זכר
מָרְדֳּכַי

סיכום

מָרְדֳּכַי, צאצא של קִישׁ מבנימין (אבי שאול?) שהוגלה בגלות בבל, אימץ כבת את בת-דודו היתומה והיפה הֲדַסָּה\אֶסְתֵּר. היא נלקחת להרמון ומתחבבת על הֵגֶא שנתן לה 7 משרתות ותמרוקים בהם היא מתייפה במשך שנה. במצוות מָרְדֳּכַי, היא לא חושפת את יהדותה והוא סובב ליד ההרמון לחקור בשלומה. אחרי שהיא מוכתרת למלכה, מָרְדֳּכַי שיושב בשער המלך מגלה קנוניה של שני סריסים שומרי סף להרוג את המלך ומספר זאת לאֶסְתֵּר כדי שתזהיר את אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. היא עושה זאת והאשמים ניתלים.

כל עבדי המלך בשער העיר משתחווים להָמָן כשהוא עובר שם, מלבד מָרְדֳּכַי שלא עונה לנזיפות שהוא מקבל מעבדי המלך שם ואומר שהוא יהודי. הם מספרים זאת להָמָן והוא זועם ומחליט לנקום בכל היהודים, בני עמו של מָרְדֳּכַי, ברחבי הממלכה. מָרְדֳּכַי שומע על הצו, שם על עצמו שק ואפר וזועק עד לפני שער המלך (כי אסור לעבור בו לבושים שק). נערות אֶסְתֵּר מודיעות לה על מָרְדֳּכַי והיא שולחת לו בגדים אך הוא מסרב. היא שולחת את הֲתָךְ סריס המלך לברר מדוע ומָרְדֳּכַי מסביר את הסיבה ומבקש מאֶסְתֵּר שתתחנן לפני המלך. כשהיא מספרת על סכנת המוות אם תופיע ללא הזמנה לפני המלך, מָרְדֳּכַי נוזף בה שלא תחשוב שתצליח להתחמק מהצו בארמון. אם היא לא תעזור היא תמות עם שאר משפחתה, וליהודים תגיע עזרה ממקום אחר.

אֶסְתֵּר מעיזה ומופיעה לפני המלך ומבקשת לערוך משתה איתו ועם הָמָן. הָמָן חוזר מהמשתה בגאווה אך זועם כששוב מָרְדֳּכַי לא זז כשהוא עובר לפניו. בעצת אישתו הוא מקים עמוד תלייה גבוה ומתכנן לבקש למחרת בבוקר מהמלך לאשר את תליית מָרְדֳּכַי. בלילה המלך מתקשה להירדם ומבקש לעיין בספר דברי הימים בממלכתו שם הוא קורא ונזכר במעשה מָרְדֳּכַי שהצילו מקנוניית סריסיו. הוא שולח את הָמָן להוליך את מָרְדֳּכַי על סוס המלך לבוש בבגדי המלך.

אחרי תליית הָמָן, מָרְדֳּכַי מקבל את בית הָמָן ואת טבעת המלך שהייתה אצל הָמָן. מָרְדֳּכַי שולח, באישור ובשם המלך, צווים המבטלים את גזירת הָמָן על היהודים ובמקומה מתירים את נקמת היהודים באויביהם. מָרְדֳּכַי בא לפני המלך בלבוש מלכות ושׁוּשָׁן והיהודים שמחים. בכל מקום אליו מגיע הצו - היהודים שמחים ושותים ורבים מתגיירים מפחד היהודים.

ב13 באֲדָר מגיע הצו של מָרְדֳּכַי לרחבי הארץ. ביום בו תכננו אויבי היהודים לפגוע בהם, נהפך הגורל והיהודים התאספו להינקם מאויביהם, בלא התנגדות ובסיוע השליטים המקומיים, בשל הפחד ממָרְדֳּכַי. בערים ללא חומה, היהודים חוגגים את החג ב14 באֲדָר בשמחה ומשתה, משלוח מנות, ומתנות לאביונים (ובערים בעלות חומה חוגגים ב15). מָרְדֳּכַי שולח איגרות ליהודים עם תאריכי ומנהגי החג, הנקרא פוּרִים, על שם הפור שהפיל הָמָן לבחירת תאריך השמד, והחג נחוג מאז בכל שנה.

פרקים

ציטוטים נבחרים

שושלת מָרְדֳּכַי