עַלַמַּפָּה

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מרים את הָמָן (מזרע אֲגָג מלך עמלק) לראש כל שריו. כל עבדי המלך בשער העיר משתחווים להָמָן כשהוא עובר שם, מלבד מָרְדֳּכַי שלא עונה לנזיפות שהוא מקבל מעבדי המלך שם ואומר שהוא יהודי. הם מספרים זאת להָמָן והוא זועם ומחליט לנקום בכל היהודים, בני עמו של מָרְדֳּכַי, ברחבי הממלכה. הוא מפיל פור (קוביית מזל) לקביעת יום הנקמה שיוצא באֲדָר. הָמָן מספר למלך על עם מפוזר, נבדל משאר האזרחים גם בדתו, ושאינו עושה את מצוות המלך. למלך לא כדאי להשאירו ואף ירוויח כסף רב מרכושם אם יצווה לאבדם. המלך מסכים, נותן להָמָן את טבעתו ואף מוותר על הכסף להָמָן. ב13 לנִיסָן מזומנים סופרי המלך להכין צווים, חתומים בטבעת המלך, שיישלחו לכל המדינה, לפיהם ב13 באֲדָר יש להשמיד את היהודים ולבזוז את רכושם. המלך והָמָן יושבים לשתות והעיר שׁוּשָׁן נבוכה.

אֶסְתֵּר המלכה מזמינה את הָמָן ואת המלך למשתה ולמחרת למשתה נוסף. הָמָן חוזר שמח לביתו אך כועס כששוב מָרְדֳּכַי לא זז בעוברו על פניו. הוא מספר לאישתו זֶרֶשׁ ולחבריו על הכבוד הרב שהוא מקבל מהמלכה ואיך כל זה מתקלקל עם חוצפתו של מָרְדֳּכַי. זֶרֶשׁ מציעה לו להקים עמוד עץ גבוה (50 אמה). בבוקר יבקש מהמלך לתלות עליו את מָרְדֳּכַי ובערב יוכל לבוא שמח למשתה. הָמָן מקים את העץ. בלילה המלך נזכר בכך שמָרְדֳּכַי הציל אותו, מחפש שליח ומגלה את הָמָן בחצר בדיוק כשהגיע לבקש לתלות את מָרְדֳּכַי. המלך שואל אותו מה יש לעשות במי שהמלך רוצה בכבודו. הָמָן חושב שמדובר בו עצמו ועונה שיש להלבישו בבגדי המלך, ועל אחד השרים להוליכו על סוס המלך כשעל ראשו (של הסוס?) כתר המלך. המלך מצווה על הָמָן לעשות כך למָרְדֳּכַי. הָמָן נדחף מושפל לביתו ומספר לאישתו וחבריו את מה שקרה. הם כולם אומרים שאם מָרְדֳּכַי יהודי אז נפילתו של הָמָן תהיה מלאה. באותו רגע מגיעים שליחי המלך להזמין את הָמָן למשתה של אֶסְתֵּר.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ והָמָן באים למשתה של אֶסְתֵּר והיא מאשימה את הָמָן שהוא חפץ להרוג אותה ואת עמה. הָמָן נבהל וכשהמלך יוצא בזעם לגינת הבית הָמָן מבקש הצלה מאֶסְתֵּר ונופל על מיטתה. כשהמלך חוזר ורואה אותו שם הוא מאשימו שהוא רוצה לכבוש את המלכה בעוד המלך בבית. אחד הסריסים מספר למלך על עץ התלייה שהקים הָמָן לְמָרְדֳּכַי והמלך מצווה לתלות עליו את הָמָן. כך נעשה, והמלך נרגע מכעסו.