זכר
מלך
דָוִד מלך ממלכת יִשְׂרָאֵל המאוחדת

(לפניו שָׁאוּל, אחריו שְׁלֹמֹה)

סיכום

כששְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם לבחור מלך מבני יִשַׁי. הוא עובר על כל 7 האחים הגדולים ולא מוצא מועמד - עד שדָוִד הקטן נקרא מהצאן, נמשח ורוח ה' עוברת אליו ועוזבת את שָׁאוּל. דָוִד נקרא לנגן לפני שָׁאוּל כשרוחו רעה. כשדָוִד נשלח ע"י אביו לשאול לשלומם של אחיו הגדולים בצבא שָׁאוּל הנערך מול הפלישתים הוא רואה את גלית המתגרה בצבא ישראל ובה' ומבקש ללכת לקראתו. שָׁאוּל מציע לו את מדיו וחרבו אך דָוִד לבסוף יוצא רק עם חלוקי נחל שאסף ובעזרת קלע פוגע במצחו של גלית ואח"כ כורת את ראשו. דָוִד הופך לגיבור העם, מתיידד ידידות נפש עם יְהוֹנָתָן בן שאול ונושא לאישה את מִיכַל, בת שָׁאוּל הקטנה (אחרי שסירב לשאת את הבת הגדולה מֵרַב).

שָׁאוּל מתחיל לקנא בדָוִד ומטיל עליו את חניתו בעת שניגן לפניו. יְהוֹנָתָן מנסה לפייס את אביו אך ללא הועיל והוא ומיכל (שממלטת אותו דרך חלון ביתם) עוזרים לו בבריחתו. כשדָוִד בורח לשְׁמוּאֵל ברָמָה, שָׁאוּל רודף אחריו אך מסיים בכך שהוא מתנבא עם שאר הנביאים שם. יְהוֹנָתָן מנסה שוב לפייס את אביו אך נכשל ומאותת לדָוִד שעליו לברוח (באמצעות דבריו עם נערו לגבי איסוף החיצים שלו), ואח"כ כורת ברית נוספת עם דָוִד שמבטיח להיות נאמן גם לצאצאי בית יְהוֹנָתָן לכשיהיה מלך. דָוִד מתחבא במערת עֲדֻלָּם שם מצטרפת אליו משפחתו וחבר של 400 נואשים ואת הוריו הוא מפקיד אח"כ אצל צלך מואב. דָוִד בורח לנֹב ומקבל מאֲחִימֶלֶךְ הכהן שם לחם ואת חרב גלית בתואנה שהוא בשליחות חשאית של שָׁאוּל. אח"כ כששָׁאוּל יגלה זאת הוא יהרוג את אֲחִימֶלֶךְ יחד עם שאר כהני נֹב ותושבי העיר. דָוִד מנסה לעבור לגת הפלישתית אך נאלץ להתחפש למשוגע כדי לברוח משם כשהוא מעורר את חשד אני המלך אָכִישׁ. הוא מושיע את בני קְעִילָה מהפלישתים אך נאלץ לברוח כשהוא מבין שהם עומדים להסגירו לשָׁאוּל.

שָׁאוּל רודף את דָוִד עד עֵין גֶּדִי ועוצר לעשות את צרכיו במערה שבירכתיה יושבים דָוִד ואנשיו. דָוִד כורת את כנף מעילו של שָׁאוּל בלי שזה מרגיש וכששָׁאוּל יוצא, דָוִד מראה לו את כנף המעיל ושָׁאוּל מתפייס ומשביע את דָוִד שלא יפגע בביתו לאחר שיהיה מלך. דָוִד מבקש מנחה מנָבָל הכרמלי כתמורה לעזרה שנתן לרועיו אך זה מסרב בגסות. דָוִד יוצא אליו עם צבאו אך אֲבִיגַיִל אשת נָבָל עוצרת אותו בנימוק שאל לדָוִד לשפוך דם בניסיון להושיע את עצמו במקום ה'. נָבָל מת ודָוִד נישא לאֲבִיגַיִל. דָוִד מתגנב למחנה שָׁאוּל כשכולם ישנים ולוקח חנית וצפחת מיים של שָׁאוּל. אח"כ מראש הר סמוך הוא קורא לו ומציג את החנית כהוכחה שוויתר שוב על הזדמנות להורגו ושָׁאוּל שוב מתפייס.

דָוִד עובר לארץ פלישתים ומקבל מאָכִישׁ מלך גַּת את צִקְלָג. משם, במשך כ16 חודשים הוא פושט על שבטים נוודים, כולל על העמלקים שפשטו על צִקְלָג בהעדרו, והוא משחרר מהם את התושבים שחטפו (כולל נשותיו). כשצבא הפלישתים יוצא ללחום בישראל שרי הצבא מתנגדים לנוכחות דָוִד והוא שב לצִקְלָג.

שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן מתים בקרב מול הפלישתים בגלבוע, וכשנער עמלקי "מבשר" לדָוִד שעזר לשָׁאוּל למות לבקשתו, דָוִד זועם שפגע במשיח ה' ומצווה להורגו. אַבְנֵר מעביר את אִישׁ-בֹּשֶׁת בן שָׁאוּל (בן 42) למַחֲנָיִם ומכתיר אותו למלך בעוד דָוִד מולך מחֶבְרון על יְהוּדָה. חילות אַבְנֵר ויוֹאָב מפקד דָוִד נפגשים בשני צידי הבריכה בגִּבְעוֹן ומתפתח קרב עקוב מדם בו אַבְנֵר וצבאו נסוגים אך אַבְנֵר מספיק להרוג את עֲשָׂהאֵל (אחי יוֹאָב) שהתעקש לרדוף אחיו. אַבְנֵר מסתכסך עם אִישׁ-בֹּשֶׁת על שנזף בו כשאַבְנֵר בא אל רִצְפָּה פילגש שָׁאוּל, ומעביר את העם לצד דָוִד, שמקבל את אַבְנֵר בשלום לאחר שזה משיב לו את מִיכַל (בעוד בעלה השני פַּלְטִיאֵל הולך ובוכה אחריה). יוֹאָב שומע בכעס על שחרור אַבְנֵר בשלום והורג אותו כנקמה על הרג עֲשָׂהאֵל ודָוִד כועס על יוֹאָב בשל כך. האחים בַּעֲנָה ורֵכָב הורגים את אִישׁ-בֹּשֶׁת בעודו ישן שנת צהריים בביתו ודָוִד קובר אותו והורג את הרוצחים.

דָוִד כובש את ירוּשָׁלַ‍ִם מהיבוסים ומקים בה את ביתו עם ארזים שהוא מקבל מחִירָם מלך צור. כשהוא משיב את ארון הברית בתהלוכה מבית אֲבִינָדָב בשירה וריקודים קלילים מִיכַל נוזפת בדָוִד על שהשפיל את עצמו והוא כועס עליה וכבר לא יהיו לה יותר ילדים. דָוִד נלחם ומביס את הפלישתים, ממלכות אֲרַם צוֹבָה, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, אֱדוֹם, ועַמּוֹן (אחרי שמלכם משפיל את שגרירי דָוִד וחותך את זקנם ואת מדיהם) ושם בהם נציבים או מטיל עליהם מס. מלך חֲמָת כורת עם דָוִד ברית ושולח לו את בנו עם מנחות המוקדשות לה' בירושלים יחד עם שאר שלל המלחמות. דָוִד מזמן את מְפִיבֹשֶׁת בן יְהוֹנָתָן הנכה ברגליו, כדי לעשות לו חסד בעבור אביו, ומזמין אותו ואת בנו הקטן לעבור לירושלים ולסעוד על שולחנו.

דָוִד רואה את בַּת שֶׁבַע רוחצת על גגה וחושק בה. הוא שולח את אוּרִיָּה בחזרה לצבא הלוחם בבני עמון עם מכתב חתום ליוֹאָב בו הוא מבקש שיוֹאָב יחשוף את אוּרִיָּה לסכנה לבדו ובכך יגרום למותו. אוּרִיָּה אמנם מת ודָוִד מביא את בַּת שֶׁבַע לארמון, שם היא יולדת לו בן. נָתָן מספר לדָוִד את סיפור כבשת הרש כדי לגעור בו על מעשה בַּת שֶׁבַע, ואוּרִיָּה ומודיע לו על העונש הצפוי לו ולביתו. תינוקו של דָוִד מבַּת שֶׁבַע מת למרות תפילותיו, אבל אח"כ נולד לו שְׁלֹמֹה מבַּת שֶׁבַע והוא אהוב ה' ומושם אצל נָתָן.

אַמְנוֹן בן דָוִד חושק בתָּמָר אחותו, אונס אותה ואח"כ מגרש אותה. דָוִד ובעיקר אַבְשָׁלוֹם אחיה כועסים על אַמְנוֹן אך לא עושים דבר בינתיים. כעבור שנתיים אַבְשָׁלוֹם מזמין את אַמְנוֹן לחגוג איתו את חג הגז בבַעַל חָצוֹר ורוצח אותו כשהוא משתכר. אַבְשָׁלוֹם בינתיים בורח לסבו - תַּלְמַי מלך גְּשׁוּר. יוֹאָב מביא לדָוִד אישה חכמה מתְּקוֹעַ שמשכנעת אותו להשיב את אַבְשָׁלוֹם ליְרוּשָׁלַיִם וכך נעשה. אַבְשָׁלוֹם מורד בדָוִד אביו ודָוִד בורח לעבר הירדן. הוא משאיר מאחור את 10 פילגשיו, את הכוהנים עם הארון, ואת חוּשַׁי הָאַרְכִּי שיחד עם בני הכוהנים ימשיך לרגל על אַבְשָׁלוֹם ביְרוּשָׁלַיִם. אַבְשָׁלוֹם מגיע ליְרוּשָׁלָ‍ִם ושוכב עם פילגשי אביו על הגג לעיני כל העם, לפי עצת אֲחִיתֹפֶל. בינתיים דָוִד בורח ומקבל צידה מצִיבָא עבד מְפִיבֹשֶׁת שמלשין על אדונו כאילו הוא תומך במרד. בהמשך שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא מבית שָׁאוּל, מקלל את דָוִד וזורק עליו ועל אנשיו אבנים ואפר.

אַבְשָׁלוֹם מקבל את עצת חוּשַׁי הרעה ולא את עצת אֲחִיתֹפֶל (שמתאבד בשל כך) ומגייס את העם לצאת אחרי דָוִד בעבר הירדן. מתפתח קרב עקוב מדם בו תומכי אַבְשָׁלוֹם מנוצחים. שיער אַבְשָׁלוֹם הגדול מסתבך בענפי עץ אלה ויוֹאָב נועץ בו 3 חניתות בעודו תלוי בה. אֲחִימַעַץ וכושי רצים "לבשר" לדָוִד על הניצחון ורק אחרי היסוסים מעז הכושי לדווח על מות בן המלך. דָוִד מתאבל על אַבְשָׁלוֹם עד שיוֹאָב נוזף בו לחדול. אח"כ באים המונים מהעם לעבור איתו את הירדן בדרך חזרה ליְרוּשָׁלַיִם והוא סולח לכל המורדים לשעבר (כולל לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא ולמְפִיבֹשֶׁת שמשכנע בהכחשתו שבכלל מרד).

שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי מורד בדָוִד ששולח אחריו את עֲמָשָׂא, אך זה מתעקב ויוֹאָב הורג אותו. שֶׁבַע מתבצר באָבֵל בֵּית מַעֲכָה ויוֹאָב צר עליה עד שאישה חכמה משליכה את ראש שֶׁבַע מהחומה. דָוִד מוסר לגבעונים את 7 נכדי שָׁאוּל (כולל 5 בני מֵרַב ששהו אצל מִיכַל) כדי לכפר על חטאי שָׁאוּל לגבעונים והם הורגים ומוקיעים אותם ללא קבורה. רִצְפָּה שומרת על הגופות חודשים עד שדָוִד קובר אותם יחד עם עצמות שָׁאוּל ויְהוֹנָתָן שהוא מביא מיָבֵשׁ גִּלְעָד. דָוִד שולח את יוֹאָב לפקוד את כל העם למרות עצת יוֹאָב ונספרים 800,000 ועוד 500,000 מיְהוּדָה. גָּד הנביא מציע לדָוִד לבחור אחד מ3 עונשים בשל חטא המפקד ודָוִד בוחר בדבר. כדי לעצור את המגפה הוא רוכש וזובח בגורן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי ביְרוּשָׁלַיִם שם עצר המלאך המשחית.

בערוב ימיו עבדיו מביאים לו נערה בתולה יפיפיה, את אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, שתשכב בחיקו ותחמם אותו (דָוִד אבל לא "יודע" אותה). כשבנו אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית מתחיל לנהוג כמלך, בַּת שֶׁבַע ונָתָן הַנָּבִיא משכנעים את דָוִד לתמוך בהמלכת שְׁלֹמֹה. כשדָוִד נוטה למות הוא מצווה על שְׁלֹמֹה להמשיך להמשיך לשמור על מצוות ה', ולא לסלוח ליוֹאָב על רציחתו את אַבְנֵר ואת עֲמָשָׂא, וגם לא לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא על הקללות שקילל את דָוִד כשזה ברח מאַבְשָׁלוֹם (שְׁמוּאֵל-ב ט”ז), אך לעשות חסד עם בני בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי שעזרו לו אז. דָוִד מת ונקבר בירושלים, אחרי שמלך 7 שנים בחברון ו33 בירושלים.

בת זוג

מִיכַל אֲבִיגַיִל אֲחִינֹעַם מַעֲכָה חַגִּית אֲבִיטָל עֶגְלָה בַּת שֶׁבַע

פרקים

ציטוטים נבחרים

אילן יוחסין