זכר
מלך
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

סיכום

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מלך על 127 מדינות מהֹדּוּ ועד כּוּשׁ, עורך משתה מפואר ביותר לגדולי המדינה לכבוד 3 שנות מלכותו. הוא מצווה על סריסיו להציג את המלכה וַשְׁתִּי בכתר המלכות כדי להתגאות ביופיה לפני האורחים, אך היא מסרבת לבוא והמלך זועם. אחרי התייעצות עם חכמיו הוא מגרש את וַשְׁתִּי ומחפש מלכה חדשה. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ נרגע מכעסו, ומשרתיו מציעים לקבץ בהרמון יפיפיות בתולות מרחבי הממלכה, לתת להן להתייפות שם ואז המלך יוכל לבחור את מלכתו. הוא בוחר באֶסְתֵּר, בת-דודו של מָרְדֳּכַי, שמבקש ממנה להסתיר את יהדותה. הוא עורך 'מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר' ונותן הנחות במס ומתנות לעם לרגל הארוע. מָרְדֳּכַי שיושב בשער המלך מגלה קנוניה של שני סריסים שומרי סף להרוג את המלך ומספר זאת לאֶסְתֵּר כדי שתזהיר את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. היא עושה זאת והאשמים ניתלים.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מרים את הָמָן לראש כל שריו, וזה מספר לו על עם מפוזר, נבדל משאר האזרחים גם בדתו, ואינו עושה את מצוות המלך. למלך לא כדאי להשאירו ואף ירוויח כסף רב מרכושם אם יצווה לאבדם. המלך מסכים, נותן להָמָן את טבעתו ואף מוותר על הכסף להָמָן. מָרְדֳּכַי שולח את אֶסְתֵּר לעצור את הגזירה, והיא מעיזה ועומדת בחצר בית המלך הפנימית מול המלך הרואה אותה ביושבו בפתח הבית. היא מוצאת חן בעיניו, הוא מושיט לה את שרביט הזהב, והיא מתקרבת ונוגעת בשרביט. המלך מבטיח לה את כל רצונה אפילו עד חצי המלכות, ואֶסְתֵּר מבקשת להזמינו למשתה עם הָמָן למחרת. המשתה נערך והמלך שוב שואל לרצונה. היא מבקשת לחזור על המשתה למחרת ואז תגיד את רצונה.

בלילה המלך מתקשה להירדם ובמבקש לעיין בספר דברי הימים בממלכתו שם הוא קורא ונזכר במעשה מָרְדֳּכַי שהצילו מקנוניית סריסיו. הוא שואל כיצד השיבו טובה ראוייה למָרְדֳּכַי ומשרתיו מודים שלא נעשה דבר. המלך שואל את הָמָן מה יש לעשות במי שהמלך רוצה בכבודו. הָמָן חושב שמדובר בו עצמו ועונה שיש להלבישו בבגדי המלך, ועל אחד השרים להוליכו על סוס המלך כשעל ראשו (של הסוס?) כתר המלך. המלך מצווה על הָמָן לעשות כך למָרְדֳּכַי. אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והָמָן באים למשתה של אֶסְתֵּר והיא מאשימה את הָמָן שהוא הולך להרוג אותה יחד עם כל עמה. הָמָן נבהל ונופל מתחנן על מיטת אֶסְתֵּר. המלך זועם עוד יותר ומצווה לתלות אותו על העץ שהקים למָרְדֳּכַי. אחרי מות הָמָן, המלך נרגע.

אֶסְתֵּר מגלה לאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ שמָרְדֳּכַי הוא דודה. המלך נותן לו את הטבעת שנתן להָמָן, ולאֶסְתֵּר את בית הָמָן (שהיא מוסרת למָרְדֳּכַי). אֶסְתֵּר מבקשת מהמלך לבטל את גזירת הָמָן על היהודים והמלך מאשר להם לשלוח צווים בעניין בשמו. אחרי יום נקמה אחד ברחבי הממלכה (ב13 באדר) המלך שואל את אֶסְתֵּר מה עוד תרצה והיא מבקשת עוד יום נקמה בשׁוּשַׁן. לכן חג הפורים נחגג ב14 באֲדָר (יום המנוחה שאחרי הנקמה) בערי פרזות וב15 באֲדָר בערים עם חומה.

בת זוג

וַשְׁתִּי אֶסְתֵּר

פרקים

ציטוטים נבחרים