מְנַשֶּׁה – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Jacob Blessing Ephraim and Manasseh, by Rembrandt (1606-1669) [Public domain], via Wikimedia Commons

מקור השם

כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי

מְנַשֶּׁה במקרא

מְנַשֶּׁה היה הבן הבכור של יוֹסֵף ושל אָסְנַת. יוֹסֵף הצליח לפענח את החלומות של פַּרְעֹה, אשר ניבאו 7 שנות שׂוֹבַע ואחריהן 7 שנות רָעַב. פַּרְעֹה התרשם מחכמת יוֹסֵף, העלה אותו לגְּדוּלָה במִצְרָיִם, והשיא אותו לאָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן העיר אוֹן. במהלך שנות השׂוֹבַע, יוֹסֵף עסק באגירת מזון לקראת שנות הרעב. עוד לפני שהגיעו שנות הרעב, אָסְנַת ילדה לְיוֹסֵף את מְנַשֶּׁה ואת אֶפְרָיִם. יוֹסֵף נתן למְנַשֶּׁה את שמו, כתודה לה' אשר בדברים הטובים שעשה לו, גרם לו לשכוח ("נַשַּׁנִי") את כל הסבל\עמל שנפל עליו בבֵית אָבִיו יַעֲקֹב (שם נפל קורבן לשנאת אֶחָיו).

שנים אח"כ יוֹסֵף הזמין את אביו יַעֲקֹב ואת כל שאר משפחתו לבוא ולגור במִצְרָיִם תחת חסותו. בערוב ימיו של יַעֲקֹב, כאשר כבר היה זקן וחולה, יוֹסֵף בא אליו עם שני בָּנָיו כדי שיברך אותם. יַעֲקֹב התיישב על מיטתו ואמר שההבטחה שקיבל מה' בלוּז (להיות לגוי גדול ולרשת את הארץ) תתקיים גם בבָּנָיו של יוֹסֵף, כמו שתתקיים בבָּנָיו שלו. יַעֲקֹב ביקש שיוֹסֵף יְקָרֵב אליו את נכדיו, ואחרי שנישק וחיבק אותם, הוא הוסיף שכבר לא היתה בו תקווה לראות שוב את יוֹסֵף, והנה הוא רואה את בָּנָיו.

יוֹסֵף שָׂם את אֶפְרַיִם ליד ידו השמאלית של יַעֲקֹב ואת מְנַשֶּׁה הבכור ליד ידו הימנית (כדי שיַעֲקֹב יברך את הבכור ברכה חזקה יותר בידו הימנית), אבל יַעֲקֹב מצליב את ידיו כך שידו הימנית על ראש אֶפְרַיִם, כדי לברך אותם כך. יוֹסֵף ניסה להעביר את יד ימינו של אביו אל ראש מְנַשֶּׁה הבכור, אך יַעֲקֹב סירב, וטען שאמנם ממְנַשֶּׁה יבוא שבט גדול, אך הוא יודע ששבט אֶפְרַיִם יהיה גדול עוד יותר. הוא בכל אופן בירך את שניהם, ואֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.

הגבולות והערים של נחלת שבט מְנַשֶּׁה, כפי שנקבעו בזמן ההתנחלות בארץ בימי יְהוֹשֻׁעַ, מפורטים בספר יְהוֹשֻׁעַ. ביְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג מפורטים גבולות השבטים שממזרח לירדן, כולל של נחלות רְאוּבֵן, גָּד, וחצי המְנַשֶּׁה. ביְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ז נמסרים הגבולות הכלליים של נחלות בְּנֵי יוֹסֵף שמערב לירדן, ואח"כ מפורטות הנחלות באופן נפרד, כשביְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ז נמסרים גבולות וערי נחלת שבט מְנַשֶּׁה (מלבד כמה ערים של שבט מְנַשֶּׁה שהיו בגבולות נחלת אֶפְרַיִם). תאור שתי הנחלות מופיע שוב בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ז, ושם נמסרת גם רשימת השושלות של בְּנֵי מְנַשֶּׁה, הכוללת בין השאר את מָכִיר בן מְנַשֶּׁה, שהיה לאב הקדמון של תושבי הַגִּלְעָד.

פרקים המזכירים את מְנַשֶּׁה

ספר	פרק
בְּרֵאשִׁית	מ”א	פַּרְעֹה חולם חלומות על 7 פרות שמנות ורזות, ועל שבע שִׁבֳּלִים בריאות ושדופות, ורק יוֹסֵף מצליח לפענח שמדובר ב7 שנות שובע שאחריהן יבואו 7 שנות רעב. פַּרְעֹה מתרשם, ושָׂם את יוֹסֵף להיות שליט על מִצְרַיִם. הוא משיא אותו לאָסְנַת בת כֹּהֵן אֹן, שמולידה לו את מְנַשֶּׁה ואת אֶפְרָיִם.
בְּרֵאשִׁית	מ”ח	יַעֲקֹב חולה ויוֹסֵף בא אליו עם בָּנָיו אֶפְרָיִם וּמְנַשֶּׁה כדי שיברך אותם. יַעֲקֹב מברך את בני יוֹסֵף שיִהְיוּ לשבטים כמו בָּנָיו שלו. יַעֲקֹב מתעקש לשים את ימינו על ראש אֶפְרַיִם הצעיר כי הוא יגדל יותר מאחיו הבכור מְנַשֶּׁה.
בְּרֵאשִׁית	נ	יַעֲקֹב מת ויוֹסֵף דואג לחנוט אותו ולהוביל אותו בתהלוכה גדולה לגֹּרֶן הָאָטָד, ומשם למערת המכפלה. אֶחָיו חוששים שעכשיו יוֹסֵף ינקום בהם, אך הוא מרגיע אותם וממשיך לְכַלְכֵּל את בתיהם. הוא משביע את אֶחָיו שכאשר הם (או צאצאיהם) יחזרו לכנען, הם יקברו אותו שם. יוֹסֵף מת, נחנט ובינתיים נקבר באָרוֹן בְּמִצְרָיִם.
בַּמִּדְבָּר	כ”ו	עם סיום הנדודים, ואחרי המגיפה שבעקבות פרשת בַּעַל פְּעוֹר, ה' מצווה על מֹשֶׁה ואֶלְעָזָר לארגן מִפְקַד של הגברים בגיל הגיוס, לצורך הגרלת הנחלות בארץ. גם הלְוִיִּים מִתְפַּקְּדִים. המִפְקָד הקודם (בפרק א') נערך בְּמִדְבַּר סִינַי בְּשָׁנָה 2 לַנְּדוּדִים, אבל כל המִתְפַּקְּדִים בו מתו מאז בַּמִּדְבָּר, מלבד כָּלֵב ויְהוֹשֻׁעַ.
יְהוֹשֻׁעַ	י”ג	יְהוֹשֻׁעַ כבר זקן וה' מציין בפניו שעדיין יש ארץ רבה שיש לרשת ושלא נכבשה, ושבינתיים יש לחלק את מה שיש בין השבטים. מפורטים גבולות השבטים רְאוּבֵן, גָּד, וחצי המְנַשֶּׁה ממזרח ליַרְדֵּן. שבט לֵּוִי לא מקבל נחלה כי ה' הוא נחלתו.
יְהוֹשֻׁעַ	ט”ז	גבולות נחלת אֶפְרָיִם. גָזֶר לא נכבשה אלא שילמה מס.
יְהוֹשֻׁעַ	י”ז	גבולות נחלת מְנַשֶּׁה. בנות צְלָפְחָד יורשות גם כן נחלות, כיוון שלאביהן אין בנים. שבטי אֶפְרָיִם ומְנַשֶּׁה מתלוננים ליְהוֹשֻׁעַ על קשיי התנחלות וכיבוש הכנענים שנשארו בנחלתם, אך הוא טוען שיצליחו בכך בסופו של דבר.
יְהוֹשֻׁעַ	כ	בהתאם לצו ה' למֹשֶׁה נקבעות 6 ערי מִּקְלָט שם יכול רוצח בשגגה להיות מוגן מגואל הדם עד שיִשָּׁפֵט לפני העדה ושם ישאר אם יצא זכאי עד מות הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.
יְהוֹשֻׁעַ	כ”א	בני לֵוִי מקבלים מהשבטים 48 ערים ומגרשים סביבם, כ-4 ערים מכל שבט. הבטחת ה' ליִשְׂרָאֵל מתקיימת והם נחים מכל אויביהם מסביב.
יְהוֹשֻׁעַ	כ”ב	יְהוֹשֻׁעַ מודה לשבטים שהתנחלו ממזרח ליַרְדֵּן על עזרתם והם חוזרים לנחלותיהם ובונים מִזְבֵּחַ על היַרְדֵּן שמכעיס את שבטי המערב עד כדי איום במלחמה. פִּינְחָס יוצא מזרחה ומשתכנע שהמִזְבֵּחַ לא נועד לעבודה אלא כזכרון ועדות לקשר של שבטי המזרח עם ה' והָעָם.
שׁוֹפְטִים	א	אחרי מות יְהוֹשֻׁעַ השבטים ממשיכים לנסות לכבוש את הַכְּנַעֲנִים שנותרו בנחלתם ובחלק מהמקרים הם אינם מצליחים בכך, והַכְּנַעֲנִים ממשיכים לשבת בתוך נחלות השבטים אך מעלים להם מס. עָתְנִיאֵל כובש את דְּבִר ונושא את עַכְסָה בת אחיו הגדול - כָּלֵב.
מְלָכִים-ב	כ”ג	יֹאשִׁיָּהוּ מקריא את ספר הַתּוֹרָה לפני העם במקדש. הוא מחסל את הפולחן הזר ועורך פֶּסַח חגיגי ביְרוּשָׁלַיִם. יֹאשִׁיָּהוּ נהרג בידי פַרְעֹה נְכֹה במְגִדּוֹ ואחריו מולך בנו יְהוֹאָחָז 3 חודשים. פַרְעֹה עוצר את יְהוֹאָחָז ברִבְלָה וממליך במקומו את אחיו יְהוֹיָקִים.
מְלָכִים-ב	כ”ד	נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל גובר על מִצְרַיִם וממלכתו משתרעת עד גבול מִצְרַיִם. יְהוֹיָקִים מורד בו, ובנו יְהוֹיָכִין מולך אחריו. נְבֻכַדְנֶאצַּר צר על יְרוּשָׁלַיִם ויְהוֹיָכִין מסגיר את עצמו ומוּגְלֶה לבָּבֶל יחד עם 10,000 מעילית העם. נְבֻכַדְנֶאצַּר בוזז את המקדש וממליך את צִדְקִיָּהוּ.
תְּהִלִּים	פ	הקהל מבקש מה' להופיע ולהושיע שוב את העַם (וכאן הכוונה כנראה לממלכת יִשְׂרָאֵל הצפונית, בימים שבהם הותקפה ע"י אויב אכזר). העַם נמשל לגֶפֶן שה' נטע, פינה עבורה את האָרֶץ מהגויים, וְאִפְשֵׁר לה לגדול ולהתפשט בָּאָרֶץ. אבל אז ה' פרץ את גדר החלקה של הגֶּפֶן, וְאִפְשֵׁר לכל עובר אורח או חייה לאכול ולכרסם אותה. הקהל מבקש שה' ישיב לתמוך בעַם וּבְמַלְכּוֹ, ואז העַם יוכל לשוב ולעבוד אותו.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	ה	רשימות ונחלות שבטי עבר הירדן המזרחי (רְאוּבֵן, גָד, וחצי המְנַשֶּׁה). סיפור מלחמותיהם בהַהַגְרִאִים, בה הם ניצחו בשל בטחונם בה'. אבל חלקם (בני חצי שבט המְנַשֶּׁה) בגדו בה' והחלו לעבוד את אלילי המקום, ולכן תִּלְּגַת פְּלֶסֶר מלך אַשּׁוּר הגלה אותם למחוזות באַשּׁוּר. שושלת הכוהנים מאֶלְעָזָר בן אַהֲרֹן ועד יְהוֹצָדָק שיצא בגלות לבבל. הפרק מסתיים בשושלת הכוהנים בני לֵוִי מאֶלְעָזָר בן אַהֲרֹן ועד יְהוֹצָדָק שיצא בגלות לבבל.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	ו	המשך רשימות בני לֵוִי מפרק קודם, כולל משפחת שְׁמוּאֵל שלפי פרק זה באה משבט לֵוִי (ולא מאֶפְרָיִם כבשְׁמוּאֵל-א פרק א). הרשימות כוללות את שושלות המשוררים שדָוִד מינה על הנגינה והשירה במִשְׁכַּן עד סיום בניית המקדש, כולל את שושלות המשוררים הֵימָן, אָסָף, ואֵיתָן. הפרק כולל גם את רשימת ערי הלְוִיִּם שעלו להם בגורל מנחלות שאר השבטים.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	ז	רשימות בני יִשָׂשכָר, בִּנְיָמִן, נַפְתָּלִי, מְנַשֶּׁה, אֶפְרָיִם, ואָשֵׁר, עם ציון מדי פעם של גדלי צבאות השבטים. הפרק כולל גם את תחום נחלות אֶפְרַיִם ומְנַשֶּׁה.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
בְּרֵאשִׁית-מ"א	נ	וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. נא וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה, "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי".
בְּרֵאשִׁית-מ"ח	י"ד	וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה, שִׂכֵּל אֶת יָדָיו.

משפחת יַעֲקֹב