וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ. (ו-ז)
וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ (כ"ו)
|
|
סיכום
אֱלִישָׁע מציף גרזן שנפל לבן נְּבִיאִים ביַרְדֵּן. בֶּן הֲדַד מלך אֲרָם בא לתפוס אותו בדֹתָן ואֱלִישָׁע מראה לנערו את רכב וסוּסֵי האש שעומדים לעזרתם, ואז מוביל את צבא אֲרָם המסנוור הַיְשֵׁר לשֹׁמְרוֹן שם משחרר אותם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אח"כ כוחות אֲרָם צרים על שֹׁמְרוֹן ונופל רָעָב נורא על העיר, ומֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מבקש להרוג את אֱלִישָׁע.
תקציר
| 10. אֱלִישָׁע מביא לנס הצפת הגרזן: בְנֵי הַנְּבִיאִים [*]הכוונה כנראה לצעירים שהתלוו לנְּבִיאִים כמו אֱלִישָׁע כדי לקבל מהם השראה וללמוד מהם. מתלוננים לפני אֱלִישָׁע שמקום מושבם ביחד איתו נעשה צַר מדי בשביל להכיל את כולם. הם מציעים שילכו לנהר היַרְדֵּן וכל אחד מהם יקח קורת עץ מהעצים הצומחים על גדות הנהר, ואז יכינו מהעצים מָקוֹם מגורים מרווח יותר לשבת בו. אֱלִישָׁע קורא להם לעשות כן, ואחד מהם מבקש ממנו להתלוות אליהם והוא מסכים. |
| א וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ צַר מִמֶּנּוּ. ב נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה אֶחָת וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם וַיֹּאמֶר לֵכוּ. ג וַיֹּאמֶר הָאֶחָד הוֹאֶל נָא וְלֵךְ אֶת עֲבָדֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֵלֵךְ. |
| אֱלִישָׁע הולך עם בְנֵי הַנְּבִיאִים עד ליַרְדֵּן, והם חוטבים\גוזרים מהעצים כפי שהציעו. אחד מהם מפיל את הקורה שחטב יחד עם הַבַּרְזֶל של הגרזן אל תוך מי הנהר, וזועק לאֱלִישָׁע שהגרזן אינו שלו אלא מושאל. |
| ד וַיֵּלֶךְ אִתָּם וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים. ה וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל אֶל הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל. |
| אֱלִישָׁע שואל להיכן נפל הַבַּרְזֶל, ובן הַנְּבִיאִים מראה לו את המקום. אֱלִישָׁע קוצץ\קוצב חתיכת עץ ומשליך אותה למקום והַבַּרְזֶל צף שם בדרך נס. אז אֱלִישָׁע קורא לבן הַנְּבִיאִים להרים את הַבַּרְזֶל מהנהר, ובן הַנְּבִיאִים שולח את ידו לקחת את הַבַּרְזֶל מהמַיִם. |
| ו וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. ז וַיֹּאמֶר הָרֶם לָךְ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ. |
| 11. אֱלִישָׁע שׁוֹבֶה את צבא אֲרָם: מֶלֶךְ אֲרָם [*]מסתבר מפסוק כ"ד להלן שמדובר בבֶּן הֲדַד (ה-2) הָיָה נִלְחָם באותם ימים בְּיִשְׂרָאֵל, והוא מתייעץ עם אנשיו באיזה מקום חשאי כלשהו כדאי לו לחנות עם צבאו ולארוב לצבא יִשְׂרָאֵל. |
| ח וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי. |
| אבל אִישׁ הָאֱלֹהִים (אֱלִישָׁע) שולח הודעה למֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל [*]כנראה יוֹרָם\יְהוֹרָם הנזכר גם בפרק ג כדי להזהירו שֶׁיִּמָּנַע מלעבור במקום הזה, כי לשם ירדו\נחתו בני אֲרָם. מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שולח מרגלים לבדוק את המקום שאֱלִישָׁע הזהיר אותו לגביו ונשמר שם. כך שלח אֱלִישָׁע הודעות למלך יִשְׂרָאֵל לא רק פעם או פעמיים אלא יותר.
[^]
מְלָכִים-ב פרק ג פסוק א: א
וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
וגם בפרק ח
[^]
מְלָכִים-ב פרק ח פסוק ט"ז: טז
וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה.
|
| ט וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים. י וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים והזהירה [וְהִזְהִירוֹ] וְנִשְׁמַר שָׁם לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתָּיִם. |
| לִבּוֹ של מֶלֶךְ אֲרָם סוער\רוגז בגלל הכשלונות הללו והוא קורא לאנשיו ודורש שיגלו מי מאנשיהם מרגל עבור מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. אחד מהם עונה לו שלא מדובר במרגל ארמי אלא באֱלִישָׁע הַנָּבִיא הישראלי אשר מדווח לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אפילו את הדברים שמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מדבר בפרטיות בחדר השינה שלו. |
| יא וַיִּסָּעֵר לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יב וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ. |
| מלך אֲרָם שולח את אנשיו ללכת ולראות איפה נמצא אֱלִישָׁע כדי שיוכל לשלוח אנשים שיקחו אותו, ונמסר לו שאֱלִישָׁע נמצא בדֹתָן. מלך אֲרָם שולח לדֹתָן סוּסִים ומרכבות וצבא גדול, והם באים בלילה ומקיפים את הָעִיר. |
| יג וַיֹּאמֶר לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה הוּא וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה בְדֹתָן. יד וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר. |
| משרתו של אֱלִישָׁע מַשְׁכִּים לקום מוקדם ויוצא מביתו ורואה את הצבא המקיף את הָעִיר ואת כל הסוּסִים והמרכבות, וזועק לאֱלִישָׁע בבהלה ושואל מה יוכלו לעשות? אֱלִישָׁע עונה שלא יפחד כי לצידם יש יותר כוחות מאשר הוא רואה בצבא אֲרָם. |
| טו וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה. טז וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם. |
| אֱלִישָׁע מתפלל לה' ומבקש שיפקח את עיני משרתו כדי שגם הוא יראה את מה שהוא רואה. ה' פוקח את עיני המשרת אשר רואה את כל הָהָר מָלֵא בסוּסִים וְמרכבות אֵשׁ המקיפים את אֱלִישָׁע כדי להגן עליו. |
| יז וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר יְהוָה פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע. |
| צבא אֲרָם יורד אל אֱלִישָׁע, אשר מתפלל לה' שיסנוור אותם, וה' עושה כך. אֱלִישָׁע אומר להם שהם בדֶּרֶךְ הלא נכונה והגיעו לעיר הלא נכונה, ומציע להוביל אותם לאִישׁ אותו הם מחפשים [*]הוא עצמו , ומוביל אותם לשֹׁמְרוֹן. כשהם מגיעים לשם, מבקש אֱלִישָׁע מה' לפקוח את עיניהם כדי שיראו שוב, וכך ה' עושה והם רואים שהם כבר בתוך שֹׁמְרוֹן. |
| יח וַיֵּרְדוּ אֵלָיו וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע. יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה. כ וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְהוָה פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן. |
| מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שהיה בבִּירָה שֹׁמְרוֹן פונה אל אֱלִישָׁע בכבוד כאביו, ושואל אם עליו להרוג\להכות את חיילי אֲרָם המוקפים בתוך העיר? אֱלִישָׁע עונה שאַל למֶלֶךְ להרוג אותם, כי הרי אֵלֶּה שהמֶלֶךְ מבקש להרוג לא נשבו בחֶרֶב ובקֶשֶׁת שלו, אלא נשבו ע"י אחר [*]ע"י אֱלִישָׁע . אֱלִישָׁע אף מבקש מהמֶלֶךְ שֶׁיִּתֵּן לשבויים לֶחֶם וָמַיִם כדי שיאכלו וישתו ואז ישובו לאדונם מלך אֲרָם. |
| כא וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי. כב וַיֹּאמֶר לֹא תַכֶּה הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם. |
| מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מכין להם סעודה\כֵּרָה [*]מקור המילה בשפה האכדית גדולה, והם אוכלים ושותים והמֶלֶךְ שולח אותם לשוב לאדונם, וצבא אֲרָם לא מוסיף עוד לפלוש לאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל[*]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-ב עמ' 53. [*]אך הסיפור הבא מִיָּד פותח במצור שֶׁשָּׂם צבא אֲרָם על שֹׁמְרוֹן . |
| כג וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם וְלֹא יָסְפוּ עוֹד גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. |
| 12. אֱלִישָׁע והמצור של אֲרָם על שֹׁמְרוֹן: [*]סיפור אֱלִישָׁע והמצור ממשיך בפרק הבא אַחֲרֵי הדברים שסופרו למעלה, אסף בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם את כל מחנה הצבא שלו ועלה למצור על שֹׁמְרוֹן. רָעָב גדול נהיה בעיר בעקבות המצור, עד שרֹאשׁ חֲמוֹר נמכר ב-80 שקלי כֶּסֶף, ורבע קַּב[*]הקַּב היא מידת נפח המשוערת בכ-1.2 ליטר, ולפיכך רבע הקַּב (הנקרא גם "לוג") מושער בכ-0.3 ליטר של צואת יוֹנִים[*]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-ב עמ' 58 [*]על פי הכתיב - חרי-יוֹנִים, ולפי הקרי הנוקט בלשון נקייה יותר - דִיב\זִיב\נזילת-יוֹנִים נמכר ב-5 שקלי כֶּסֶף. |
| כד וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן. כה וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרייונים [דִּבְיוֹנִים] בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף. |
| מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עובר על חומת הָעִיר וְאִשָּׁה אחת זועקת לו לעזרה מתוך הָעִיר. המֶלֶךְ מניח שהאישה מבקשת אוכל ועונה שאם ה' לא מושיע אותה, איך היא מצפה שהוא יוכל לעשות זאת? האם יוכל למצוא לה תבואה כלשהיא בגֹּרֶן או יין מהַיָּקֶב? |
| כו וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. כז וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב. |
| הַמֶּלֶךְ שואל את האישה בכל זאת מה היא מבקשת, והיא עונה שאִשָּׁה אחרת עליה היא מצביעה הסכימה איתה שיאכלו היום את בְּנָהּ של האישה הראשונה, ויאכלו למחרת את בְּנָהּ של האישה השנייה. הן בישלו את בְּנָהּ של הראשונה ואכלו אותו, ולמחרת ביקשה הראשונה מהשנייה למסור את בְּנָהּ כדי שיאכלו אותו אך האישה השנייה החביאה את בְּנָהּ. |
| כח וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר. כט וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ. |
| המֶלֶךְ מזדעזע לשמע דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וקורע את בגדיו בעודו עובר על החומה, וכל הָעָם שבעיר רואה את הַשַּׂק שהמלך לבש לאות אבל על גופו\בְּשָׂרוֹ מבפנים\מִבָּיִת לבגדיו שנקרעו. המֶלֶךְ נשבע [*]בסגנון שבועה מקובל, שה' יוסיף כה הרבה עונשים על ראשו אם יפר את השבועה אז מול הקהל שרֹאשׁו של אֱלִישָׁע לא ישאר לעמוד במקומו עד סוף היום.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ג פסוק י"ז: יז
וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוק י"ג: יג
כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ט פסוק י"ד: יד
וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב.
|
| ל וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת. לא וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם. |
| אֱלִישָׁע יושב בביתו יחד עם ראשי-העם\הַזְּקֵנִים כשהמֶלֶךְ שולח איש אחד להגיע לפניו אל אֱלִישָׁע. לפני שאותו שליח\מַּלְאָךְ בא לבית אֱלִישָׁע, שואל אֱלִישָׁע את הזְּקֵנִים אם הם ראו כמוהו [*]אֱלִישָׁע חזה ברוח הקודש את שליחת השליח ע"י המֶלֶךְ שהמֶלֶךְ בֶּן הַמְרַצֵּחַ[*]אם אמנם המֶלֶךְ הוא יוֹרָם\יְהוֹרָם בן אַחְאָב, אז אֱלִישָׁע מתייחס כנראה לרצח נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, אך יתכן שמדובר בכינוי גנאי כללי למֶלֶךְ כנצר למשפחת רוצחים שלח שליח לְהָסִיר את ראשו. אֱלִישָׁע מבקש שכשהַזְּקֵנִים יראו את השליח מגיע הם יסגרו בעדו את הַדֶּלֶת וילחצו אותה על השליח כדי למנוע ממנו להכנס, כי הרי קול רַגְלֵי המֶלֶךְ, אֲדֹנָיו של השליח, יִשָּׁמַע אחרי בוא השליח, כי המֶלֶךְ ודאי יבוא בעקבותיו. |
| לב וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת וּלְחַצְתֶּם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו אַחֲרָיו. |
| בעוד אֱלִישָׁע מדבר כך, יורד\בא השליח אל ביתו ומוסר את דברי המֶלֶךְ, ולפיהם אחרי שבאה על העם רָעָה כה גדולה [*]הרעב ואכילת הבנים ע"י אמהותיהן מידי ה', מה הטעם עוד לפנות\להוחיל לה'?[*]כלומר גם אֱלִישָׁע לא יכול עוד לעזור בפניה לה', אחרי שלא עשה זאת קודם וכך היה מונע את האסון, ולכן הוא בן מוות. |
| לג עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת יְהוָה מָה אוֹחִיל לַיהוָה עוֹד. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה- ו | וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר: "אֲהָהּ! אֲדֹנִי! וְהוּא שָׁאוּל". ו וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: "אָנָה נָפָל?", וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם, וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל. |
| י"ב | וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: "לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ". |
| י"ז | וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע. |
| כ"ח- כ"ט | "הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי: תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר. כט וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ, וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר: תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ". |