עַלַמַּפָּה

ספר יְחֶזְקֵאל כולל נבואות של הנביא יְחֶזְקֵאל, שגלה לבָּבֶל עם גלות יְהוֹיָכִין. הספר פותח בשנה 5 לגלות יְהוֹיָכִין, כשה' מופיע לפני יְחֶזְקֵאל בהיותו בגלות על נהר כְּבָר שבארץ בָּבֶל ומקדיש אותו לנבואה (הספר מציין פעמים רבות תאריכים מדוייקים לארועים המוזכרים בו, בד"כ יחסית לגלות יְהוֹיָכִין). ה' מופיע על מרכבה עם 4 חיות, כל אחת עם ראשי אָדָם, אַרְיֵה, שׁוֹר, ונֶשֶׁר, 4 כנפיים, יד אדם, ורגלים כשל עֵגֶל. מתחת כל חיה נראה אוֹפַן, ומעליהן רקיע לבן, ועליו כסא, עליו יושב ה', הדובר אל הנביא. הנביא רואה יד מושטת עם מגילה הכתובה משני צדדיה בדברי קינה. ה' מצווה על יְחֶזְקֵאל לאכול את מגילת הנבואות, והיא מתוקה לפיו.

הספר ממשיך עם סדרת מעשים סמליים רבים הקשורים לחורבן הצפוי של הארץ, ירושלים, והמקדש, יחד עם העם שנותר בארץ אחרי הגלות הראשונה. אלה כוללים את מעצר הבית, איור ירושלים על לבנה, מַחֲבַת הבַּרְזֶל, שכיבה ממושכת על הצד, אכילה במסורה, גילוח ושימוש בשיער הראש, "גלות" חוזרת של הנביא מביתו, ואכילה ברעש. הוא גם נלקח פעם אחת בשיערו לירושלים ושם הוא רואה את חטאי התושבים ורואה קבוצת אנשים הבאה להעניש את העיר בנוכחות ה' (ע"י השלכת גחלים ממרכבת ה' על העיר).

יְחֶזְקֵאל גם מנבא נבואות חורבן לגויים (כולל בְּנֵי עַמּוֹן, מוֹאָב, אֱדוֹם, פְּלִשְׁתִּים, צֹּר, צִידוֹן, מִצְרָיִם, ואֱדוֹם). ה' מודיע ליְחֶזְקֵאל על מותה הצפוי ממחלה של אישתו האהובה, ואוסר עליו לנהוג מנהגי אבל, אלא לשתוק. זאת כמשל לחורבן הצפוי בירושלים. אחרי שבשנה ה12 (לגלות יְהוֹיָכִין) בא פליט ומודיע על נפילת ירושלים, ה' מוציא את הנביא משתיקתו, והנביא מתחיל לנבא גם נבואות גאולה. המפורסמות שבהן כוללות את חזון העֲצָמוֹת היְבֵשׁוֹת (הנביא חוזה בעצמות יבשות הקמות לתחייה, משל לעם בגלות שאפילו מֵתָיו יזכו לשוב לארץ) ואת נבואת מלחמת גּוֹג ומָּגוֹג (המלך גּוֹג יבוא עם צבא גדול של עמים לתקוף את ארץ ישראל השלווה וה' יִלָּחֵם בו וישלח אותו לארץ המתים).

בשנה 25 לגלות יְהוֹיָכִין, 14 שנה אחרי חורבן יְרוּשָׁלַיִם בידי הבבלים, יד ה' נושאת את יְחֶזְקֵאל לשם, והוא פוגש שם באיש המראה לו בעזרת כלי מדידה את המידות המדוייקות של מתחם המקדש העתידי על כל אגפיו. אלה כוללים חצר חיצונית, פנימית, וחצר מרכזית עם מזבח והמקדש עצמו. עוד נמצאות שם לשכות רבות לכוהנים וללויים. התאור גם מפרט את הלכות הקרבת הקרבנות בבית המקדש בעת חנוכתו, ובימים מיוחדים בשנה, כולל בפסח ובסוכות. ההלכות שונות מהגירסה המקובלת כפי שנימסרה בספרי התורה. הנביא חוזה בסוף בנחל יוצא ממפתן המקדש לכוון מזרח, וההולך ומעמיק עד רדתו לים המלח. למים יש סגולות מַרְפֵּא, וצמחייה רבה ומופלאה גדלה על גדותיו, ודגים רבים חיים גם בים המלח שנרפא בעזרת המים.

תיאור תוכנית מתחם המקדש על אגפיו השונים כפי שמתואר בפרקים מ-מ"ו הוא קשה מאוד להבנה. הסיכום המופיע בפרקים הללו, כמו גם האיורים הרבים המצורפים שם, עוקבים אחרי הפרשנות של פרופ' מנחם הרן, כפי שהוצגה בכרך של ספר יְחֶזְקֵאל בסדרת עולם התנ"ך.

הספר מסתיים במצוות התרומה מאדמת הארץ לכוהנים, ללויים, ולאחוזת העיר בשלוש רצועות מלבניות היוצרות ריבוע שצלעו 25000 אַמָּה (כ13 ק"מ). אח"כ מופיעה רשימת נחלות השבטים מהגבול הצפוני של הארץ ועד דרומה. השבטים מקבלים לנחלה רצועות אופקיות ישרות ומקבילות בעלת גודל דומה פחות או יותר. בין הנחלות של יְהוּדָה מצפון ושל בִּנְיָמִן מדרום באה הרצועה הכוללת את הריבוע עם אדמות התרומה.