עַלַמַּפָּה

אִיזֶבֶל היתה בתו של אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ הצִידֹנִים ואישתו של אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. היא הדיחה אותו לפולחן הבַּעַל והאֲשֵׁרָה, תמכה בנביאיהם והרגה את נביאי ה'. אֵלִיָּהוּ ערך מבחן ציבורי בכַּרְמֶל בין נביאי הבַּעַל והאֲשֵׁרָה לבין ה', ואחרי שהוכח שה' בלבד הוא האלוהים, אֵלִיָּהוּ טבח בנביאי הבַּעַל והאֲשֵׁרָה בנחל הקִישׁוֹן. אִיזֶבֶל שמעה על כך ושלחה אליו שליח כדי להודיע לו שתעשה לו כפי שעשה להם ואֵלִיָּהוּ נאלץ לברוח.

אַחְאָב ביקש לקנות את כרם נָבוֹת שליד ארמונו ביִזְרְעֶאל כדי להקים בה גן ירקות בתמורה לכרם טובה יותר או לכסף, אך נָבוֹת סירב כיוון שהכרם היתה נחלת אבותיו. אַחְאָב המאוכזב בא למיטתו, הסב את פניו אל הקיר וצם. כשסיפר את העניין לאִיזֶבֶל היא קראה לו להתחיל לנהוג כמו מֶלֶךְ, ושהיא כבר תדאג להשיג לו את כֶּרֶם נָבוֹת. אִיזֶבֶל שלחה מכתבים חתומים בחותמת המֶלֶךְ למנהיגי העיר וצוותה לקרוא לצום ולאספת עָם, ולְזַמֵּן את נָבוֹת שם למשפט שבו הוא יואשם שקילל את ה' ואת אַחְאָב. היא דאגה גם לְזַמֵּן שני עדי שקר שיעידו על כך כדי שידונו את נָבוֹת לסקילה, וכך נעשה. אִיזֶבֶל באה לבשר לבעלה שנָבוֹת מת ואַחְאָב ירד לרשת את כרמו. אֵלִיָּהוּ נזף במֶלֶךְ על התנהגותו ("כֹּה אָמַר יְהוָה: הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?") והודיע שבמקום בו ליקקו הכלבים את דמו של נָבוֹת שם ילקקו גם את דם המֶלֶךְ. כיוון שהמֶלֶךְ חטא לפני ה' גם בחטאי הפולחן אליו הסיתה אותו אישתו, ביתו יושמד כמו בית יָרָבְעָם ובַּעְשָׁא, ואת גופת אִיזֶבֶל יאכלו הכלבים בשדה יִּזְרְעֵאל.

יוֹרָם, בנם של אַחְאָב ושל אִיזֶבֶל מָלַךְ אחרי מות אביו. הוא נפצע בקרב עם חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם על רמות גִּלְעָד, ובא להחלים ביִזְרְעֶאל, ואֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שהיה בן בריתו בא לבקרו שם. בינתיים אֱלִישָׁע צווה על אחד מבני הנביאים למשוח את יֵהוּא, אחד משרי הצבא שנשארו ברמות גִּלְעָד, למֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יֵהוּא צווה שדבר הקֶשֶׁר לא יתגלה בינתיים ביִזְרְעֶאל ומיהר לשם בעצמו. הצופה במגדל שבחומת יִזְרְעֶאל ראה המון מתקרב, וכשיוֹרָם שלח לשם שליח, יֵהוּא השאיר את השליח אצלו. כך גם קרה עם השליח השני, עד שהצופה במגדל זיהה את סגנון הנהיגה המשוגע של יֵהוּא. יוֹרָם ואֲחַזְיָהו יצאו בעצמם לקראת יֵהוּא ופגשו אותו בשדה נָבוֹת. כשיֵהוּא ענה להם בגסות, יוֹרָם הבין שמדובר במרד והזהיר את אֲחַזְיָהו, אבל יֵהוּא ירה אליו חץ, הרג אותו וצווה להשליך את גוייתו בשדה נָבוֹת כנקמה על פשעו של אַחְאָב אבי יוֹרָם כלפי נָבוֹת.

אִיזֶבֶל בינתיים הבינה את מצבה, איפרה את עינייה וסידרה את שיער ראשה והשקיפה מקושטת כך אל מחוץ לחלון. כשראתה את יֵהוּא מגיע לשָּׁעַר העיר היא שאלה אותו בציניות לשלומו וקראה לו כאילו היה זִמְרִי שהרג גם הוא את אדונו. יֵהוּא הביט לעבר החלון ושאל מי מבין האנשים שלצד אִיזֶבֶל תומך בו? שניים או שלושה עבדים שהיו שם השקיפו גם כן מהחלון אל עבר יֵהוּא והוא קרא להם לזרוק\לשמוט את אִיזֶבֶל מהחלון. הם עשו כך, ודמה נִתַּז על הַקִּיר שלאורכו נפלה אל הַסּוּסִים שעמדו למטה, ויֵהוּא רמס איתם את גופתה. אחר כך צווה יֵהוּא על אנשיו למצוא את גופת אִיזֶבֶל ולהביאה לקבורה, כי בכל זאת היתה בַת מֶלֶךְ, אך כשאנשיו הלכו לקבור את גופתה הם לא מצאו ממנה אלא את הַגֻּלְגֹּלֶת, את הָרַגְלַיִם וְאת כַפּוֹת הַיָּדָיִם. יֵהוּא הכריז שכך התקיים דבר ה' שנמסר בפי נביאו אֵלִיָּהוּ שלפיו הַכְּלָבִים יאכלו את בשר גופתה של אִיזֶבֶל, שהיתה לדשן על חלקת הַשָּׂדֶה ביִזְרְעֶאל.