שְׁמוּאֵל-א כ”ז

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

תל-צפית - היא גת, By Mboesch [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת (ג). בתמונה - שביל יורד מתל צָפִית, המזוהה עם גַּת המקראית.

סיכום

דָוִד עובר לאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים ומקבל מאָכִישׁ מלך גַּת את צִקְלָג. משם, במשך כ-16 חודשים, הוא פושט על שבטים נוודים בדרום אך מציג את נצחונותיו כאילו פשט על בני יִשְׂרָאֵל וידידיהם באזור נֶגֶב יְהוּדָה, כדי שאָכִישׁ יאמין בנאמנותו אליו.

תקציר

דָוִד חושש בלבו שאם ימשיך להסתתר ביְהוּדָה אז בסופו של דבר הוא יֵהָרֵג\יִסָּפֶה בידי שָׁאוּל, ולכן הוא מתכנן להמלט לאֶרֶץ הפְּלִשְׁתִּים אויבי שָׁאוּל כדי ששָׁאוּל יתייאש מלרדוף אחריו בתחום ממלכת יִשְׂרָאֵל. דָוִד עובר לגור אצל אָכִישׁ מלך גַּת עם 600 אנשיו ועם בני ביתו ונשותיו אֲחִינֹעַם ואֲבִיגַיִל, ושָׁאוּל אמנם חודל מלרדוף אחריו כשהוא שומע על כך.

א וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ. ב וַיָּקָם דָּוִד וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת. ג וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית. ד וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד גַּת וְלֹא יוסף [יָסַף] עוֹד לְבַקְשׁוֹ.

דָוִד מבקש מאָכִישׁ לקבל לרשותו את אחת מהערים הקטנות שבשליטתו, במקום שימשיך לשבת עם המון אנשיו בעיר הבירה, ואָכִישׁ מוסר לו את צִקְלָג שנשארה מאז תחת שלטון מַלְכֵי יְהוּדָה.

ה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה וְאֵשְׁבָה שָּׁם וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ. ו וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

דָוִד שוהה בצִקְלָג שנה\יָמִים ו-4 חודשים ומשם הוא פושט על שבטים נוודים (הַגְּשׁוּרִי, הַגִּזְרִי, וְהָעֲמָלֵקִי) אשר ישבו עוד מימי קדם בדרום הארץ עד חומת\שׁוּר מִצְרָיִם. דָוִד הורג את כל בני השבטים הללו, בוזז את חיות המקנה והבגדים שלהם, וחוזר עם השלל לאָכִישׁ.

ז וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. ח וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי והגרזי [וְהַגִּזְרִי] וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם. ט וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ.

כשאָכִישׁ שואל היכן ערכו אנשי דָוִד את הפשיטות, דָוִד עונה שהם תקפו אזורים ידידותיים לבני יִשְׂרָאֵל באזור הַנֶּגֶב, כולל נֶגֶב הַיַּרְחְמְאֵלִי ונֶגֶב הַקֵּינִי, וזאת כדי שאָכִישׁ יאמין שדָוִד נלחם בעמו שלו. לכן דָוִד גם הקפיד כאמור להרוג את כל בני השבטים אותם תקף, כדי שלא יוכלו להעיד בפני אָכִישׁ על המטרה האמיתית של הפשיטות. כך המשיך דָוִד לנהוג כל הימים בהם ישב בארץ פְלִשְׁתִּים, ואָכִישׁ אמנם האמין שדָוִד השניא-את-עצמו\הבאיש-את-ריחו בעיני בני עמו, ושהוא כבר עבר סופית להיות עבד נאמן לאָכִישׁ.

י וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיַּרְחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי. יא וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת לֵאמֹר פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים. יב וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ו- ז	וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג, לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים: יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים.