שְׁמוּאֵל-א י”ט

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

MICHAL, DAVIDS WIFE, LETS I TIM DOWN A WINDOW TO ESCAPE FROM SAUL, Gustave Doré, 1891, By Internet Archive Book Images [No restrictions], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

סיכום

יְהוֹנָתָן מזהיר את דָוִד משָׁאוּל ואף משכנע את אביו להשלים איתו, אך כשדָוִד חוזר, שָׁאוּל שוב זורק עליו את חניתו בעודו מנגן לפניו. מִיכַל עוזרת לדָוִד לברוח דרך חלון ביתם והוא נמלט לשְׁמוּאֵל לרָמָה. שָׁאוּל מנסה ללכוד אותו שם, אך מסיים כששׁוֹרָה עליו רוח ה' והוא מתנבא שם עם שאר הנביאים.

תקציר

יְהוֹנָתָן מנסה לשוא לפשר בין אביו לדָּוִד: שָׁאוּל אומר ליְהוֹנָתָן ולעבדיו שהוא מבקש להרוג את דָּוִד, אך יְהוֹנָתָן שאוהב מאוד את דָּוִד מזהיר אותו מפני אביו וקורא לו שלא לבוא בבוקר לנגן לפני שָׁאוּל כמנהגו אלא להסתתר בַּשָּׂדֶה, ויְהוֹנָתָן יצא לשם וידבר שם עם אביו בעניין דָּוִד ואז יעדכן את דָּוִד במה שנאמר.

א וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד. ב וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ. ג וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל אָבִי וְרָאִיתִי מָה וְהִגַּדְתִּי לָךְ.

יְהוֹנָתָן אומר לאביו דברים בזכות דָּוִד וקורא לו שלא לחטוא לדָּוִד שמעולם לא חטא כלפיו ורק עשה דברים לטובת המלך. כך דָּוִד סיכן את נפשו והכה את הפלשתים וה' הושיע איתו את יִשְׂרָאֵל לשמחתו של שָׁאוּל עצמו, ולכן למה לשָׁאוּל לחטוא כעת ולשפוך את דמו הנקי של דָּוִד ללא-סיבה\חִנָּם?

ד וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב אֶל שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד כִּי לוֹא חָטָא לָךְ וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב לְךָ מְאֹד. ה וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיַּעַשׂ יְהוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם.

שָׁאוּל מקבל את דברי בנו ונשבע בה' שלא ימית את דָּוִד, ויְהוֹנָתָן מעדכן את דָּוִד בדברי אביו. יְהוֹנָתָן מציג שוב את דָּוִד לפני שָׁאוּל ודָּוִד חוזר לשרת אותו כבעבר.

ו וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי יְהוָה אִם יוּמָת. ז וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וַיַּגֶּד לוֹ יְהוֹנָתָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

המלחמה בפלישתים ממשיכה ודָוִד יוצא שוב מולם ומכה אותם קשות עד שהם נסים מפניו. שוב נכנסת רוח ה' הרעה אל שָׁאוּל בעת שדָּוִד מנגן לפניו בביתו, ושָׁאוּל מבקש שוב להכות את דָּוִד עם החנית שהיתה בידו עד שתחדור דרכו ותפגע בקיר, אך דָּוִד מצליח להסתלק\להפטר מפניו והחנית פוגעת רק בקיר, ודָּוִד נמלט עוד באותו הלילה.

ח וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה לִהְיוֹת וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו. ט וַתְּהִי רוּחַ יְהוָה רָעָה אֶל שָׁאוּל וְהוּא בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד. י וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא.

מִיכַל עוזרת לדָוִד להמלט: שָׁאוּל שולח שליחים\מַלְאָכִים לשמור על בית דָוִד כדי להורגו בבוקר, אך מִיכַל אשתו מאיצה בו להמלט עוד במהלך הלילה. היא מורידה את דָוִד דרך החלון והוא נמלט מהמקום.

יא וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה מָחָר אַתָּה מוּמָת. יב וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט.

אח"כ מִיכַל שמה במיטתו פסל-דמוי-אדם\תְּרָפִים וכרית עם שיער עזים בראש הפסל ומכסה את הפסל בבגד, ואומרת לשליחי שָׁאוּל שזהו דָּוִד החולה במיטתו.

יג וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד. יד וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא.

שָׁאוּל דורש משליחיו לראות את דָּוִד ואם אמנם הוא חולה אז עליהם להביא אותו במיטתו כדי ששָׁאוּל יוציא אותו להורג. השליחים מוצאים במיטה את הפסל ושיער העזים, ושָׁאוּל נוזף במִיכַל שרימתה אותו והבריחה את אויבו, אך היא עונה שדָוִד הכריח אותה למלט אותו כדי שלא יאלץ להרוג אותה.

טו וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ. טז וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו. יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ.

דָוִד בורח לרָמָה ולנָיוֹת בָּרָמָה, ושָׁאוּל יוצא אחריו ומתנבא שם: דָוִד בורח לשְׁמוּאֵל ברָמָה ומספר לו על כל מעשי שָׁאוּל כנגדו. הם עוברים שניהם להסתתר בנָיוֹת הקרובה ושָׁאוּל שומע על כך.

יח וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בנוית [בְּנָיוֹת]. יט וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה.

שָׁאוּל שולח לשם שליחים\מַלְאָכִים כדי שיקחו משם את דָוִד, אך כשהשליחים מגיעים למקום הם רואים שם קהילת\להקת נְּבִיאִים מתנבאים בהשגחת שְׁמוּאֵל, ורוח ה' נכנסת בשליחים שמתחילים להתנבא גם הם. שָׁאוּל שומע על כך ושולח קבוצת שליחים שנייה, אך קורה לה אותו הדבר, וכך גם לקבוצה השלישית.

כ וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה. כא וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה.

לבסוף שָׁאוּל הולך בעצמו לרָמָה כדי לחקור שם על מקומם של שְׁמוּאֵל וְדָוִד, וכשהוא מגיע לבּוֹר הַגָּדוֹל שם נאמר לו שהם נמצאים בְּנָיוֹת של רָמָה.

כב וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה.

שָׁאוּל הולך לשם ובדרך נכנסת גם בו רוח ה' והוא מתנבא תוך כדי הליכתו עד שהוא מגיע לנָיוֹת. שם שָׁאוּל מתפשט ומתנבא גם הוא מול שְׁמוּאֵל יחד עם שאר הנביאים ואז נופל ונותר שוכב שם ערום כל היום והלילה. ומכאן האימרה "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם?".

כג וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נוית [נָיוֹת] בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בנוית [בְּנָיוֹת] בָּרָמָה. כד וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ב- י"ג	וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן, וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט. וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה, וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו, וַתְּכַס בַּבָּגֶד.
כ"ד	"הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם?"