יְשַׁעְיָהוּ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Isaiah. From the Sistine chapel by Michelangelo (1475–1564) [Public domain], via Wikimedia Commons

יְשַׁעְיָהוּ (מהקפלה הסיסטינית של מיכאלאנג'לו)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

יְשַׁעְיָהוּ נ”ג - מתוך מגילות מדבר יהודה, שנתגלו גנוזות במערות קומראן. By Photography by Ardon Bar Hama (see [2], author of original document is unknown. (Website of The Israel Museum, Jerusalem: [1].) [Public domain], via Wikimedia Commons

יְשַׁעְיָהוּ נ”ג - מתוך מגילות מדבר יהודה, שנתגלו גנוזות במערות קומראן

סיכום

יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ מנבא ליְהוּדָה בימי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם (המתחיל למלוך כשעֻזִּיָּהוּ אביו נעשה מצורע), אָחָז (בנו), וחִזְקִיָּהוּ (בנו). ראו שושלת מלכי יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל. הוא מנבא דברי תוכחה חברתית ודתית ונבואות חורבן לעם ולגויים (בָּבֶל, אַשּׁוּר, מוֹאָב, דַּמָּשֶׂק ואֲרָם, כּוּשׁ, מִצְרָיִם, אַשְׁדּוֹד, שבטי ערָב, וצֹר, וגם לממלכת יִשְׂרָאֵל וליושבי ירושלים). אך הוא גם מנבא ישועה לעם ולירושלים, ושלום עולמי בין בני האדם ואפילו בין החיות.

לקראת פלישת מלך אַשּׁוּר לארץ, הנביא זועם בשם ה' על העם המבקש ברית הגנה עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה'. בימי מסע סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר ליְהוּדָה והמצור על ירושלים, חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה. המלך מציג לפני ה' במקדש מכתב מהרַבשָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שינקום בסַנְחֵרִיב, ואמנם למחרת מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ושם הוא נרצח בידי שני בניו. חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים. חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו כשלל לבָּבֶל.

פרקים מ והלאה כוללים נבואות שנמסרו על ידי נביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השני) שחי אחרי יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ. הן נכתבו שנים רבות לאחר חורבן בית ראשון, ואחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ שהתיר את שיבת הגולים לארץ. הנבואות כוללות קריאות לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לציון, ועידוד שהדרך תהיה מופלאה (בדומה ליציאת מצרים) והם יקבלו בדרך סיוע מה' שידאג להם במדבר עם מים ועצים. צִיּוֹן עצמה תקום מעפרה ומדומה לאישה עקרה שמרבה בנים, או לאישה המתייפה לקראת בוא ה' והעם. הנבואות כוללות שירים על עבד ה' (עם ישראל\המשיח\הנביא?) שיביא צדק לאומות, ויעשה ניסים לחלשים, אך יסבול מאלימות של שומעיו (מכות, מריטת זקן, קללות ויריקות) אותה יקבל בהכנעה.

פרקים נ"ו והלאה כוללים נבואות מאוחרות אף יותר, מנביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השלישי) שחי בימים בהם העם כבר שב לארץ. הנבואות כוללות דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא. המצב בירושלים היה עדיין קשה והנבואות מבשרות על גאולה לעיר בעתיד, אז כל הגויים יבואו אליה לעבוד את ה' עם אוצרות לה ולמקדש, ויביאו איתם את בני ישראל שנותרו בגלות. הישועה תנתן גם לנוכרים ולסריסים המקיימים את הברית, והנוכרים יוכלו גם להקריב במקדש שהוא בית תפילה לכל העמים. הצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם וה' ישים עליה שומרים. ישררו בה שלום (גם בין החיות) ונאמני ה' יחיו עד גיל מופלג.

מקומות

מבנה הספר

פרקים
א	י"ב	דברי תוכחה חברתית ודתית ונבואות חורבן לעם, אך גם ישועה, שלום עולמי, ומנהיג צודק באחרית הימים. יְשַׁעְיָהוּ גם מספר על ארועי הקדשתו לנביא ועל בניו שקיבלו שמות סמליים מה'.
י"ג	כ"ג	נבואות תוכחה וחורבן או נחמה לגויים - לבָּבֶל, אַשּׁוּר, מוֹאָב, דַּמָּשֶׂק ואֲרָם, כּוּשׁ, מִצְרָיִם, אַשְׁדּוֹד, שבטי ערָב, וצֹר, וגם לממלכת יִשְׂרָאֵל וליושבי יְרוּשָׁלַיִם.
כ"ד	ל"ג	נבואות תוכחה לעם ולאנושות כולה. ה' ילחם ברֶשַׁע (במפלצות הים), בערים הגאות (כולל בממלכת יִשְׂרָאֵל\אֶפְרָיִם), ובחוטאים, אך יגן על הצדיקים והחלשים שיהוו את שארית הפליטה. הוא ישיב את הגולים מרחבי העולם ליְרוּשָׁלַיִם עירו. יְרוּשָׁלַיִם תדע ימים קשים של מצור (אַשּׁוּר), ולשוא תבקש ברית הגנה עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה' שיכה את אַשּׁוּר. אך, בעתיד ימלוך מֶלֶךְ יפה וחכם, וימי החג והשלווה יחזרו לעיר.
ל"ד	ל"ה	נבואות שנאמרו לאחר חורבן בית ראשון. נבואת חורבן לעמים שפשעו בעם יִשְׂרָאֵל, ובמיוחד לאֱדוֹם. המדבר יהיה שמח, פורח, ושופע במים, כשתפתח בו דרך לגולים השבים לציון.
ל"ו	ל"ט	תיאור היסטורי של מסע סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר ליְהוּדָה: אחרי שכבש את ערי יְהוּדָה הוא שם מצור על יְרוּשָׁלַיִם ושלח את שר המלחמה שלו (הרַב-שָׁקֵה) לשכנע את הנצורים בעיר להיכנע. חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לא לפחוד מגידופי הרַב-שָׁקֵה. המלך מציג לפני ה' במקדש מכתב מהרַב-שָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שינקום בסַנְחֵרִיב, ואמנם למחרת מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ושם הוא נרצח בידי שני בניו. חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים. חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו כשלל לבָּבֶל.
מ	מ"ח	יְשַׁעְיָהוּ השני: יוצרי פסילי האלילים נלעגים כי הפסלים מעשי ידיהם לא יכולים לעזור אפילו לעצמם, ונביאיהם וקוסמיהם לא יכולים לנבא את הנולד. ה' לעומת זאת הושיע את עמו, והודיע מראש (ע"י נביאיו) על נפילת בָּבֶל ושיבת ציון, בעזרת כּוֹרֶשׁ שליחו. קריאה לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לציון, תוך קבלת סיוע מה' שידאג להם במדבר עם מים ועצים. שיר 1 על עבד ה' (עם ישראל\המשיח\הנביא?) יביא צדק לאומות, ויעשה ניסים לחלשים.
מ"ט	נ"ה	יְשַׁעְיָהוּ השני: שירים נוספים על עבד ה' ונבואות נחמה: בשיר 2 העבד (עם ישראל\הנביא?) נקרא להשיב את העם לה'. בשיר 3 העבד (הנביא?) מקבל בהכנעה את האלימות (מכות, מריטת זקן, קללות ויריקות) הבאה עליו בשל נבואותיו שקיבל מה'. בשיר 4 הגויים ומלכיהם מתפלאים על תקומתו של עבד ה' (הנביא המשיח או העם כולו?) שהיה קודם עלוב למראה, חולה, ובזוי. כל סיבלו ואף מותו באו לו כדי לכפר על חטאי הדוברים, והוא סבל בשקט ולא התלונן, ובשל כך זכה (העם?) מה' להצלחה ואריכות ימים. נבואות הנחמה מתארות את העם שישוב לצִיּוֹן מכל קצות הארץ בדרכים שיהיו לפוריות ובטוחות. צִיּוֹן עצמה תקום מעפרה ומדומה לאישה עקרה שמרבה בנים, או לאישה המתייפה לקראת בוא ה' והעם.
נ"ו	ס"ו	יְשַׁעְיָהוּ השלישי: דברי תוכחה, ונבואות גאולה לירושלים, שכל הגויים יבואו אליה לעבוד את ה': דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא. העם תוהה למה הוא צַּם ובכל זאת ה' לא עונה לתחינותיו - וההסבר הוא שהם חוטאים בעודם צמים. ה' מעדיף את תפילות העניים על פני אלה המקריבים קורבנות יקרים ללא יראת ה'. ה' ירד מהשמים להלחם באויביו (החוטאים והגויים) עד שההרים יזלו. הוא מדומה לדורך ענבים בגת כיוון שבגדיו יאדימו מדם אויביו. בסוף צִיּוֹן תּוּאַר באור ה' בעוד שאר העולם ישאר בחושך. לכן יבואו כל הגויים לצִיּוֹן עם אוצרות לה ולמקדש, ויביאו איתם את בני ישראל השבים אליה. גם נוכרים וסריסים המקיימים את הברית עם ה' יוכלו להקריב במקדש שהוא בית תפילה לכל העמים. הצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם וה' ישים עליה שומרים. ישררו בה שלום (גם בין החיות) ונאמני ה' יחיו עד גיל מופלג.

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	פתיחת הספר. הָעָם חוטא לה' ויְהוּדָה מוּכָּה באופן קשה, אך יְרוּשָׁלַיִם לא נפגעת. ה' מואס בזבחי הָעָם הרבים אשר ניתנים בזמן שהָעָם חוטא באִי צֶדֶק ובעבודה זרה. נבואת נחמה ליְרוּשָׁלַיִם שתנצל בזכות הצֶדֶק שיחזור אליה.
ב	חזון של שלום לאחרית הימים: כל הגויים ינהרו לצִּיּוֹן לעבוד את ה' וישרור שלום כללי ונצחי. כיום, כל עוד יש שפע, הָעָם ממשיך לעבוד אלילים שהוא יוצר בעצמו. ביום ה' (שלפני אחרית הימים) ייענשו הגאים, העבודה הזרה תוסר, והחוטאים ימלטו למקומות מסתור מפחד ה'.
ג	נבואות תוכחה וחורבן. ה' יסיר את כל המנהיגים שהעם בטח בהם ובמקומם ימשלו ילדים ונשים, ואף אחד לא ירצה לקחת על עצמו את אחריות השלטון. הצדיק זוכה בטוב שהוא עושה, והרשע ברע. ה' שופט את הגויים וגם את מנהיגי עמו על שקילקלו את העם. תוכחה לבנות ציון הנוהגות בגאוותנות בהתנהגותן, בתכשיטיהן ובבגדיהן.
ד	סיכום נבואת החורבן מהפרק הקודם: הגברים יתמעטו בעקבות המלחמה, ונשים יתקשו למצוא גבר. נבואת נחמה: אחרי שה' יסיר את החוטאים וינקה את יְרוּשָׁלַיִם מטומאתה, תשאר פליטה ליִשְׂרָאֵל שתהיה קדושה ומפוארת. ה' יגן אז על יְרוּשָׁלַיִם עם ענן ועם אש ועם סוכה שתתן מַחֲסֶה מחום או מגשם.
ה	משל הכֶּרֶם: "ידידו" של הנביא השקיע בכֶּרֶם אך היא כשלה, ולכן הוא הורס אותה. כך גם ה' יזנח את הָעָם שאכזב אותו. 6 נבואות "הוֹי" על גורל הרשעים למיניהם. תיאור התקפה של אויב נורא שה' שולח על הארץ.
ו	חזיון הקדשת יְשַׁעְיָהוּ לנביא: ה' יושב על כסא גבוה בהיכל ומעליו 6 שְׂרָפִים. כשיְשַׁעְיָהוּ חושש ששפתיו טמאות, אחד השְׂרָפִים נוגע בהם עם גַּחַל שהוא לוקח מהמזבח עם מלקחיים. ה' מצווה שיְשַׁעְיָהוּ ינבא כך שהָעָם לא יבין את אזהרותיו ויחזור בו מחטאיו. כך הָעָם ייענש וארצו תיחרב, ומהגזע הכָּרוּת יֵצֵא זרע הקודש של שארית יִשְׂרָאֵל.
ז	רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם ופֶקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עולים על יְהוּדָה בימי אָחָז. יְשַׁעְיָהוּ ובנו יוצאים לעודד את אָחָז שאין לחשוש מפני הפולשים כיוון שהם יִפְּלוּ בִּמְהִירָה. אך יְהוּדָה תדע עוד ימים קשים כשאַשּׁוּר ומִצְרַיִם תִּפְלוֹשְׁנָה לארץ, ואז האדמה תיחרב עד שלא תוכל עוד לשמש לחקלאות.
ח	ה' מצווה על יְשַׁעְיָהוּ לחרוט את המילים "לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" על גליון גדול ואז לקרוא כך לבנו. עד שהבן יגדל, יעזבו צבאות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל את יְהוּדָה. אַשּׁוּר צפוייה לפלוש, אך כל הפולשים ליְהוּדָה לא יצליחו כי "עִמָּנוּ אֵל". יְשַׁעְיָהוּ מאמין בעזרת ה' אך יש הפונים למכשפים למיניהם. הם ודומיהם בממלכת יִשְׂרָאֵל יפלו בידי אַשּׁוּר.
ט	נבואת ישועה: ההולכים בחושך יִרְאוּ אור ואצל האויב תִּרְבֶּה המהומה. עומד להוולד ילד פלא שיביא שלום וימלוך בצדק לעד. נבואות תּוֹכָחָה וחורבן לממלכת יִשְׂרָאֵל: תושביה הגאים מאמינים רק בכוחם וזונחים את ה' ולכן יענשו בפלישות אויב, ובמכות לפשוטי העם ולראשיו. הם גם ילחמו איש באחיו, אך ה' לא יסתפק בכל העונשים האלה.
י	נבואת תּוֹכָחָה נגד המחוקקים חוקי עוול ושופטים באי צדק את החלשים. נבואת תוכחה וחורבן לאַשּׁוּר: היא משמשת את ה' כמַטֶּה להעניש בו את האומות החוטאות אבל חושבת בגאוותה שהיא המבצעת ולא הכלי. לכן, היא תוכֶּה כמו מִדְיָן ומִצְרָיִם ושארית יִשְׂרָאֵל ישרדו ויחזרו בתשובה.
י”א	בעתיד יבוא מנהיג מבית דָוִד שימשול בחוכמה, בגבורה ובצדק בהשראת ה', וכל הגויים יבואו לשמוע את דבריו. תשרור אחווה בין כל החיות ("וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ") וביניהן לבני האדם. ה' יאסוף את שארית העם שפוזרה בגלות ברחבי העולם ויכין להם דרך ארצה כמו בימי יציאת מִצְרָיִם. תושבי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה לא יקנאו עוד אלה באלה וילחמו יחדיו בהצלחה באויביהם.
י”ב	מזמור תודה לה' ששב מכעסו וחזר להיות מקור בלתי נדלה של ישועה. קריאה לכולם להינות מהישועה הזאת ולבשר עליה לעולם.
י”ג	נבואת חורבן לבָּבֶל: ה' קורא לאומות לבוא בהמוניהם מרחבי העולם כדי להלחם בבָּבֶל. ביום הקרב ה' ילחם בעצמו, גרמי השמים יחשיכו והארץ תרעד. ממלכת מָדָי תקום על בָּבֶל ותנהג באכזריות רבה, גם נגד נשים וילדים. בָּבֶל תחרב ולא תקום עוד, ובהריסותיה ישכנו רק חיות מדבר.
י”ד	נבואה על שיבת בני יִשְׂרָאֵל לציון שתבוצע על ידי עמים אחרים שיתלוו אליהם. מָּשָׁל על מֶלֶךְ בָּבֶל שחשב למלוך בשמיים, אך ימות ויֵרֵד לַשְׁאוֹל ויזכה שם ללעגם של שאר המלכים המתים. נבואת חורבן לאַשּׁוּר שתובס בארץ יִשְׂרָאֵל. נבואת תבוסה לפְּלִשְׁתִּים שיובסו, בעוד שעם יִשְׂרָאֵל אמנם יהיה עני אך ישרוד לבטח בחסות ה'.
ט”ו	קינה על מוֹאָב ^[*]הקינה על מוֹאָב ממשיכה בפרק הבא, וחלקים ניכרים ממנה נכללים בקינה על מוֹאָב הנמסרת ביִרְמְיָהוּ פרק מ"ח. : מוֹאָב הוכתה בלילה. תושביה עולים לקונן בבמות הפולחן, בגגות וברחובות. בכי ישמע בכל רחבי מוֹאָב והקינה מזכירה ערים מוֹאָביות רבות שנפגעו. גם הפליטים יִטָּרְפוּ ע"י אריות והנותרים יִבָּלְעוּ באדמה.
ט”ז	המשך הקינה על מוֹאָב ^[*]הקינה על מוֹאָב ממשיכה מהפרק הקודם, וחלקים ניכרים ממנה נכללים בקינה על מוֹאָב הנמסרת ביִרְמְיָהוּ פרק מ"ח. : תושבי מוֹאָב מבקשים עזרה מהמֶלֶךְ מבית דָוִד המולך בצדק ביְרוּשָׁלַיִם. מוֹאָב היתה מלאה בגאווה ולכן כעת היא מלאה בבכי, וגפניה הידועים אומללים. תרועות האויב הגיעו בדיוק בעת הקציר, ולכן לא תהיה שמחה של הכנת היַיִן, ועוד 3 שנים כבר לא יוותרו עוד הרבה מוֹאָבים.
י”ז	נבואה לדַּמָּשֶׂק ואֲרָם, ולממלכת יִשְׂרָאֵל: דַּמָּשֶׂק ושאר ערי אֲרָם יחרבו, וכך גם יהיה בממלכת יִשְׂרָאֵל ש"תיקצר" כמו שיבולים בשדה. אז יפנה העם אל ה' לעזרה, ולא עוד לאלילים מעשה ידיו אשר מנחמים רק לזמן קצר ואז מאכזבים. המון של עמים רבים שועט כמו מים שוטפים, אך ה' יגער בהמון עד שינוס.
י”ח	נשלחים שליחים על סירות מארץ אגדתית רחוקה דרך ארצות מסוכנות. כל העולם נקרא לשמוע על עזרת ה', כי בעודו יושב בשקט במשכנו הוא יכה בהפתעה את האויב, שחייליו המתים יהיו טרף לעופות ולבהמות. אז השליחים שנזכרו, וגם הארצות המסוכנות שדרכם הם עברו ישלחו מִנְחָה למשכן ה' בהַר צִיּוֹן.
י”ט	נבואה למִצְרָיִם: ה' גורם במִצְרָיִם למלחמת אזרחים ומבלבל את רוח העם ועושה את מנהיגיו לטיפשים ואובדי עצות. 5 נבואות ל"יּוֹם הַהוּא" במִצְרָיִם, כולל על עבודת ה' במצרים (ע"י קהילות ישראל ומקומיים?) ואיחוד מבורך של יִשְׂרָאֵל, אַשּׁוּר, ומִצְרָיִם.
כ	שר צבא אַשּׁוּר בא לאַשְׁדּוֹד בשליחות סַרְגוֹן מלך אַשּׁוּר, וכבש אותה. אז ה' צווה על יְשַׁעְיָהוּ להסיר את בגד השק שלבש וללכת עָרוֹם וְיָחֵף 3 שנים לאות אבל על מצבם הדומה הצפוי של גולי מִצְרַיִם וכּוּשׁ. כי אַשּׁוּר תכבוש גם אותם, וכל מי שסמך עליהם (כולל ביְהוּדָה) עכשיו יתאכזב מתקוותו.
כ”א	1. נבואה לבָּבֶל (המכוּנה "מִדְבַּר יָם"): הנביא מזדעזע למראה חזון החורבן של נפילת בָּבֶל, ומספר על כך לעם יִשְׂרָאֵל. 2. נבואה לדּוּמָה. 3. נבואה לשבטי עֲרָב - דְּדָן, תֵימָא, קֵדָר, שינוסו מפני אויב בעל חרבות וקשתות (אַשּׁוּר?) ויאלצו למצוא מחסה וקבלת אורחים זה אצל זה.
כ”ב	חזון על יְרוּשָׁלַיִם ("גֵּיא חִזָּיוֹן"): יְשַׁעְיָהוּ בוכה כשכל תושבי העיר חוגגים (אולי לכבוד סיום העבודות על נִקְבַּת הַשִּׁלֹחַ?) למרות שהעיר עוד צפוייה להתמלא בקורבנות (כשצבא אַשּׁוּר יתקרב?). יְשַׁעְיָהוּ נוזף בשר הבכיר שֶׁבְנָא על גאוותו. הוא לועג לפיטוריו הצפויים ולגירושו הרחק מהעיר, אך מבקר גם את יורשו בתפקיד - אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ.
כ”ג	נבואה על צֹר: סוחרי צֹר שישובו באוניות מתַּרְשִׁישׁ ומכִּתִּים ישמעו על נפילתה של צֹר ויבכו. תושבי צֹר יעברו לתַּרְשִׁישׁ ולשאר המושבות שהקימו לעצמם עוד בימי קדם בים התיכון. אך גם שם לא ימצאו מבטח מאַשּׁוּר שהחריבה אפילו את בָּבֶל. צֹר תִּשָּׁכַח ל-70 שנה, ואז תנסה שוב לחזור לימי גדולתה, כמו זונה זקנה החוזרת לנגן ולשיר ברחובות.
כ”ד	ה' מביא להתפוררות כללית באנושות בגלל הפרת בְּרִית העוֹלָם של ה'. לא תהיה עוד שמחה במשתים, בנגינה וביין. החוטאים יענשו וגם הטבע יתפרק, אבל הצדיקים שיִשְׂרְדוּ ישירו לה' מכל קצות הארץ. ה' ישפוט את גרמי השמיים ואת מלכי הארץ, וימלוך מציון.
כ”ה	שיר תודה לה' על החרבת עיר רשעה והצלת החלשים. שיר תודה לה' על משתה משובח שיעשה לכל האנושות בו יבוטלו העצב והַמָּוֶת. שיר תודה לה' על המכות שיעשה לממלכת מוֹאָב הרשעה שתִּדְמֶה לקש שדָּשׁוּ אותו לזבל, או לאדם טובע.
כ”ו	שיר על חוסנה של יְרוּשָׁלַיִם וההגנה שהיא נותנת לצדיקים, בניגוד לעיר הגאוותנית שתיהרס. הצדיקים יזכו לישועה והרשעים יֵעָנְשׁוּ. הָעָם סובל בגלות כמו אישה יולדת אך מצליח ללדת רק רוח. לא נראה שתבוא הישועה בעולם הזה, לכן הלוואי וה' יחזיר לחיים את המתים. ה' קורא לעם להסתגר בבתים בזמן שהוא עובר ומעניש את החוטאים.
כ”ז	בעתיד, ה' ילחם בְּחַרְבוֹ במפלצות היָּם. הוא ישמור על הָעָם כמו על כֶּרֶם שתתן פרי לכל העולם. עיר האלילים תחרב, וה' יְלַקֵּט את כל בני יִשְׂרָאֵל מהגלות כמו זֵיתִים שנחבטו מהעץ, ויָשִׁיבם ליְרוּשָׁלַיִם, שם הם יזכו שוב להשתחוות לו.
כ”ח	נבואה על חורבנה הצפוי של ממלכת יִשְׂרָאֵל\אֶפְרַיִם, הַדּוֹמָה לשיכור עטור בכתר הוללות של פרחים נובלים, ואשר עומד לְהֵרָמֵס ע"י האויב, שליח ה'. נבואת תוכחה ליְרוּשָׁלַיִם אשר לועגת לנביאים "המציקים" לה בתוכחותיהם כמו לתינוקות. משל האִיכָּר: לאִיכָּר מלאכות רבות הנעשות כל אחת בדרך ובזמן המיוחדים לה, כפי שקבע ה' בחכמתו.
כ”ט	נבואה ליְרוּשָׁלַיִם (המכונה בשם "אֲרִיאֵל"): עוד שנים רבות תתאבל העיר בגלל מצור כבד, אך אז ה' יפזר את האויבים פתאום כאבק בסוּפָה. ה' נוזף בעם שמכבד אותו במילים ובקיום מצוות כאילו מתוך הרגל או למדנות, אך בליבו הוא רחוק מה'. דברי תוכחה לאלה החושבים שיוכלו לחטוא בהסתר. לקראת הגאולה ישתנו סדרי עולם (חרשים ישמעו וכו') והחוטאים יֵעָנְשׁוּ.
ל	הנביא זועם בשם ה' על הָעָם אשר מבקש ברית הגנה מול אַשּׁוּר עם מִצְרַיִם שתכזיב, במקום לסמוך על ה'. אחרי שהָעָם בצִיּוֹן יוּכֶּה, ה' יבוא לעזרתו ותבוא הגאולה עם גשמי ברכה. ה' ילחם באַשּׁוּר ויכין תופת אש למַלְכָּהּ.
ל”א	הנביא נוזף על הָעָם אשר יורד לעשות ברית הגנה עם מִצְרַיִם בלי לסמוך או להתייעץ עם ה'. ה' יגן על יְרוּשָׁלַיִם מפני אַשּׁוּר כמו ציפור המגינה על הקֵן שלה מהשמיים, והוא לא יחשוש מהמון האויבים כמו שאַרְיֵה לא עוזב את טרפו גם כשהוא מוקף בהמון רועים זועקים.
ל”ב	באחרית הימים ימלוך מֶלֶךְ בצדק ויהיה בטחון לכולם, ותהיה הבחנה ברורה בין רשעים לצדיקים. תוכחה נגד הנשים אשר בטוחות שלא תבוא עליהן הרעה, כי בתוך שנה יפול עליהן אסון ובבתי הפאר העליזים שלהן יִגְדְּלוּ קוצים. באחרית הימים המדבר ישמש לחקלאות, והכַּרְמֶל יהיה ליער מפואר - ובשניהם ישרור צדק שיגרום לשלום, לבטחון ולשפע.
ל”ג	נבואת עונש לעריץ. בקשה מה' שיושיע מצָרָה, מלחמתו באויבי העם, ודברי תהילה על הצדק החכמה והישועה שהוא יביא. תאור הסבל של הָעָם והארץ מידי האויב, עד שה' יופיע ויכה אותו. בעתיד ימלוך מֶלֶךְ יפה וחכם, השלווה תחזור לעיר, ואוניות האויב לא יוכלו לעבור את הנהרות האדירים שיקיפו אותה.
ל”ד	נבואת חורבן לעמים ובמיוחד לאֱדוֹם: קריאה לכל אומות העולם לשמוע את הנבואה על כעסו של ה' ועל החורבן הצפוי להם. במיוחד תענש אֱדוֹם וחֶרֶב ה' תמלא דם ושומן מהזבחים של הקורבנות הנמשלים לגיבורי אֱדוֹם. נחליה יהיו לזפת בוערת, אדמתה לגופרית, וארמונותיה משכן לציפורים, לחיות מדבר, ולקוצים.
ל”ה	המִדְבָּר שמח, פורח, ושופע במָיִם. נפתחת בו דֶרֶךְ לגולים השבים לצִיּוֹן, ובדֶרֶךְ אין סכנות ולא הולכים בה לאיבוד. גם החלשים יִצְלְחוּ את המִדְבָּר בקלות והנכים (עִוְרִים, חֵרְשִׁים, פִּסְחִים, וכו') יבריאו, כי ה' יפדה את כל העולים.
ל”ו	סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר כובש את ערי יְהוּדָה. אח"כ הוא עולה למצור על יְרוּשָׁלַיִם והרַב-שָׁקֵה (שַׂר בכיר של סַנְחֵרִיב האחראי על המשקים) מנסה לשכנע את שליחי חִזְקִיָּהוּ ואת הָעָם השומע בחומה שאין טעם להתנגד ^[*]תוכן הפרק זהה כמעט לגמרי לחלק השני של מְלָכִים-ב פרק י"ח .
ל”ז	חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שמציע לו לא לפחוד מגידופי הרַב-שָׁקֵה. הַמֶּלֶךְ מתפלל לה' ומציג לפניו במקדש מכתב מהרַב-שָׁקֵה עם נאצות כלפי ה', וה' עונה שהוא עומד לנקום בסַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר. בַּלַּיְלָה מכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, וסַנְחֵרִיב חוזר לנִינְוֵה ונרצח שם בידי שני בניו ^[*]תוכן הפרק זהה כמעט לגמרי לחלק השני של מְלָכִים-ב פרק י"ט .
ל”ח	חִזְקִיָּהוּ חולה אנושות ומתפלל לעזרה. ה' מעניק לו עוד 15 שנות חיים ונותן לו אות (דרך יְשַׁעְיָהוּ) בו הצל זז 10 מעלות אחורנית. תפילת חִזְקִיָּהוּ והבראתו ^[*]סיפור מחלתו והבראתו של חִזְקִיָּהוּ נמסר במילים זהות כמעט גם במְלָכִים-ב פרק כ .
ל”ט	חִזְקִיָּהוּ מציג למשלחת בָּבֶלית בגאווה את אוצרותיו ויְשַׁעְיָהוּ מנבא שהם עוד יובאו לבָּבֶל, ושצאצאיו יוגלו ויהיו שם לסריסים למֶלֶךְ בָּבֶל. חִזְקִיָּהוּ דווקא שמח לנבואה כי לפחות בימיו ישכון שָׁלוֹם ^[*]תוכן הפרק זהה כמעט לגמרי לחלק השני של מְלָכִים-ב פרק כ .
מ	ה' יתגלה בכל הדרו ויביא גאולה ליְרוּשָׁלַיִם ולעמו. גדולתו של ה' ומעשה בריאתו, לעומת אפסות העמים ואליליהם. אַל לעם יִשְׂרָאֵל לחשוב שסִבְלוֹתָיו נסתרים מעיני ה', כי הוא חזק ויודע הכל ועוד ישיב לחלשים את כוחם.
מ”א	אומות העולם נקראות לבוא למִּשְׁפָּט שיערך בין אליליהם לה'. ה' יעיר מהמזרח (את כוֹרֶשׁ? ^[*]הפירוש הסביר הוא שמדובר בכּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס שכבש את אומות העולם והביא לגאולת יִשְׂרָאֵל, ואשר נזכר במפורש בשמו בנבואות דומות שנמסרות בפרקים הבאים ^{[^]} יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ד פסוק כ"ח: כח הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלַ‍ִם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד. ^{[^]} יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"ה פסוק א: א כֹּה אָמַר יְהוָה לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. . יש המשערים שמוטיב הגאולה לעם ולצִיּוֹן הנזכר בחטיבת הפרקים מ-מ"ח קשור בהצהרת כּוֹרֶשׁ, ולכן הפרקים הללו אינם דבריו של יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אשר חי לפני דור חורבן יְרוּשָׁלַיִם בידי בָּבֶל ^{[^]} יְשַׁעְיָהוּ פרק א פסוק א: א חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. , וכמובן גם לפני כיבוש בָּבֶל בידי כּוֹרֶשׁ, אלא הם נאמרו ע"י נביא מאוחר יותר המכונה "יְשַׁעְיָהוּ השני". ) שיַכֶּה את הגויים. נביאי האלילים לא מסוגלים לנבא את העתיד בעוד שנביאי ה' בישרו את שיבת ציון המתרחשת כעת. ה' יחזיר את הָעָם מכל קצות הארץ, ויעשה שהדרך שלהם בַּמִּדְבָּר תהיה מרובה במקורות מים ובעצים שיפריחו את השממה.
מ”ב	שיר עֶבֶד ה' ה-1: עבד ה' (עם ישראל\המשיח\הנביא?) בא להורות את הגויים בהלכות מִשְׁפָּט הצֶדֶק של ה'. הִמְנוֹן לה' בורא העולם, שאת תהילתו ישירו בעולם כולו. הוא יבוא וישנה סדרי עולם וירפא עִוְרים, חרשים וישחרר אסירים, בעוד שעובדי האלילים יכשלו בדרכם.
מ”ג	ה' מעודד את הָעָם, שהוא עומד לאסוף אותו מרחבי העולם ולהגן עליו בדרכו לציון. כמו שהוא עשה לו דרך בים והכה את אויביו בימי עלית מִצְרַיִם, כך כעת הוא ישחרר אותו מגלות בָּבֶל ויעשה לו דרך בַּמִּדְבָּר עם מקורות מַיִם. האומות מתכנסות למִשְׁפָּט והן אינן מצליחות להביא עדים שיעידו על יכולתם להתנבא, בעוד שעם ישראל הוא העדות של ה'. אבל הָעָם הזניח את עבודת ה' ולכן נענש.
מ”ד	ה' מעודד את בני יִשְׂרָאֵל שאותם הוא עומד להושיע. ה' הוא האל היחידי ורק הוא ונביאיו יכולים לנבא את הבאות, כולל את הישועות הצפויות לעם יִשְׂרָאֵל, גם מידי כּוֹרֶשׁ. וזאת בניגוד ליוצרים הנלעגים של פסילי האלילים, אשר משתמשים באותו גדע עץ לחימום, לאור, ולבישול, ובשאריתו הם בסוף גם משתמשים ליצירת פסל אלילי שאליו הם סוגדים.
מ”ה	ה' שולח את כּוֹרֶשׁ ועוזר לו להכניע ממלכות (את בָּבֶל), למרות שכּוֹרֶשׁ לא הכיר את ה'. ה' עשה זאת למען יִשְׂרָאֵל עבדו, וכדי שכולם ידעו שהוא האלוהים היחיד בורא העולם. בעתיד יבינו כל הגויים את ההֶבֶל שבעבודת האלילים ויעבדו כולם את ה'.
מ”ו	בֵּל, ונְבוֹ - אלילי בָּבֶל, נופלים ונישאים על בהמות ע"י הפליטים אשר בורחים מהעיר, ואילו ה' נושא את עמו ודואג להם מלידה ועד זִקְנָה. אי אפשר לְפַסֵּל פֶּסֶל בדמות ה', ופסילי האלילים לא זזים ולא עוזרים גם כשצועקים עליהם. ה' קרא לעַיִט (כּוֹרֶשׁ) לעשות את רצונו ולהושיע את עם יִשְׂרָאֵל, כפי שאמר מראש שיעשה.
מ”ז	בָּבֶל נמשלת לאישה שנפלה ממעמדה, ותאלץ לנטוש את חיי העושר לקראת חיים של עבודות פרך ובושה. ה' נתן את עמו ואת ארצו בידי בָּבֶל כיוון שכעס עליהם, אך בָּבֶל הגזימה באכזריותה, ולכן היא תֵּעָנֵשׁ בלי שתְּצַפֶּה לזאת. היא חשבה שקוסמיה יגנו עליה אך גם הם, וגם סוחריה יוכו ויברחו לכל עבר.
מ”ח	דברי תוכחה לתושבי יְהוּדָה קשי העורף הנוהגים לשאת את שם ה' לשוא. ה' הודיע מראש ע"י נביאיו את העתיד להתרחש (נפילת בָּבֶל בידי כּוֹרֶשׁ שליח ה' ושיבת צִיּוֹן) כדי שלא יחשבו שהדבר קרה בזכות האלילים. קריאה לעם לעזוב את בָּבֶל ולשוב לצִיּוֹן תוך קבלת עזרה מה' כמו בימי יציאת מִצְרַיִם.
מ”ט	שיר עֶבֶד ה' ה-2: העֶבֶד (עם יִשְׂרָאֵל\הנביא?) נקרא להשיב את הָעָם לה' ולהיות אוֹר לגּוֹיִם. הָעָם יבוא מכל קצות הארץ בדרכים נוחות ומרובות מִיָּם. צִיּוֹן הבוכה כעת על בדידותה תהיה בקרוב צפופה מרוב בָּנֶיהָ השבים. הגויים יישאו בעצמם את השבים לצִיּוֹן ומלכיהם ישרתו אותם.
נ	הָעָם נענש רק בגלל חטאיו. הֲרֵי ה' קרא לא, אך איש לא נענה לקריאתו. שיר עֶבֶד ה' ה-3: העֶבֶד (הנביא?) למד מה' כיצד לעזור לעם בלשונו, והוא מקבל בהכנעה את הלעג והאלימות שבהם הוא זוכה מקהל שומעיו. הנביא בטוח בה' שיגן עליו במשפט מול אויביו, אשר סופם לִבְלוֹת כמו בגד אָכוּל עָשׁ ולהשרף באֵשׁ שאותה הם הבעירו בעצמם.
נ”א	הָעָם נקרא להזכר במוצאו מאַבְרָהָם ומשָׂרָה שזכו לברכת ה' להצלחת צאצאיהם, כי בקרוב צִיּוֹן תזכה לישועה. משפט הצדק של ה' יבוא גם לגויים, וישועת ה' היא נצחית בניגוד לארעיות של כל דבר אחר בטבע. הנביא קורא לזְרוֹעַ ה' להלחם כבעבר בכוחות היָם - ברַהַב שר היָם ובתַנִּין, ולעשות דֶּרֶךְ לשבים לצִיּוֹן. יְרוּשָׁלַיִם אמנם שתתה מכוס הרעל אבל כעת ה' יקח אותה ממנה ויעביר אותה לאויביה.
נ”ב	קריאה לצִיּוֹן לקום מעפרה ולְהִתְיָיפּוֹת לקראת השבים אליה. יפה לראות את רגלי הצופה מההרים אשר מבשר על הופעת ה' הבא למלוך בצִיּוֹן ולהושיע אותה ואת הָעָם. הָעָם נקרא לצאת מהגלות ולְהִטַּהֵר לקראת החזרה לצִיּוֹן. שיר עֶבֶד ה' ה-4 (פתיחה): כמו שבעבר התפלאו רבים על מראהו הקשה של העֶבֶד, כך כעת ינועו כל הגויים בפליאה על מעמדו הגבוה החדש.
נ”ג	שיר עֶבֶד ה' ה-4 (המשך מהפרק הקודם): הגויים וּמַלְכֵיהֶם ממשיכים להתפלא על תקומתו של עֶבֶד ה' (הנביא המשיח או הָעָם כולו?) שהיה קודם עלוב למראה, חולה, ובזוי. כל סִבְלוֹ ואף מותו באו לו כדי לכפר על חטאי הדוברים (הגויים, או שאר בני יִשְׂרָאֵל?). העֶבֶד סבל בשקט ולא התלונן, ובשל כך זכה (הָעָם?) להצלחה ולאריכות ימים.
נ”ד	נחמה לציון: היא מדומה לאישה עקרה וה' קורא לה לשמוח כי בניה ירבו בקרוב, ולכן עליה להרחיב את אוהלה למענם. כפי שלפי ברית נח לא יחזור המבול, כך גם ה' לא יסיר את חסדו עוד. ה' יְיָיפֶּה את העיר באבנים יקרות. אין לפחוד מאויבים כי ה' ברא את החרש שהכין את כלי נִשְׁקָם.
נ”ה	הנביא מבטיח ששומעיו יקבלו מים, יין, חלב, ולחם בחינם אם רק ילכו לפי דברי ה'. קריאה לעבוד את ה' כי הוא קרוב ולרשעים לעזוב את דרכם כי דרכי ה' ומחשבותיו רחוקים מדרכי ומחשבות אדם כמו שמיים מארץ. כמו שגשם שיָרַד לא ישוב לשמיים, כך דברי ה' לא ישובו לפיו אלא ימלאו את מטרתם, כי הגולים ישובו לציון בשמחה ובבטחון.
נ”ו	ה' קורא לצדק ולשמירת השבת כי ישועתו קרובה. היא תנתן גם לנוכרים ולסריסים המקיימים את הברית, והנוכרים יוכלו גם להקריב במקדש שהוא בית תפילה לכל העמים. משל העדר המופקר ע"י רועים עוורים וכלבים אילמים וישנים, הנמשלים למנהיגי העם.
נ”ז	הצדיקים אובדים ומתים ואנשים לא שמים לב. דברי תוכחה לעם על עיסוקו במנהגי עבודת אלילים ובפריצות. דברי נחמה: קריאה לסלול דרך לעם. ה' ראה את חטאי העם וריפא את העם מהם - עם האימרה: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב". הרשעים נמשלים לים סוער שלא מוצא מנוח ופולט רֶפֶשׁ לחוף.
נ”ח	העם תוהה למה הוא צַּם ובכל זאת ה' לא עונה לתחינותיו. הנביא עונה שבעוד הם צמים הם ממשיכים לחטוא. אין לה' צורך בצום שכזה, אלא בצום המלווה בעזרה לחלשים, במעשי צדק, ובשמירה על השַּׁבָּת.
נ”ט	תוכחה: תחינות העם אינן נענות בשל חטאיהם, שאינם מועילים לדבר, כמו שביצי נחשים לא טובים למאכל, וכורי עכביש לא לבגד. קינה: המקוננים גונחים מצער (כמו דֻּבִּים או יּוֹנִים) על שאינם מוצאים את האור, ומתוודים על חטאיהם. מזמור לה' היוצא לקרב כנגד החוטאים והנותן ישועה לחוזרים בתשובה.
ס	צִיּוֹן תּוּאַר באור ה' בעוד שאר העולם ישאר בחושך. לכן יבואו כל הגויים לציון עם אוצרות לה ולמקדש, ויביאו איתם את בני ישראל השבים אליה. הגויים יעבדו את ה' ואת צִיּוֹן, והיא תונהג בצדק ותהיה מוארת באור תמיד במקום באור המאורות השוקעים תכופות.
ס”א	יְשַׁעְיָהוּ מספר על משיחתו לנביא לנחם את האבלים שבעם, לבשר על ישועתם הקרובה, ועל בניית החורבות הצפויה. זרים ישרתו את עם ישראל שיהיה לעם כוהנים לה', והבושה שסבל בעבר תהפוך לתהילה. הנביא שמח בה' שהלביש אותו בגדי ישועה וצדק מפוארים כמו של חתן וכַּלָּה. ה' יצמיח צדק וישועה בעם כמו שהארץ מצמיחה זרעים.
ס”ב	הנביא לא ישקוט עד שהצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם. כינויי הבוז שכינו אותה בעבר יוּמְרוּ בשמות כמו 'חֶפְצִי בָהּ' או 'בְּעוּלָה' (כי בניה יבעלו אותה בשמחה כמנהג חתן בכלה). הדובר מספר שהפקיד שומרים על חומות ירושלים. ה' נשבע לא למסור עוד את פרי הארץ לאויבים. קריאה לפנות דרך בשערי יְרוּשָׁלַ‍ִם לגּוֹיֵי העולם הבאים אליה.
ס”ג	ה' בא מאֱדוֹם ובגדיו אדומים, כאילו בא מדריכת ענבים. ה' עונה שהצבע הוא מדָּם האויב שניתז עליו כשבא לנקום ולגאול את העם. סקירת יחסי ה' והעם בעבר: כשהעם היה נאמן ה' כָּאַב יחד עם העם את צרותיו, אך כשמרד - נלחם בו כבאויב. מזמור תחינה לה' שירד ממעונו להלחם בארץ.
ס”ד	המשך המזמור מהפרק הקודם: תחינה שה' ירד משמים להלחם עד שההרים יזלו. ה' הכה את הצדיקים שהלכו בדרכו יחד עם כל העם החוטא. בקשה מה' לזכור שהוא שיצר את העם ולכן אל לו לזכור לעד את חטאיו, ולהמשיך להבליג על חורבן הארץ והמקדש.
ס”ה	אין מקשיבים לה' והעם נוהג בעבודה זרה ובאוכל טמא. ה' אומר שאין להשחית אֶשְׁכּוֹל ענבים שנפל אם יש בו עוד מיץ וכך גם לא ישחית את כל העם יחד עם הצדיקים. ה' יברא עולם חדש בו יִשָּׁכְחוּ צָרוֹת העבר, ונאמניו יחיו עד גיל מופלג ויזכו לראות ברכה בעמלם ובילדיהם. ישרור שלום - גם בין החיות.
ס”ו	בית ה' הוא העולם ולא מבנה המקדש. הוא מעדיף את העניים חסרי הקורבנות היקרים על המקריבים ללא יראת ה'. ירושלים תלד במהרה עם שלם (הגולים השבים אליה). קריאה לאוהביה לשמוח את שמחתה. ה' יזרים אליה שלום ואוצרות כבנָהָר. ה' ישלח את פליטי מכותיו לקבץ את הגויים הרחוקים שלא שמעו עוד על ה' לירושלים כדי שיראו את כבודו, ויישאו בחזרה את הגולים.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
א	ג	יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו
ב	ג	כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלָ‍ִם.
ב	ד	וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
ב	ה	בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה
ו	ג	"קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"
ח	י	עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל.
י"א	ו	וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.
י"ב	ג	וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן, מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה.
ט"ז	ט	כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ 'הֵידָד' נָפָל.
כ"א	י"א	"שֹׁמֵר, מַה מִלַּיְלָה? שֹׁמֵר מַה מִלֵּיל?"
כ"ב	י"ג	"אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת"
כ"ז	א	בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהוָה בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם.
ל"ה	א	יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה, וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת.
ל"ו	ו	הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם...
מ	א	נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי..
מ	ג	קוֹל קוֹרֵא: בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָה..
מ	ד	וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה.
מ"א	י"ט	אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו.
מ"ז	י	וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד"
נ"ב	ז	מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה, אֹמֵר לְצִיּוֹן: "מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ!".
נ"ג	ג	נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי..
נ"ו	ה	וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם - טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת.
נ"ז	ב	יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם..
נ"ז	י"ט	"שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב"
ס"א	י	שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי
ס"ב	ו	עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים, כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה..
ס"ו	י	שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ..

נפשות פועלות

אילן יוחסין