ספר יְחֶזְקֵאל כולל נבואות של הנביא יְחֶזְקֵאל, אשר גלה לבָּבֶל עם גלות יְהוֹיָכִין. הספר פותח בשנה 5 לגלות יְהוֹיָכִין עם הקדשת יְחֶזְקֵאל לנבואה בידי ה'. יְחֶזְקֵאל ישב אז בגולה על נהר כְּבָר שבארץ בָּבֶל, כאשר ה' הופיע לפניו רכוב על מרכבה מובלת ע"י 4 חיות בעלות ראשי אָדָם, אַרְיֵה, שׁוֹר, ונֶשֶׁר, 4 כנפיים, יד אדם, ורגלי עֵגֶל. מתחת לכל חיה נראה אוֹפַן, ומעליהן נפרש רקיע לבן ובו כסא, שעליו ישב ה' ודיבר אל הנביא. הנביא ראה יד מושטת ואוחזת במגילה הכתובה משני צדדיה בדברי קינה, וה' צווה על יְחֶזְקֵאל לאכול את מגילת הנבואות, והיא היתה מתוקה לפיו.

b הספר ממשיך עם סדרת מעשים סמליים רבים הקשורים לחורבן הצפוי של הארץ, יְרוּשָׁלַיִם, והמקדש, ביחד עם הָעָם שנותר בארץ אחרי הגלות הראשונה. אלה כוללים את מעצר הבית של הנביא, איור של העיר יְרוּשָׁלַיִם הנצורה על לְבֵנָה, מַחֲבַת הבַּרְזֶל, שכיבה ממושכת על הצד, אכילה במסורה, גילוח ושימוש בשיער הראש, "גלות" חוזרת של הנביא מביתו, ואכילה רועשת. יְחֶזְקֵאל נלקח גם פעם אחת בשיערו ליְרוּשָׁלַיִם שם הוא ראה את חטאי התושבים וראה גם קבוצת אנשים אשר באה להעניש את העיר בנוכחות ה', ע"י השלכת גחלים ממרכבת ה'.

יְחֶזְקֵאל ניבא גם נבואות חורבן לגויים - כולל לבְּנֵי עַמּוֹן, מוֹאָב, אֱדוֹם, פְּלִשְׁתִּים, צֹּר, צִידוֹן, ומִצְרָיִם. ה' הודיע ליְחֶזְקֵאל על מותה הצפוי ממחלה של אישתו האהובה, ואסר עליו לנהוג מנהגי אבלות, אלא לשתוק. זאת כמשל לחורבן הצפוי ביְרוּשָׁלַיִם. אחרי שבשנה ה-12 (לגלות יְהוֹיָכִין) בא לגולה פליט והודיע על נפילת יְרוּשָׁלַיִם, ה' שחרר את הנביא משתיקתו, והנביא התחיל לנבא גם נבואות גאולה. המפורסמות שבהן כוללות את חזון העֲצָמוֹת היְבֵשׁוֹת (בו חזה הנביא בעצמות יבשות הקמות לתחייה, משל לעם בגלות שאפילו מֵתָיו יזכו לשוב לארץ) ואת נבואת מלחמת גּוֹג ומָּגוֹג, בה מופיע המלך גּוֹג בראש צבא גדול של עמים כדי לתקוף את ארץ ישראל השלווה, אך ה' נלחם בו ושולח אותו לארץ המתים.

בשנה 25 לגלות יְהוֹיָכִין, 14 שנה אחרי חורבן יְרוּשָׁלַיִם בידי הבבלים, יד ה' נושאת את יְחֶזְקֵאל לשם, והוא פוגש שם באיש אשר מראה לו בעזרת כלי מדידה את המידות המדויקות של מתחם המקדש העתידי על כל אגפיו. אלה כוללים חצר חיצונית, פנימית, וחצר מרכזית עם מזבח והמקדש עצמו. עוד נמצאות שם לשכות רבות לכוהנים וללויים. התאור גם מפרט את הלכות הקרבת הקורבנות בבית המקדש בעת חנוכתו, ובימים מיוחדים בשנה, כולל בפסח ובסוכות. ההלכות שונות מהגירסה המקובלת כפי שנמסרה בספרי התורה. הנביא חוזה בסוף בנחל היוצא ממפתן המקדש לכוון מזרח, ואשר הולך ומעמיק עד שהוא נשפך לים המלח. למים יש סגולות מַרְפֵּא, וצמחייה רבה ומופלאה גדלה על גדותיו, ודגים רבים חיים גם בים המלח שנרפא בעזרת המים המופלאים.

תיאור תוכנית מתחם המקדש על אגפיו השונים כפי שמתואר בפרקים מ-מ"ו הוא קשה מאוד להבנה. הסיכום המופיע בפרקים הללו, כמו גם האיורים הרבים המצורפים שם, עוקבים אחרי הפרשנות של פרופ' מנחם הרן, כפי שהוצגה בכרך של ספר יְחֶזְקֵאל בסדרת עולם התנ"ך.

הספר מסתיים במצוות התרומה מאדמת הארץ לכוהנים, ללויים, ולאחוזת העיר בשלוש רצועות מלבניות היוצרות ריבוע שצלעו 25000 אַמָּה (כ-13 ק"מ). אח"כ מופיעה רשימת נחלות השבטים מהגבול הצפוני של הארץ ועד דרומה. השבטים מקבלים לנחלה רצועות אופקיות ישרות ומקבילות בעלת גודל דומה פחות או יותר. בין הנחלות של יְהוּדָה מצפון ושל בִּנְיָמִן מדרום באה הרצועה הכוללת את הריבוע עם אדמות התרומה.