זכר
מלך
שָׁאוּל מלך ממלכת יִשְׂרָאֵל המאוחדת

(אחריו דָוִד, אִישׁ-בֹּשֶׁת)

סיכום

שָׁאוּל מבִנְיָמִן נשלח ע"י אביו עם אחד מנעריו לחפש אתונות שאבדו ופוגש את שְׁמוּאֵל המחפש מלך לבני ישראל ובסופו של דבר מושח את שָׁאוּל למלך. אחרי נצחון ראשון של שָׁאוּל (על בני עמון) מלכותו מתקבלת ע"י העם כולו ברצון. הוא ובנו יְהוֹנָתָן ממשיכים להלחם בפלישתים בהצלחה בקרב מִכְמָשׂ. שָׁאוּל מסתכסך עם שְׁמוּאֵל, תחילה אחרי שלא המתין לשְׁמוּאֵל וערך את הזבח בעצמו בגִּלְגָּל, והקרע ביניהם שלם כששָׁאוּל לא ממלא את מצוות החרם המלא על עמלק ומותיר את מלכם אֲגַג בחיים (שְׁמוּאֵל אח"כ הורג בעצמו את אֲגַג).

שְׁמוּאֵל מושח את דָוִד הנער בחשאי ומאז רוח רעה מתחילה להכנס בשָׁאוּל. דָוד מתחיל לשהות אצל שָׁאוּל ולנגן לו כשרוחו רעה. יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל מפתח ידידות נפש עם דָוִד. שָׁאוּל מציע לדָוִד את ביתו הגדולה מירב אך דָוִד מסרב ולבסוף נישא לבת הקטנה מִיכַל. אחרי שדָוד עולה לגדולה בעקבות הריגת גלית, שָׁאוּל מתחיל לקנא בו ואף מטיל עליו את חניתו בעת שדָוד מנגן לפניו. יְהוֹנָתָן מנסה כמה פעמים לפייס את אביו ללא הצלחה והוא ואחותו מִיכַל עוזרים לדָוִד להימלט. שָׁאוּל רודף אחרי דָוִד ופעמיים דָוִד יכול להרוג את שָׁאוּל אך מוותר (פעם במערה בעין גדי ופעם במחנה שָׁאוּל בלילה). שָׁאוּל נרגש ומצהיר שיפסיק לרדוף את דָוִד אך תמיד חוזר בסוף לרודפו - ואפילו טובח בכל נביאי נוב ותושביה בשל העזרה שנתנו לדָוִד.

כשהפלישתים מתכוננים למלחמה שָׁאוּל פוחד והולך למעלה באוב בעֵין דּוֹר כדי להעלות באוב את שְׁמוּאֵל. שְׁמוּאֵל מודיע לו שלמחרת ימות עם בניו בקרב ומלכותו תעבור לדָוִד. למחרת הפלישתים מביסים את ישראל בהר גלבוע ושָׁאוּל ונושא כליו נופלים על חרבם. הפלישתים תולים את גופתו כרותת הראש על חומת בֵּית-שְׁאָן משם בני יָבֵשׁ גִּלְעָד מורידים אותם בלילה ומביאים אותם לקבורה.

פרקים

ציטוטים נבחרים

אילן יוחסין