על שְׁלֹמֹה כי לִבּוֹ נָטָה מדרכי ה' למרות שה' נגלה לפניו פעמיים וצווה עליו במפורש כנגד הדבר הזה ממש, כלומר שלא ילך אחרי אלוהים אחרים, ובכל זאת שְׁלֹמֹה לא שמר לקיים את מה שה' צווה אותו.

ט וַיִּתְאַנַּף יְהוָה בִּשְׁלֹמֹה כִּי נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם. י וְצִוָּה אֵלָיו עַל הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.

ה' אומר לִשְׁלֹמֹה שכיוון שנהג כך ולא שמר על הברית עם ה' ועל חוקי ה' אותם צווה לו, אז הוא יקרע מעליו את הַמַּמְלָכָה ויתן אותה לאחד מעבדיו. אבל בזכות דָּוִד אביו, ה' יקרע את הממלכה לא בימי שְׁלֹמֹה אלא מידי בנו יורשו. ה' גם לא יקרע את כל הַמַּמְלָכָה אלא יותיר שבט אחד ביד בנו, וגם זאת בזכות דָּוִד וּלְמַעַן העיר יְרוּשָׁלַיִם שבה בחר לשכן את שמו (במקדש).

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ. יב אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה. יג רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי.

הֲדַד הָאֲדֹמִי הופך לאויבו של שְׁלֹמֹה: ה' מקים מכשול\שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה בדמותו של הֲדַד מזרע המלוכה של ממלכת אֱדוֹם. כשדָּוִד שהה באֱדוֹם אחרי שכבש אותה עלה יוֹאָב מפקד הצבא שלו לקבור את חללי הקרבות והכה כנקמה את כל הגברים בֶּאֱדוֹם, ונשאר עוד 6 חודשים בֶּאֱדוֹם עד שסיים להִכְרִית\להשמיד את כל הגברים שם.

יד וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם. טו וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם. טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם.

אבל אֲדַד\הֲדַד, שהיה אז עדיין נַעַר קָטָן, הצליח להמלט למִצְרָיִם ביחד עם כמה מעבדיו של אָבִיו. הם עברו בדרך בארץ מִדְיָן ובמִדְבַּר פָּארָן ואספו איתם שם עוד אנשים, ובאו כולם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, אשר נתן להם בית ואוכל וגם מחוז\אֶרֶץ כדי למשול שם.

יז וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם וַהֲדַד נַעַר קָטָן. יח וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ.

הֲדַד מצא חן כל כך בְּעֵינֵי פַרְעֹה שהוא נתן לו לאישה את האחות של תַּחְפְּנֵיס אשת-פַרְעֹה\הַגְּבִירָה, והיא ילדה להֲדַד אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ. תַּחְפְּנֵיס גידלה את גְּנֻבַת בארמון מאז שניגמל מיְנִיקָה, וכך חי גְּנֻבַת בארמון בין שאר הנסיכים בְּנֵי פַרְעֹה.

יט וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה. כ וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה.

כשהֲדַד שומע בְּמִצְרַיִם על מות דָּוִד ויוֹאָב הוא מבקש מפַּרְעֹה לשחרר אותו כדי שיוכל לשוב לארצו אֱדוֹם. פַרְעֹה תוהה מה חסר להֲדַד אצלו במִצְרָיִם שהוא מבקש כך לעזוב אותו וללכת לאֱדוֹם, אבל הֲדַד מתעקש שפַרְעֹה ישחרר אותו.

כא וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי. כב וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי.

רְזוֹן הופך לאויבו של שְׁלֹמֹה: ה' הקים מכשול\שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה גם בדמותו של רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע, שברח מאֲדֹנָיו הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה. רְזוֹן קיבץ סביבו אז גְּדוּד של אֲנָשִׁים שעליהם פיקד, ואחרי שדָוִד הכה באנשי הֲדַדְעֶזֶר, עברו רְזוֹן ואנשיו לשבת בדַמָּשֶׂק ולבסוף אף השתלטו על העיר. כך היה רְזוֹן למכשול לעם יִשְׂרָאֵל כל יְמֵי שְׁלֹמֹה, והוסיף לרָעָה שהביא הֲדַד על ממלכתו, ורְזוֹן שמאס\יָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל היה למלך עַל אֲרָם דַמָּשֶׂק.

כג וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו. כד וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר גְּדוּד בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק. כה וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם.

יָרָבְעָם מורד בשְׁלֹמֹה: יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, בן שבט אֶפְרַיִם מצְּרֵדָה, בנה של אִשָּׁה אַלְמָנָה בשם צְרוּעָה, שהיה עבדו של שְׁלֹמֹה הרים את ידו במרד כלפיו, וכך קרה הדבר: שְׁלֹמֹה בנה את המִּלּוֹא כדי לסגור את הפִּירְצָה בחומת עִיר דָּוִד שבנה דָּוִד אָבִיו. יָרָבְעָם הַנַּעַר היה גִּבּוֹר חָיִל ושְׁלֹמֹה התרשם שהוא היה פועל מוכשר במלאכות הבניה ולכן הפקיד אותו על כל העבודות הקשות שבִּיצְּעוּ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מבֵּית יוֹסֵף.

כו וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ. כז וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו. כח וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף.

באותם ימים יצא פעם אחת יָרָבְעָם מיְרוּשָׁלַיִם ובַּדֶּרֶךְ נתקל בו הַנָּבִיא אֲחִיָּה משִׁלֹה כשהוא לובש גְּלִימָה\שַּׂלְמָה חדשה. שניהם היו אז לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה מחוץ לעיר ואֲחִיָּה תפש את הגלימה אותה לבש וקרע אותה ל-12 קְרָעִים.

כט וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלָ‍ִם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. ל וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים.

אֲחִיָּה קרא ליָרָבְעָם לקחת לעצמו 10 מהקְרָעִים כיוון שה' אמר שהנה הוא עומד לקרוע כך את הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה ולתת ליָרָבְעָם 10 מהשבטים, והוא יותיר רק שבט אחד בידי שְׁלֹמֹה בזכות עבדו הנאמן דָוִד ובזכות העיר יְרוּשָׁלַיִם שבה בחר מכל הערים בארץ לשכן בה את שמו (במקדש).

לא וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים. לב וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ‍ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

ה' יעשה כך בגלל שהעם והמלך עזבו אותו והחלו להשתחוות לעַשְׁתֹּרֶת אלוהי הצִדֹנִים, ולכְמוֹשׁ אלוהי מוֹאָב, ולמִלְכֹּם אלוהי העַמֹּנִים ופסקו מללכת בדרכי ה' ולנהוג כפי שה' ראה כי טוב ובהתאם לחוקיו\מִשְׁפָּטַיו כפי שנהג דָוִד אבי שְׁלֹמֹה. אבל ה' לא יקח משְׁלֹמֹה את כל הַמַּמְלָכָה אלא ישים\ישית אותו בראש\נָשִׂיא על כל העם כֹּל יְמֵי חַיָּיו בזכות דָּוִד שנבחר ע"י ה' עצמו ושנותר עבדו הנאמן של ה' ושמר על מִצְו‍ֹתַיו\חוקיו.

לג יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו. לד וְלֹא אֶקַּח אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וְחֻקֹּתָי.

אבל ה' יקח את הַמְּלוּכָה מידי בנו שְׁלֹמֹה ויתן ליָרָבְעָם את 10 הַשְּׁבָטִים וְלִבְנוֹ של שְׁלֹמֹה הוא יותיר רק שבט אחד, וזאת כדי להשאיר את הַנֵּר\נִיר של בית דָּוִד בוער לנצח לפני ה' ביְרוּשָׁלַיִם, העיר בה בחר לשכן את שמו.

לה וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. לו וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת נִיר לְדָוִיד עַבְדִּי כָּל הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלַ‍ִם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם.

ה' יקח את יָרָבְעָם ויתן לו למלוך על יִשְׂרָאֵל כפי שירצה, ואם רק יקפיד לשמוע לכל המצוות שה' יצווה עליו וילך בדרכי ה' ויעשה את הטוב בעיני ה' בכך שישמור על החוקים\מצוות של ה' כפי שעשה דָּוִד, אז ה' יהיה לצדו ויקים גם לו בית מלוכה יציב\נֶאֱמָן כפי שהקים לְדָוִד. כך ה' יתן ליָרָבְעָם את יִשְׂרָאֵל ובכך יַעֲנֶה את צאצאי\זֶרַע דָּוִד בגלל החטא הזה של העבודה הזרה, אך העונש לא יימשך לָנֶצַח.

לז וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. לח וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְו‍ֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. לט וַאעַנֶּה אֶת זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל הַיָּמִים.

שְׁלֹמֹה רצה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם בעקבות המרד שלו ויָרָבְעָם קם וברח למִצְרַיִם לשהות שם בחסות פַּרְעֹה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם, ושם הוא נשאר עד מוֹת שְׁלֹמֹה.

מ וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.

מות שְׁלֹמֹה: שאר תולדות שְׁלֹמֹה, מעשיו וְחָכְמָתוֹ מתועדים בסֵפֶר "דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה". שְׁלֹמֹה מלך ביְרוּשָׁלַיִם 40 שנים על כל עם יִשְׂרָאֵל. שְׁלֹמֹה שכב בקברו שבאחוזת הקבר של אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו, ובנו רְחַבְעָם מלך אחריו.

מא וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ הֲלוֹא הֵם כְּתֻבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה. מב וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלַ‍ִם עַל כָּל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. מג וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ג- ד	וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ. וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים
ל- ל"א	וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים. וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם: "קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל 'הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.

פסוקים

ג- ד

וַיְהִי לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִלַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיַּטּוּ נָשָׁיו אֶת לִבּוֹ. וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים

ל- ל"א

וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים. וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם: "קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל 'הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.