.jpg){kind=link}
וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף (כ"ז)
|
|
סיכום
איש לֵוִי עוצר עם פילגשו בעיר גִּבְעָה ושם היא נאנסת ונרצחת. הוא שולח את חלקי גופתה לרחבי הארץ ומעורר זעם בעם.
תקציר
| הלֵוִי מתארח בבית אבי פִּילַגְשׁוֹ: עדיין לא היה מֶלֶךְ שישמור על כללי ההתנהגות בְּיִשְׂרָאֵל [*]ראו גם בשׁוֹפְטִים פרק י"ז פסוק ו . איש לֵוִי שגר בקצה\צלע\יַרְכְּתֵי הַר-אֶפְרַיִם לוקח פילגש מבֵּית לֶחֶם והיא נוטשת
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ז פסוק ו: ו
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.
או שׁוֹפְטִים פרק י"ח פסוק א
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ח פסוק א: א
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה.
[*]לא ברור אם משמעות "וַתִּזְנֶה" כאן היא שהפִילֶגֶשׁ נטשה אותו לטובת גבר אחר ולכן הם הסתכסכו ונפרדו, או שהיא נטשה אותו לטובת בית אָבִיהָ אותו והולכת בחזרה לבית אביה ונשארת שם 4 חודשים. |
| א וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה. ב וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. |
| הלֵוִי יוצא עם נערו ועם זוג חֲמֹרִים לבֵּית לֶחֶם כדי לשכנעה לחזור ואביה שמח לקראתו ומארחו 3 ימים. |
| ג וַיָּקָם אִישָׁהּ וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ להשיבו [לַהֲשִׁיבָהּ] וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ. ד וַיֶּחֱזַק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם. |
| כשהלֵוִי מתכונן לצאת בבוקר היום הרביעי, אבי הפִילֶגֶשׁ משכנעו להשאר לסעודה, ואחריה האב מפציר בו שישאר ללון עוד לילה. |
| ה וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ. ו וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ הוֹאֶל נָא וְלִין וְיִטַב לִבֶּךָ. ז וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם. |
| בבוקר היום החמישי האב משכנע שוב את הלֵוִי להשאר לסעודה וכשהשמש יורדת [*]עם "חֲנוֹת הַיּוֹם", כלומר כשהַיּוֹם התחיל "לחנות" במחנה הלילה שלו גם להשאר ללון עוד לילה, אך הלֵוִי לא רצה\אָבָה לָלוּן שם עוד והוא יוצא לדרך עם הפִילֶגֶשׁ ועם החמורים החֲבוּשִׁים בעוכף ובציוד וכך הם מגיעים עד למוּל\נֹכַח יְרוּשָׁלַיִם, שבאותם ימים עדיין נקראה יְבוּס. |
| ח וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד נָא לְבָבְךָ וְהִתְמַהְמְהוּ עַד נְטוֹת הַיּוֹם וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם. ט וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ. י וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ. |
| הלֵוִי ופִּילַגְשׁוֹ מתארחים אצל זקן בגִּבְעָה: הערב כבר ירד מאוד ונערו של הלֵוִי מציע שילונו ביְרוּשָׁלַיִם הַיְבוּסִית, אך הלֵוִי מעדיף להמשיך לצעוד עד גִּבְעָה כדי למצוא יישוב ישראלי סמוך כמו גִּבְעָה עצמה או הָרָמָה. השמש שוקעת כשהם מגיעים לגִּבְעָה והם יושבים ברחוב אך איש אינו אוסף אותם לָלוּן אצלו. |
| יא הֵם עִם יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ. יב וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה. יג וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה. יד וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלֵכוּ וַתָּבֹא לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן. טו וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן. |
| זקן מאֶפְרַיִם, תושב גִּבְעָה של בְּנֵי שבט בִנְיָמִין\יְמִינִי, חוזר לעיר מהַשָּׂדֶה ושואל את הלֵוִי על מעשיו. הלֵוִי מספר שהם שבים מִבֵּית לֶחֶם לביתו שבקצה הַר אֶפְרַיִם ומשם יעלו למשכן [*]בית ה' שבמשכן היה אז בשִׁלֹה שבהַר אֶפְרַיִם - ראו במפה את שלבי המסלול של הלֵוִי על דרך גב ההר . הוא מציין שיש להם[*]ל"עבדיו" של הזקן. כלומר, מתוך כבוד לזקן המארח, הלֵוִי מכנה את עצמו ואת נערו עבדים של הזקן ואת הפִילֶגֶשׁ הוא מכנה אמתו\שפחתו. מספיק מזון לעצמם ולחמורים, והזקן מזמין אותו ומתעקש לדאוג בעצמו לצרכיו. |
| טז וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי. יז וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא. יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם מִשָּׁם אָנֹכִי וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יְהוָה אֲנִי הֹלֵךְ וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה. יט וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר. כ וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן שָׁלוֹם לָךְ רַק כָּל מַחְסוֹרְךָ עָלָי רַק בָּרְחוֹב אַל תָּלַן. |
| אונס הפִילֶגֶשׁ ומותה: הזקן מכניס את האורחים לביתו ובולל בליל מזון לחמורים, וכולם רוחצים את רגליהם ויושבים לסעוד. בעוד כולם אוכלים בהנאה, מקיפים את הבית אנשי המקום הרשעים [*]בְּנֵי בְלִיַּעַל, כמו למשל בדְּבָרִים פרק י"ג פסוק י"ד ודורשים את האורח כדי לאנוס\לדעת אותו.
[^]
דְּבָרִים פרק י"ג פסוק י"ד: יד
יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.
או בשְׁמוּאֵל-א פרק ב פסוק י"ב
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ב פסוק י"ב: יב וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה.
|
| כא וַיְבִיאֵהוּ לְבֵיתוֹ ויבול [וַיָּבָל] לַחֲמוֹרִים וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. כב הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ. |
| הזקן מתחנן שלא יפגעו באורח שלו, ומציע להם את בתו הבתולה או את הפילגש אך הם מסרבים. הלֵוִי מוציא אליהם את הפילגש והם אונסים ומתעללים בה כל הלילה ומשחררים אותה עם עלות השחר. היא מצליחה להגיע עד פתח בית הזקן ושם היא נופלת ונשארת כך עד אור הבוקר. |
| כג וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל אַחַי אַל תָּרֵעוּ נָא אַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּא הָאִישׁ הַזֶּה אַל בֵּיתִי אַל תַּעֲשׂוּ אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. כד הִנֵּה בִתִּי הַבְּתוּלָה וּפִילַגְשֵׁהוּ אוֹצִיאָה נָּא אוֹתָם וְעַנּוּ אוֹתָם וַעֲשׂוּ לָהֶם הַטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם וְלָאִישׁ הַזֶּה לֹא תַעֲשׂוּ דְּבַר הַנְּבָלָה הַזֹּאת. כה וְלֹא אָבוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁמֹעַ לוֹ וַיַּחֲזֵק הָאִישׁ בְּפִילַגְשׁוֹ וַיֹּצֵא אֲלֵיהֶם הַחוּץ וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ בעלות [כַּעֲלוֹת] הַשָּׁחַר. כו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ אֲשֶׁר אֲדוֹנֶיהָ שָּׁם עַד הָאוֹר. |
| בבוקר הלֵוִי יוצא מהבית כדי להמשיך בדרכו, והוא מוצא את הפילגש שוכבת עם ידיה על סף הדלת, והיא אינה מגיבה כשהוא קורא לה. הלוי לוקח לבֵּיתוֹ את גופת האישה על החמור. |
| כז וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל הַסַּף. כח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה וַיִּקָּחֶהָ עַל הַחֲמוֹר וַיָּקָם הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ לִמְקֹמוֹ. |
| הלֵוִי מגיע לביתו ומנתח שם את הפִילֶגֶשׁ עם סכין\מַּאֲכֶלֶת [*]המַּאֲכֶלֶת משמשת לחיתוך בשר לקורבן - כמו בבְּרֵאשִׁית פרק כ"ב פסוקים ו, י ל-12 נתחים שהוא שולח בכל תחום גבולות יִשְׂרָאֵל. מתעורר זעם בעם על מעשה הַנְּבָלָה שלא נראה כמוהו מימי עליית מִצְרַיִם ומחליטים לחשוב\לשים-לב, להתייעץ ביחד ולדבר על תגובה מתאימה.
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק כ"ב פסוקים ו, י: ו
וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.
... י
וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ.
|
| כט וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיַּחֲזֵק בְּפִילַגְשׁוֹ וַיְנַתְּחֶהָ לַעֲצָמֶיהָ לִשְׁנֵים עָשָׂר נְתָחִים וַיְשַׁלְּחֶהָ בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. ל וְהָיָה כָל הָרֹאֶה וְאָמַר לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שִׂימוּ לָכֶם עָלֶיהָ עֻצוּ וְדַבֵּרוּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| כ"ה- כ"ו | וַיֵּדְעוּ אוֹתָהּ וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וַיְשַׁלְּחוּהָ (בעלות) כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר. וַתָּבֹא הָאִשָּׁה לִפְנוֹת הַבֹּקֶר, וַתִּפֹּל פֶּתַח בֵּית הָאִישׁ |
| ל | לֹא נִהְיְתָה וְלֹא נִרְאֲתָה כָּזֹאת לְמִיּוֹם עֲלוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. |