שׁוֹפְטִים ח

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

La Victoire de Gédéon contre les Madianites, Nicolas Poussin, circa 1625 [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

וַיִּתְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הָרָאשִׁים בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיִּשְׁבְּרוּ הַכַּדִּים וַיַּחֲזִיקוּ בְיַד שְׂמאוֹלָם בַּלַּפִּדִים וּבְיַד יְמִינָם הַשּׁוֹפָרוֹת לִתְקוֹעַ וַיִּקְרְאוּ חֶרֶב לַיהוָה וּלְגִדְעוֹן ()

סיכום

גִּדְעוֹן רודף ומביס את זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן ואת צבא המדיינים בעבר היַרְדֵּן, ואח"כ חוזר לנקום בתושבי סֻכּוֹת ופְּנוּאֵל שלא עזרו לו כשנצחונו עוד לא היה ברור.

תקציר

המרדף אחרי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע: בני אֶפְרַיִם מתלוננים בחריפות שגִּדְעוֹן קרא להם רק בסוף הקרב. גִּדְעוֹן עונה שהעֹלְלוֹת שהביאו בני אֶפְרַיִם טובים אף מהבָּצִיר שהביאו בני אֲבִיעֶזֶר. רוח הכעס של בני אֶפְרַיִם על גִּדְעוֹן נחלשה\רָפְתָה אחרי שהוא הכיר בכך שהם אלה שתפסו את עֹרֵב וְאֶת זְאֵב ושלמעשה לא היה יכול להצליח בלעדיהם.

א וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ אֶפְרַיִם מָה הַדָּבָר הַזֶּה עָשִׂיתָ לָּנוּ לְבִלְתִּי קְרֹאות לָנוּ כִּי הָלַכְתָּ לְהִלָּחֵם בְּמִדְיָן וַיְרִיבוּן אִתּוֹ בְּחָזְקָה. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר. ג בְּיֶדְכֶם נָתַן אֱלֹהִים אֶת שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וּמַה יָּכֹלְתִּי עֲשׂוֹת כָּכֶם אָז רָפְתָה רוּחָם מֵעָלָיו בְּדַבְּרוֹ הַדָּבָר הַזֶּה.

גִּדְעוֹן ו-300 אנשיו עוברים את נהר היַרְדֵּן מזרחה, וממשיכים במרדף אחרי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן על אף שהם כבר עייפים. גִּדְעוֹן מבקש מאנשי סֻכּוֹת לֶחֶם לאנשיו העייפים, אך הם מסרבים כיוון שידי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עדיין לא בידיו. גִּדְעוֹן מבטיח לחזור להענישם בקוצים (כולל בקוצי הבַּרְקָן).

ד וַיָּבֹא גִדְעוֹן הַיַּרְדֵּנָה עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ עֲיֵפִים וְרֹדְפִים. ה וַיֹּאמֶר לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת תְּנוּ נָא כִּכְּרוֹת לֶחֶם לָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כִּי עֲיֵפִים הֵם וְאָנֹכִי רֹדֵף אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע מַלְכֵי מִדְיָן. ו וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם. ז וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן לָכֵן בְּתֵת יְהוָה אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע בְּיָדִי וְדַשְׁתִּי אֶת בְּשַׂרְכֶם אֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים.

גִּדְעוֹן ממשיך בדרכו ומבקש לֶחֶם גם מאנשי ופְּנוּאֵל אשר מסרבים מאותה הסיבה, וגִּדְעוֹן מבטיח לחזור ולהרוס את הַמִּגְדָּל שלהם לכשינצח.

ח וַיַּעַל מִשָּׁם פְּנוּאֵל וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כָּזֹאת וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ אַנְשֵׁי פְנוּאֵל כַּאֲשֶׁר עָנוּ אַנְשֵׁי סֻכּוֹת. ט וַיֹּאמֶר גַּם לְאַנְשֵׁי פְנוּאֵל לֵאמֹר בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם אֶתֹּץ אֶת הַמִּגְדָּל הַזֶּה.

אחרי שנפלו 120,000 חיילים מצבא האויב נותרו ממנו 15,000 והם בורחים הרחק מזרחה בעבר הירדן עד לקַּרְקֹר, ובראשם זֶבַח וְצַלְמֻנָּע. גִּדְעוֹן ממשיך במרדף דרך אזור המאהלים שממזרח\קֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה, ומפתיע את מחנה האויב שחשב שהוא יושב לבטח במקום מרוחק זה.

י וְזֶבַח וְצַלְמֻנָּע בַּקַּרְקֹר וּמַחֲנֵיהֶם עִמָּם כַּחֲמֵשֶׁת עָשָׂר אֶלֶף כֹּל הַנּוֹתָרִים מִכֹּל מַחֲנֵה בְנֵי קֶדֶם וְהַנֹּפְלִים מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב. יא וַיַּעַל גִּדְעוֹן דֶּרֶךְ הַשְּׁכוּנֵי בָאֳהָלִים מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה וַיַּךְ אֶת הַמַּחֲנֶה וְהַמַּחֲנֶה הָיָה בֶטַח.

גִּדְעוֹן מכה את המחנה ואחרי מרדף נוסף תופס את זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע, וחוזר מנצח מהמזרח\מַעֲלֵה-הֶחָרֶס\שמש.

יב וַיָּנוּסוּ זֶבַח וְצַלְמֻנָּע וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וַיִּלְכֹּד אֶת שְׁנֵי מַלְכֵי מִדְיָן אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וְכָל הַמַּחֲנֶה הֶחֱרִיד. יג וַיָּשָׁב גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ מִן הַמִּלְחָמָה מִלְמַעֲלֵה הֶחָרֶס.

הוא לוכד נַעַר מסֻכּוֹת ומחלץ ממנו את רשימת 77 השרים והזקנים של סֻכּוֹת, ואז מראה לאנשי סֻכּוֹת שכבר תפס את זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע, ואז הוא ומעניש את זקני סֻכּוֹת בקוצים ומנתץ את מגדל פְּנוּאֵל והורג את אנשיהם, כפי שאמר שיעשה.

יד וַיִּלְכָּד נַעַר מֵאַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיִּשְׁאָלֵהוּ וַיִּכְתֹּב אֵלָיו אֶת שָׂרֵי סֻכּוֹת וְאֶת זְקֵנֶיהָ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה אִישׁ. טו וַיָּבֹא אֶל אַנְשֵׁי סֻכּוֹת וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם אוֹתִי לֵאמֹר הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ כִּי נִתֵּן לַאֲנָשֶׁיךָ הַיְּעֵפִים לָחֶם. טז וַיִּקַּח אֶת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים וַיֹּדַע בָּהֶם אֵת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת. יז וְאֶת מִגְדַּל פְּנוּאֵל נָתָץ וַיַּהֲרֹג אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר.

גִּדְעוֹן שואל את זֶבַח וְצַלְמֻנָּע אם הם יודעים איפה הָאֲנָשִׁים שהם הרגו בקרב בְּתָבוֹר? זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עונים (בחנופה) שלנופלים היה מראה כשל בני מלוכה, כמו המראה של גִּדְעוֹן עצמו, וגִּדְעוֹן עונה שאם הם היו משאירים אותם בחיים אז גם הוא לא היה הורג את זֶבַח וְצַלְמֻנָּע.

יח וַיֹּאמֶר אֶל זֶבַח וְאֶל צַלְמֻנָּע אֵיפֹה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֲרַגְתֶּם בְּתָבוֹר וַיֹּאמְרוּ כָּמוֹךָ כְמוֹהֶם אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. יט וַיֹּאמַר אַחַי בְּנֵי אִמִּי הֵם חַי יְהוָה לוּ הַחֲיִתֶם אוֹתָם לֹא הָרַגְתִּי אֶתְכֶם.

גִּדְעוֹן קורא לבכורו יֶתֶר להורגם אך הוא נרתע והם מבקשים שגִּדְעוֹן יהיה זה שהורג אותם "כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ". גִּדְעוֹן מוציא אותם להורג ולוקח כשלל את הַשַּׂהֲרֹנִים שהיו על צוואר הגמלים שלהם.

כ וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ קוּם הֲרֹג אוֹתָם וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ כִּי יָרֵא כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר. כא וַיֹּאמֶר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע קוּם אַתָּה וּפְגַע בָּנוּ כִּי כָאִישׁ גְּבוּרָתוֹ וַיָּקָם גִּדְעוֹן וַיַּהֲרֹג אֶת זֶבַח וְאֶת צַלְמֻנָּע וַיִּקַּח אֶת הַשַּׂהֲרֹנִים אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם.

אחריתו של גִּדְעוֹן: בני ישראל מבקשים שגִּדְעוֹן וצאצאיו ימשלו בהם לנצח, אך הוא טוען שרק ה' ימשול בהם.

כב וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל גִּדְעוֹן מְשָׁל בָּנוּ גַּם אַתָּה גַּם בִּנְךָ גַּם בֶּן בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן. כג וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם.

אבל גִּדְעוֹן בכל זאת מבקש\שואל מכולם לתרום את נזמי זהב שלקחו שלל מהמִדְיָנִים (אשר נוהגים לענוד נזמי זהב, כנהוג אצל בני יִשְׁמָעֵאל). כולם מסכימים ומשליכים את נזמי הזהב שלהם על בד שנפרש לשם כך, וסה"כ נאספה כמות של 1,700 יחידות זהב, מלבד שלל השַּׂהֲרֹנִים, הַנְּטִפוֹת, בגדי המַלְכוּת, והָעֲנָקוֹת שקישטו את צוואר הגמלים.

כד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן אֶשְׁאֲלָה מִכֶּם שְׁאֵלָה וּתְנוּ לִי אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ כִּי נִזְמֵי זָהָב לָהֶם כִּי יִשְׁמְעֵאלִים הֵם. כה וַיֹּאמְרוּ נָתוֹן נִתֵּן וַיִּפְרְשׂוּ אֶת הַשִּׂמְלָה וַיַּשְׁלִיכוּ שָׁמָּה אִישׁ נֶזֶם שְׁלָלוֹ. כו וַיְהִי מִשְׁקַל נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר שָׁאָל אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת זָהָב לְבַד מִן הַשַּׂהֲרֹנִים וְהַנְּטִפוֹת וּבִגְדֵי הָאַרְגָּמָן שֶׁעַל מַלְכֵי מִדְיָן וּלְבַד מִן הָעֲנָקוֹת אֲשֶׁר בְּצַוְּארֵי גְמַלֵּיהֶם.

גִּדְעוֹן מכין מכל התכשיטים הללו אֵפוֹד אותו הוא מציג בְּעָפְרָה עירו (כזכרון לנצחון על מִדְיָן), אך האֵפוֹד נעשה למוקד של עבודה זרה ולמכשול\מוֹקֵשׁ למשפחת גִּדְעוֹן. בכל אופן, המִדְיָנִים נכנעו ולא העזו עוד להרים את ראשם מול בני יִשְׂרָאֵל, והארץ שקטה 40 שנה.

כז וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד וַיַּצֵּג אוֹתוֹ בְעִירוֹ בְּעָפְרָה וַיִּזְנוּ כָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו שָׁם וַיְהִי לְגִדְעוֹן וּלְבֵיתוֹ לְמוֹקֵשׁ. כח וַיִּכָּנַע מִדְיָן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יָסְפוּ לָשֵׂאת רֹאשָׁם וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה בִּימֵי גִדְעוֹן.

גִּדְעוֹן שב אח"כ לביתו, ונולדו לו עוד 70 בנים מנשותיו הרבות, וגם נולד לו אֲבִימֶלֶךְ מפילגשו שמהעיר שְׁכֶם. גִּדְעוֹן מת ונקבר בקבר אביו שבְּעָפְרָה שבה גרה משפחת אֲבִיעֶזֶר.

כט וַיֵּלֶךְ יְרֻבַּעַל בֶּן יוֹאָשׁ וַיֵּשֶׁב בְּבֵיתוֹ. ל וּלְגִדְעוֹן הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים יֹצְאֵי יְרֵכוֹ כִּי נָשִׁים רַבּוֹת הָיוּ לוֹ. לא וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ. לב וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו בְּעָפְרָה אֲבִי הָעֶזְרִי.

אחרי מותו חזרו בני יִשְׂרָאֵל לעבוד אלים אחרים ובמיוחד את האל "בַּעַל בְּרִית", ושכחו את ה' שהציל אותם מהעמים השכנים וגם לא השיבו טובה למשפחת גִּדְעוֹן בתמורה לכל הטוב שעשה גִּדְעוֹן למען עם יִשְׂרָאֵל.

לג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים. לד וְלֹא זָכְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם הַמַּצִּיל אוֹתָם מִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב. לה וְלֹא עָשׂוּ חֶסֶד עִם בֵּית יְרֻבַּעַל גִּדְעוֹן כְּכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ב	הֲלוֹא טוֹב עֹלְלוֹת אֶפְרַיִם, מִבְצִיר אֲבִיעֶזֶר
ו	וַיֹּאמֶר שָׂרֵי סֻכּוֹת: "הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע עַתָּה בְּיָדֶךָ, כִּי נִתֵּן לִצְבָאֲךָ לָחֶם?"
כ	וַיֹּאמֶר לְיֶתֶר בְּכוֹרוֹ: "קוּם הֲרֹג אוֹתָם", וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ, כִּי יָרֵא, כִּי עוֹדֶנּוּ נָעַר.