עַלַמַּפָּה

יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ ניבא ליְהוּדָה בימי המלכים עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם (בנו), אָחָז (בנו), וחִזְקִיָּהוּ (בנו). יְשַׁעְיָהוּ ניבא דברי תוכחה חברתית ודתית, והדגיש שה' מואס בזבחים רבים ומפוארים אשר ניתנים ללא אמונה ובזמן שהזובח חוטא באִי צֶדֶק . הנביא לעג במיוחד לאמונה האווילית (של הגויים ושל חוטאים רבים מבני יִשְׂרָאֵל) בכוחם של פסילים מעשי ידי אדם . יְשַׁעְיָהוּ גם ניבא חורבן לגויים רבים בגלל חטאיהם, כולל בָּבֶל , אַשּׁוּר , מוֹאָב , דַּמָּשֶׂק ואֲרָם, כּוּשׁ, מִצְרָיִם, אַשְׁדּוֹד, שבטי ערָב, וצֹר, וגם לממלכת יִשְׂרָאֵל ולתושבי יְרוּשָׁלַיִם. אך יְשַׁעְיָהוּ ניבא גם על הישועה שתבוא בסופו של דבר לעם וליְרוּשָׁלַיִם, ועל שלום עולמי שישרור בין בני האדם ואפילו בין החיות .

ספר יְשַׁעְיָהוּ כולל תיאור היסטורי של מסע סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר ליְהוּדָה, וחלקו של הנביא בארועים. יְשַׁעְיָהוּ כעס על ההסתמכות של הָעָם ושל המֶלֶךְ חִזְקִיָּהוּ על ברית ההגנה עם מִצְרַיִם, במקום שישימו את מבטחם בה'. בימי הפלישה והמצור על יְרוּשָׁלַיִם, חִזְקִיָּהוּ נועץ ביְשַׁעְיָהוּ שקרא שלא לפחוד מגידופי הרַבשָׁקֵה (נציגו של סַנְחֵרִיב). חִזְקִיָּהוּ הציג לפני ה' במקדש מכתב ששלח אליו הרַבשָׁקֵה עם איומים ונאצות כלפי ה', וה' ענה שהוא עומד לנקום בסַנְחֵרִיב. ואמנם, למחרת הכה מלאך ה' במחנה המצור של אַשּׁוּר, סַנְחֵרִיב חזר לנִינְוֵה ושם הוא נרצח בידי שני בניו. מאוחר יותר, חִזְקִיָּהוּ חלה אנושות והתפלל לעזרת ה', שהעניק לו עוד 15 שנות חיים. בעקבות הבראתו, באה ליְרוּשָׁלַיִם משלחת מבָּבֶל, וחִזְקִיָּהוּ הציג לפניה בגאווה את כל אוצרותיו, ויְשַׁעְיָהוּ ניבא שהם עוד יובאו כשלל לבָּבֶל.

פרקים מ-נ"ה כוללים נבואות שנמסרו על ידי נביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השני) שחי אחרי יְמֵי יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ. הן נכתבו שנים רבות לאחר חורבן בית ראשון, ואחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס שהתיר את שיבת הגולים לארץ. הנביא מזכיר את כּוֹרֶשׁ כשליח ה' שיבוא מהמזרח ויכבוש את בָּבֶל , ונבואותיו כוללות קריאות לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לצִיּוֹן, ודברי עידוד על כך שהדרך תהיה מופלאה ושופעת מים (בדומה ליציאת מִצְרָיִם) . צִיּוֹן עצמה תקום מעפרה והיא נמשלת לאישה עקרה שתרבה בנים, או לאישה המתייפה לקראת בוא ה' והעם . הנבואות כוללות מספר שירים על עֶבֶד ה' ולא ברור אם מדובר תמיד באותה הדמות, או אם מדובר בכלל בבן-אדם מסוים כמו המשיח או אולי הנביא עצמו, או אולי בבני יִשְׂרָאֵל כולם או בצדיקים שביניהם. בכל אופן, העֶבֶד עתיד להביא צֶדֶק לכל אומות העולם, ויעשה ניסים לחלשים, אך הוא יזכה קודם לכן בלעג ובאלימות מקהל שומעיו (מכות, מריטת זקן, קללות ויריקות), ויקבל את כל אלה בהכנעה.

פרקים נ"ו והלאה כוללים נבואות מאוחרות אף יותר, שנמסרו על ידי נביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השלישי) אשר חי שנים רבות אחרי שהחלה שיבת צִיּוֹן, ונראה שקהל השומעים שאליהם מופנים הדברים היו תושבי יְרוּשָׁלַיִם, כאשר העיר כבר הוקפה בחומות וכשבית המקדש השני כבר היה פעיל. הנבואות כוללות דברי תוכחה לעם אשר שוב חוטא במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא. לכן המצב ביְרוּשָׁלַיִם הוא עדיין קשה, אך הנבואות מבשרות על גאולה לעיר, אשר צפוייה עוד לבוא בזכות הצדיקים שבה, כשה' יֵרֵד ממעונו שבשמים כדי ללחום ברשעים ובאויבי הָעָם. כל הגויים יעלו לצִיּוֹן עם מִנְחוֹת למקדש, ויביאו איתם גם את בני יִשְׂרָאֵל מרחבי הגולה. הישועה תנתן גם לנוכרים ולסריסים שֶׁיְּקַיְּמוּ את הברית, והנוכרים יוכלו גם להקריב במקדש שיהיה לבית תפילה לכל העמים. הצדק והישועה של צִיּוֹן יִוָּודְעוּ בעולם כולו, וישררו בה שלום (גם בין החיות) ונאמני ה' יחיו עד גיל מופלג.