וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה (ל)
|
|
סיכום
אַבְשָׁלוֹם מתחיל לנהוג כמלך, נעשה אהוד על העם ואוסף אחריו תומכים רבים לחֶבְרוֹן, כולל את אֲחִיתֹפֶל יועץ דָוִד. דָוִד בורח מיְרוּשָׁלַיִם עם נאמניו הרבים ומשאיר מאחור את פילגשיו, את ארון ה' עם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הכהנים ובניהם, ואת חוּשַׁי הָאַרְכִּי כמרגל.
תקציר
| אַבְשָׁלוֹם מורד: אַבְשָׁלוֹם מתחיל להתנהג כמלך - רוכב במרכבה עם סוסים כש-50 רצים לפניו [*]כפי ששְׁמוּאֵל ניבא לעם שביקש לעצמו מלך .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ח פסוק י"א: יא
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.
|
| א וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו. |
| מהבוקר הוא עומד לצד הדרך הבאה לשער העיר. כל מי שהיה לו ריב עם מישהו ובא למקום כדי להשפט בעניין לפני דָוִד, אַבְשָׁלוֹם היה מברר את מוצאו ואחרי שהאיש היה מציין את השבט שלו, היה אַבְשָׁלוֹם אומר שטיעוניו טובים וקיימים אך המלך לא ישמע אותם. אַבְשָׁלוֹם מוסיף עוד שלוּ רק היו נותנים לו לשפוט בארץ והיו באים אליו כל המחפשים מִשְׁפָּט, הרי שהוא עצמו היה נותן להם דין צדק. |
| ב וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ. ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ. ד וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו. |
| כאשר אדם היה מתקרב לאַבְשָׁלוֹם כדי להשחוות לפניו, היה אַבְשָׁלוֹם שולח את ידו לעבר האדם כדי לאחוז בו ולנשק אותו. כך היה אַבְשָׁלוֹם עושה לכל מי שבא להשפט לפני דָוִד, וכך היה גונב לעצמו את אהדת העם שהיתה נתונה עד כה לדָוִד. |
| ה וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ. ו וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל. |
| אחרי 4 שנים [*]בפסוק נאמר שהמרד התרחש 40 שנה אחר כך, אבל מספר כזה הוא ודאי שגוי, שהרי כל מלכותו של דָוִד ארכה 40 שנה אַבְשָׁלוֹם מבקש מדָוִד ללכת לחֶבְרוֹן להקריב קורבן לה', כיוון שעוד כשהיה בגְּשׁוּר בין הממלכות הארמיות
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוקים ד-ה: ד
בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ.
ה
בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.
.[*]ממלכת גְּשׁוּר היתה לעתים בת בריתם של הממלכות הארמיות באזור , הוא נדר נדר לעבוד את ה' בקורבנות אם ה' יביא לשובו ליְרוּשָׁלַיִם. דָוִד שולח אותו בשלום ואַבְשָׁלוֹם הולך לחֶבְרוֹן.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוק כ"ג: כג
וַיִּקַּח גְּשׁוּר וַאֲרָם אֶת חַוֹּת יָאִיר מֵאִתָּם אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ שִׁשִּׁים עִיר כָּל אֵלֶּה בְּנֵי מָכִיר אֲבִי גִלְעָד.
|
| ז וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיהוָה בְּחֶבְרוֹן. ח כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר אִם ישיב [יָשׁוֹב] יְשִׁיבֵנִי יְהוָה יְרוּשָׁלִַם וְעָבַדְתִּי אֶת יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה. |
| אַבְשָׁלוֹם שולח את אנשיו לרגל בכל נחלות השבטים ומצווה עליהם שכשישמעו את קול השופר שלו, עליהם להכריז שאַבְשָׁלוֹם עלה למלוכה בחֶבְרוֹן. יחד עם אַבְשָׁלוֹם הולכים לחֶבְרוֹן גם עוד כ-200 איש מיְרוּשָׁלַיִם, אך הם באו בתמימות ובלי שידעו דבר מכוונות המרד של אַבְשָׁלוֹם. |
| י וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן. יא וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר. |
| בזמן שאַבְשָׁלוֹם זובח את זבחי הקורבן בחֶבְרוֹן הוא שולח לצרף אליו את אֲחִיתֹפֶל מגִלֹה [*]גִלֹה נזכרת ברשימת ערי יְהוּדָה שבספר יְהוֹשֻׁעַ שהיה עד כה יועצו של דָוִד. כך, המרד\קֶּשֶׁר נעשה נרחב וחזק\אמיץ, והקהל שנאסף עם אַבְשָׁלוֹם הולך וגדל.
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ו פסוק נ"א: נא
וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.
בין ערים נוספות באזור הכללי של דרום הרי יְהוּדָה, אך מקומה המדוייק לא זוהה. |
| יב וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה בְּזָבְחוֹ אֶת הַזְּבָחִים וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם. |
| דָוִד בורח מיְרוּשָׁלַיִם: דָוִד שומע שהעם נמשך לאַבְשָׁלוֹם, והוא קורא לאנשיו למהר ולברוח איתו מיְרוּשָׁלַיִם. אם הם ישארו אז לא ישאר מהם אף פליט מאַבְשָׁלוֹם, אשר יתפוס אותם במהירה וימיט עליהם רעה ויכה את כל העיר בחָרֶב. אנשי דָוִד מסכימים לעשות כל מה שיחליט. |
| יג וַיָּבֹא הַמַּגִּיד אֶל דָּוִד לֵאמֹר הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. יד וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ. |
| דָוִד עוזב את העיר כשכל בני בֵּיתוֹ הולכים בעקבותיו\בְּרַגְלָיו, מלבד 10 פלגשיו אותן הוא משאיר לשמור על הארמון. הַמֶּלֶךְ וההמון שאחריו עוצרים בבית רחוק מהעיר [*]או שבֵּית הַמֶּרְחָק הוא שם של אתר מסויים כלשהו במרחק מה מהעיר , וכל אנשי המלך חולפים לידו, יחד עם כל חיל השכירים הזרים[*]הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי - ראו גם שְׁמוּאֵל-ב פרק ח פסוק י"ח ו-600 הַגִּתִּים
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ח פסוק י"ח: יח
וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ.
[*]מדובר כנראה ב-600 נאמניו שהיו איתו עוד כששהה בגַּת בימים בהם ברח משָׁאוּל שעוברים על פניו.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ז פסוק ב: ב
וַיָּקָם דָּוִד וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת.
. אלה כנראה אותם 600 נאמנים שהיו עם דָוִד גם בקְעִילָה
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק י"ג: יג
וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה וַיֶּחְדַּל לָצֵאת.
, מול נָבָל הכרמלי
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ה פסוק י"ג: יג
וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲנָשָׁיו חִגְרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת חַרְבּוֹ וַיַּחְגֹּר גַּם דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ וַיַּעֲלוּ אַחֲרֵי דָוִד כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וּמָאתַיִם יָשְׁבוּ עַל הַכֵּלִים.
ומול העֲמָלֵקִים
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ל פסוק ט: ט
וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ.
. |
| טז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת. יז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם בְּרַגְלָיו וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק. יח וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. |
| דָוִד שואל את אִתַּי הַגִּתִּי [*]שכנראה עמד בראש קבוצת הַגִּתִּים, לפי המשתמע מפסוק כ"ב להלן למה הוא גּוֹלֶה יחד אתו? עדיף לאִתַּי להשאר עם "הַמֶּלֶךְ"[*]כלומר עם אַבְשָׁלוֹם שמסתמן שהוא המלך החדש , כי בכל מקרה הרי אִתַּי הוא זר\נָכְרִי והוא כבר גולה מגַּת עירו. רק לאחרונה\תְּמוֹל אִתַּי הצטרף אל דָוִד וכבר דָוִד גורם לו לנדוד איתו למקום לא ידוע. עדיף לאִתַּי לשוב לעירו ולהשיב לשם גם את אנשיו, ובכך לעשות מעשה של חֶסֶד וֶאֱמֶת. |
| יט וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ. כ תְּמוֹל בּוֹאֶךָ וְהַיּוֹם אנועך [אֲנִיעֲךָ] עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת. |
| אִתַּי עונה לדָוִד שהוא נשבע שבכל מקום בו דָוִד יהיה, גם אִתַּי יהיה איתו לשרתו, בין אם דרכו תוביל למוות או לחיים. דָוִד מאשר לאִתַּי להצטרף לעוברים על פניו כדי להצטרף אליו, ואִתַּי מצטרף עם כל האנשים והילדים שאִתּוֹ. |
| כא וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אִם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ. כב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי לֵךְ וַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ. |
| כל תושבי הארץ בה הולכת השיירה בוכים למראה הגולים, וכל הקהל\העם מתקדמים יחד עם דָוִד בנחל קִדְרוֹן לדרך המובילה למִּדְבָּר [*]הכוונה למִּדְבָּר\אזור-המרעה שבין הר הזיתים לעבר בקעת הירדן . אז הופיע גם צָדוֹק עם הַלְוִיִּם שנשאו את אֲרוֹן הבְּרִית והציגו\וַיַּצִּקוּ אותו במקום גבוה, וגם אֶבְיָתָר הכהן עלה יחד איתו ונשאר שם עד שכל הקהל עזב את העיר. |
| כג וְכָל הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכָל הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר. כד וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר. |
| דָוִד מבקש מצָדוֹק להשיב את הארון לעיר, ואם דָוִד ימצא חן בעיני ה' אז ה' כבר ידאג שישוב לראות אותו [*]כלומר את הארון ואת נָוֵהוּ[*]את יְרוּשָׁלַיִם , ואם ה' לא ירצה בדָוִד הרי שיוכל לעשות איתו כל מה שירצה. |
| כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. כו וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ הִנְנִי יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו. |
| דָוִד מבקש לכן מצָדוֹק ואֶבְיָתָר לשוב לעיר יחד עם בניהם אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן, והוא בינתיים יתעכב\יתמהמה בעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר [*]הכוונה שוב לערבות שבין הר הזיתים לבקעת הירדן עד שישמע מהם מה קורה בעיר. צָדוֹק ואֶבְיָתָר משיבים את הארון לעיר ונשארים שם איתו. |
| כז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם. כח רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בעברות [בְּעַרְבוֹת] הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי. כט וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. |
| דָוִד עולה במעלה הַר הַזֵּיתִים בעודו בוכה ומכוסה\חפוי ראש ויחף [*]כדרך האבלים וגם הקהל שאיתו עולה על ההר בעודו בוכה וחפוי ראש. דָוִד שומע שיועצו אֲחִיתֹפֶל הצטרף לקושרים שעם אַבְשָׁלוֹם[*]ראו פסוק י"ב למעלה , ומבקש מה' להכשיל\לסכל את העצות שיתן לאַבְשָׁלוֹם.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוק י"ב: יב
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה בְּזָבְחוֹ אֶת הַזְּבָחִים וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם.
|
| ל וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה. לא וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה. |
| כשדָוִד מגיע לראש הַר הַזֵּיתִים ומשתחווה שם לה' [*]הנמצא בארון שהושב כעת ליְרוּשָׁלַיִם, אשר נראית מפסגת הַר הַזֵּיתִים בא לקראתו חוּשַׁי הָאַרְכִּי[*]בספר יְהוֹשֻׁעַ נזכרים הָאַרְכִּים כאחד מעמי כנען שישבו באזור עַטְרוֹת שעל גבול נחלת אֶפְרַיִם קרוע בגדים עם אֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ז פסוק ב: ב
וְיָצָא מִבֵּית אֵל לוּזָה וְעָבַר אֶל גְּבוּל הָאַרְכִּי עֲטָרוֹת.
[*]סממני אבל . דָוִד אומר לו שאם יצטרף אליו הרי הוא יכביד על דָוִד[*]כנראה שחוּשַׁי היה זקן באותם ימים . אם הוא במקום זאת ישוב לעיר הוא יוכל לאמר לאַבְשָׁלוֹם שהוא מכיר במלכותו ומסכים לשרת אותו כפי ששירת את דָוִד עד אותו יום, וכך יוכל להפר את עצות אֲחִיתֹפֶל לאַבְשָׁלוֹם. |
| לב וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ. לג וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא. לד וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל. |
| יחד עם חוּשַׁי ישארו בעיר גם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים, וחוּשַׁי יוכל למסור להם את כל מה שישמע בארמון. גם בני צָדוֹק וְאֶבְיָתָר נשארו איתם בעיר [*]ראו פסוקים כ"ז-כ"ח למעלה וחוּשַׁי ושאר נאמני דָוִד שישארו ביְרוּשָׁלַיִם יוכלו למסור לדָוִד דרך בני הַכֹּהֲנִים את כל מה שישמעו בעיר. חוּשַׁי ידידו\רעו של דָוִד
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוקים כ"ז-כ"ח: כז
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם.
כח
רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בעברות [בְּעַרְבוֹת] הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי.
[*]רע המלך היה למעשה שם של מִשְׂרַת אֵמוּן מלכותית שב לעיר וגם אַבְשָׁלֹם בא ליְרוּשָׁלַיִם
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ז פסוק ל"ג: לג
וַאֲחִיתֹפֶל יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעַ הַמֶּלֶךְ.
[*]מחֶבְרוֹן שם פתח במרד .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוקים ט-י: ט
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה.
י
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן.
|
| לה וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים. לו הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ. לז וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י | וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן. |
| כ"ה | וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר, אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ. |
| ל | וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים, עֹלֶה וּבוֹכֶה, וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי, וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ, עָלֹה וּבָכֹה. |