פרטי היוצר\ת
_(14586346968).jpg){kind=link}
The pillar of cloud in front of the tent, By Horne, Charles F. (Charles Francis), 1870-1942; Brewer, Julius August, 1877-1953, joint ed [no known copyright restrictions.], from Flickr's The Commons, via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. ... וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. (ח-י)
סיכום
ה' שולח את מֹשֶׁה לצאת ולכבוש את הארץ המובטחת בעזרת המַלְאָךְ, אך מֹשֶׁה משכנע את ה' להוביל את העַם בעצמו. מֹשֶׁה מבקש לראות את ה', וה' עונה שאי אפשר לראותו, אך מביא את מֹשֶׁה למערת סלע שם ה' יעבור על פניו ויאמר לו את תכונותיו ואת שמו.
תקציר
| ה' שולח את מֹשֶׁה לצאת ולכבוש את הארץ המובטחת מיושביה בעזרת המַלְאָךְ [*]שהוזכר בפרק הקודם , אך בלי נוכחות ה'. זאת כיוון שה' עלול להשמיד את העַם כשיתעקש לחטוא. העַם שומע על העדרותו הצפויה של ה' ומתאבל על כך. ה' מזהיר שוב שהוא עלול להשמיד אם העַם אם יחטוא בנוכחותו, ודורש שיסירו את תכשיטיהם\עֶדְיָם ואז הוא יחליט כיצד ימשיך. בני העַם אמנם פושטים\מתנצלים את תכשיטיהם.
[^]
שְׁמוֹת פרק ל"ב פסוק ל"ד: לד
וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם.
|
| א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה. ב וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ג אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ. ד וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו. ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ. ו וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב. |
| מֹשֶׁה מוציא את הָאֹהֶל אל רחוק מחוץ למחנה, וקורא לו "אֹהֶל מוֹעֵד" כי לשם היו באים בני העַם שרצו לְהִוָּעֵד עם ה' [*]באמצעות מֹשֶׁה . כשמֹשֶׁה היה יוצא לאוהל, היו כל בני העַם יוצאים לפתח אָהֳלֵיהֶם. כשמֹשֶׁה הגיע לאוהל, ה' ירד בעמוד הענן אל פתח האוהל ודיבר שם עם מֹשֶׁה כמו שחברים מדברים זה עם זה, בעוד בני העַם משתחווים. אח"כ היה מֹשֶׁה חוזר למחנה, אך יְהוֹשֻׁעַ נשאר ולא זז\מָשׁ מהאֹהֶל. |
| ז וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ח וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה. ט וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. י וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲוּוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ. יא וְדִבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. |
| מֹשֶׁה מבקש מה' שבכל זאת ה' בעצמו יוביל את העַם. ה' צווה על מֹשֶׁה להעלות את העַם לארץ, אך מֹשֶׁה אינו יודע מיהו אותו מַלְאָךְ שה' רוצה לשלוח לו. ה' מכיר את שמו של מֹשֶׁה, וגם אמר לו שהוא מוצא חן בעיניו. אם זה נכון אז מֹשֶׁה מבקש שה' ולא מַלְאָךְ ידריך אותו, וכך גם ה' יראה באופן ישיר שהעַם הוא אמנם עַמּוֹ. |
| יב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. יג וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה. |
| ה' מקבל את בקשת מֹשֶׁה ואומר שיַרְאֶה את פניו ויַנְחֶה את מֹשֶׁה באופן ישיר. מֹשֶׁה אומר שאם ה' לא ילווה את העַם כבר עדיף שהם ישארו במדבר. אם באמת מֹשֶׁה והעַם מוצאים חן בעיני ה', אז על ה' ללכת איתם ליעדם ובכך להפלות אותם לטובה יחסית לכל שאר האומות. ה' מסכים ומודה שהוא אמנם מכיר כמובן את שמו של מֹשֶׁה. |
| יד וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ. טו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה. טז וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלֵינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. יז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם. |
| מֹשֶׁה מבקש לראות את ה', וה' עונה שיעביר לפניו את תכונותיו הטובות, ויקרא בשם עצמו - ה' [*]וכך, כמו שה' כאמור מכיר את שמו של מֹשֶׁה, גם מֹשֶׁה יכיר את שמו של ה' . ה' יסלח וירחם עוד על מי שיחליט. אי אפשר לראות את פני ה' ולחיות, אבל ה' מְזַמֵּן את מֹשֶׁה לעמוד על סֶלַע\צּוּר, ואז ה' יעבור שם ויָשִׂים את מֹשֶׁה במערה\נִקְרָה בסֶלַע. ה' יכסה את מֹשֶׁה בכף ידו עד שיסיים לעבור[*]כדי שמֹשֶׁה לא יראה אותו וימות , ואז יסיר את ידו כך שמֹשֶׁה יראה רק את חלקו האחורי ולא את פניו. |
| יח וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ. יט וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם. כ וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. כא וַיֹּאמֶר יְהוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי. כג וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט | וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה, יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל, וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. |
| כ- כ"ב | וַיֹּאמֶר: "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". וַיֹּאמֶר יְהוָה: "הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר, וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי. |