בְּרֵאשִׁית
בְּרֵאשִׁית
שְׁמוֹת
שְׁמוֹת
וַיִּקְרָא
וַיִּקְרָא
בַּמִּדְבָּר
בַּמִּדְבָּר דְּבָרִים
+נביאים
יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹפְטִים שְׁמוּאֵל-א שְׁמוּאֵל-ב מְלָכִים-א מְלָכִים-ב יְשַׁעְיָהוּ יִרְמְיָהוּ יְחֶזְקֵאל הוֹשֵׁעַ יוֹאֵל עָמוֹס עֹבַדְיָה יוֹנָה מִיכָה נַחוּם חֲבַקּוּק צְפַנְיָה חַגַּי זְכַרְיָה מַלְאָכִי
+כתובים
תְּהִלִּים מִשְׁלֵי אִיּוֹב שִׁיר-הַשִּׁירִים רוּת אֵיכָה קֹהֶלֶת אֶסְתֵּר דָּנִיֵּאל עֶזְרָא נְחֶמְיָה דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב
א
א
ב
ב
ג
ג
ד
ד
ה
ה
ו
ו
ז
ז
ח
ח
ט
ט
י
י
יא
יא
יב
יב
יג
יג
יד
יד
טו
טו
טז
טז
יז
יז
יח
יח
יט
יט
כ
כ
כא
כא
כב
כב
כג
כג
כד
כד
כה
כה
כו
כו
כז
כז
כח
כח
כט
כט
ל
ל
לא
לא
לב
לב
לג
לג
לד
לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ
ספר
דְּבָרִים
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Tamar HaYardeni [Attribution], via Wikimedia Commons
סיכום
ספר דְּבָרִים כולל בעיקרו נאום ארוך של מֹשֶׁה לעַם יִשְׂרָאֵל, החונה בתחנתו האחרונה בעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לקראת הכניסה לארץ. הספר כולל סקירה הִיסְטוֹרִית ולקחים ממנה, רשימה ארוכה של מִצְווֹת, והוראות לעריכת טקס ברית עם בְּרָכוֹת וקְּלָלוֹת אם העַם יקיים או יפר את הברית. הספר מסתיים עם תיאור מותו של מֹשֶׁה.

א. הקדמה והכנה לקבלת המִצְווֹת:

מֹשֶׁה פותח את נאומו עם הזכרת אירועים מימי הנדודים שזה עתה הסתיימו. אלה כוללים מקרים שבהם העַם חטא או היה קטן אמונה ומרדן (כמו בפרשת עֵגֶל הזהב, בפרשת המרגלים, או בפרשת דָתָן וְאֲבִירָם מקורבי קֹרַח). בימי הנדודים ה' דאג לעַם לכל צרכיו, וגם עזר להם אל מול אויביהם, אבל כמו אב הוא גם העניש אותם על חטאיהם. לפעמים (כמו בפרשת עֵגֶל הזהב) ה' חשב אפילו להשמיד את העַם, אבל לבסוף סלח להם (בעקבות מאמציו של מֹשֶׁה).

מֹשֶׁה גם מזכיר שה' הוא אל מופשט ובלתי נראה (כפי שהוכח במעמד הר סִינַי) וכך גם צריך להיות פולחנו (ללא פסלים מעשה אדם)
[^]דְּבָרִים פרק ד פסוקים ט"ו-ט"ז: טו וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. טז פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה.
. העַם אז נבהל מהסכנה שבקשר מיידי עם ה' ולכן ביקש להעזר בְּתִוּוּכוֹ של מֹשֶׁה
[^]דְּבָרִים פרק ה פסוקים כ-כ"ג: כ וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. כא וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כב כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. כג קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ.
, וכך גם בעתיד הוא יֵעָזֵר בְּתִוּוּכָם של הכוהנים במלאכת הקודש.

מֹשֶׁה גם מתאר את יחסי העַם לגויים השונים: ה' דרש שלא להתגרות בגויים שפגשו במהלך הנדודים (אֱדוֹם, מוֹאָב, ועַמּוֹן). אבל ה' עזר לעַם להביס את מלכי הָאֱמֹרִי שממזרח לירדן (סִיחוֹן ועוֹג) כאשר אלה יצאו לתקוף את העַם. את ארצם ירשו אח"כ שבטי רְאוּבֵן וגָּד וחֲצִי הַמְנַשֶּׁה-. על העַם להלחם עד חורמה גם עם הגויים היושבים בארץ המובטחת (שממערב לירדן, בגלל תועבות אותם גויים), ועליו לשמור במיוחד שלא לנסות ולחקות את מנהגיהם ואת פולחנם.

מֹשֶׁה מכין את העַם לקבל את המִצְווֹת, עם אזכור של 10 הדִּבְּרוֹת. הוא גם נותן לעַם את הצהרת האמונה של קריאת שְׁמַע
[^]דְּבָרִים פרק ו פסוק ד: ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד.
, את התפילות שבטוֹטָפֹת העיניים (תפילין) ובמזוזות
[^]דְּבָרִים פרק ו פסוקים ח-ט: ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.
, ואת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שיש לאמר כשהעַם יהנה מִפִּרְיָהּ של הארץ המובטחת הטובה
[^]דְּבָרִים פרק ח פסוק י: י וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ.
.

ב. המִצְווֹת:

ריכוז הפולחן: יש להרוס את מקומות הפולחן הרבים המפוזרים ברחבי הארץ, ולהקריב קורבנות רק במקום מרכזי שיִבְחַר ה' (זה יהיה כידוע המקדש שביְרוּשָׁלַיִם). מותרת שחיטת חוּלִין של בהמות ראויות לקורבן (בָּקָר וצֹּאן) כמו של בהמות כשרות אחרות (כמו צְּבִי וְאַיָּל) בכל מקום, רק בלי הַדָּם, אפילו כשהזובח הוא במצב של טומאה. אבל בכורות הבָּקָר והצֹאן מיועדות רק לקורבן במקום המרכזי (אלא אם יש בהן מוּם
[^]דְּבָרִים פרק י"ז פסוק א: א לֹא תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא.
). יש לקיים את שלושת חַגֵּי הָרְגָלִים - פֶּסַח, שָׁבֻעוֹת, וסֻּכֹּת, במועדם ורק במקום המרכזי. הפולחן במקום המרכזי ינוהל ע"י הַלְוִיִּם, וכל לֵּוִי השוכן באחת מערי הארץ זכאי לבוא ולשרת שם את ה'
[^]דְּבָרִים פרק י"ח פסוקים ו-ח: ו וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה. ז וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְהוָה. ח חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת.
. המקום המרכזי יהיה גם מקומו של "בית משפט עליון" (של שופטים וכוהנים) שיכריע במקרים שבהם שופט מקומי מתקשה להכריע
[^]דְּבָרִים פרק י"ז פסוקים ח-ט: ח כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. ט וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
.

הלכות הכַּשְׁרוּת: בְּהֵמת יַבָּשָׁה היא כְּשֵׁרָה אם היא בעלת פרסה שסועה לשתיים ומַעֲלַת גֵּרָה; חית מָּיִם היא כְּשֵׁרָה אם היא בעלת סְנַפִּיר וקַשְׂקָשִׂים; העוֹפוֹת הם כְּשָׁרִים, מלבד רשימת עוֹפוֹת; שרצים\חרקים מעופפים מעופפים אינם כְּשָׁרִים; אין לבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.

חוקים סוציאלים והוּמָנִיִּים:
• באופן כללי, יש להגן ולעזור לחלשים בחברה - הלֵּוִי, הגֵּר, היָּתוֹם, וְהאַלְמָנָה.
• יש להשאיר לעניים דגן, זֵיתִים, ועֲנָבִים שנותרו בשדה לאחר הקציר
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוקים י"ט-כ"א: יט כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. כ כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה. כא כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה.
.
• יחס לעבדים: יש לשחרר עֶבֶד או שִׁפְחָה עבריים אחרי 6 שנות עבודה עם מענק שחרור. אם העֶבֶד מתעקש להשאר, יש לקיים טקס רציעת אוזן. אסור להסגיר עֶבֶד בורח
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוקים ט"ז-י"ז: טז לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. יז עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ.
.
• מותר לאכול מִכֶּרֶם או משדה השייך לאחר, אך לא לקחת משם החוצה
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוקים כ"ה-כ"ו: כה כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. כו כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ.
.
• אסור להלוות בריבית
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוק כ: כ לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ.
. על המַלְוֶה להמתין לקבלת המַשְׁכּוֹן מחוץ לבית הלוֹוֶה
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוקים י-י"א: י כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. יא בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה.
.
• אסור להלין שכר
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוקים י"ד-ט"ו: יד לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. טו בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
.
• אסור לקחת כְּמַשְׁכּוֹן אבני רֵחַיִם, או בֶּגֶד מעֲנִיִּים
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוק ו: ו לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל.
.
• אסורה הֲלָנַת גּוּפַת תָּלוּי על עֵץ אחרי שהוּצָא להורג
[^]דְּבָרִים פרק כ"א פסוקים כ"ב-כ"ג: כב וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. כג לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
.
• אין להלקות פושע ביותר מ-40 מלקות
[^]דְּבָרִים פרק כ"ה פסוקים ב-ג: ב וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. ג אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ.
.
• אין לקבל לקהילה סָרִיס, מַמְזֵר, עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוקים ב-ד: ב לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה. ג לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה. ד לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם.
. אבל יש לאהוב את בני אֱדוֹם כְּאַחִים, ולקבל אותם ואת המִצְרִים לקהילה לאחר 3 דורות
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוקים ח-ט: ח לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. ט בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה.
.
• מצוות שִׁלּוּחַ הַקֵּן: אם אָדָם נתקל בקַן צִפּוֹר (בַּדֶּרֶךְ, על עֵץ, או על הָאָרֶץ) והצִפּוֹר רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים או דוגרת על הַבֵּיצִים, יש לשחרר את הָאֵם, אבל אפשר לקחת את הָאֶפְרֹחִים או הַבֵּיצִים
[^]דְּבָרִים פרק כ"ב פסוקים ו-ז: ו כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.
.
• אסור לחסום את פיו של שׁוֹר בעוד הוא עובד בדַּיִשׁ
[^]דְּבָרִים פרק כ"ה פסוק ד: ד לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ.
.

הִמָּנְעוּת מתועבות הגויים ומעבודה זרה: אם נָבִיא שקר, או קרוב משפחה מדיח לעבודה זרה יש להורגו. גם עיר שלמה שהודחה לעבודה זרה יש להחרים (להשמיד). יש לְהִמָּנַע מחיקוי מנהגי הגויים, כמו פגיעה עצמית בשלמות הגוף (בהתגודדות ובתספורת קרחת לָמֵת)
[^]דְּבָרִים פרק י"ד פסוק א: א בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת.
, לבוש של בגדי המין האחר
[^]דְּבָרִים פרק כ"ב פסוק ה: ה לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.
, או קיום זְנוּת פולחנית
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוק י"ח: יח לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
. אסור לטעת עץ לפולחן האֲשֵׁרָה, או להציב מַצֵּבָה לפולחן, אפילו לא לכבוד ה' אשר שונא את הַסַּמְמָנִים הללו של עבודת האלילים
[^]דְּבָרִים פרק ט"ז פסוקים כ"א-כ"ב: כא לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ. כב וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.
.

סוגי מְעַשֵּׂר: ב
וַיִּקְרָא פרק כ"ז פסוקים ל-ל"גוַיִּקְרָא פרק כ"ז פסוקים ל-ל"ג: ל וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַיהוָה הוּא קֹדֶשׁ לַיהוָה. לא וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו. לב וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיהוָה. לג לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל.
הובאו הלכות המְעַשֵּׂר (10%) מתבואת הָאָרֶץ ומִפְּרִי הָעֵץ שיש להפריש לה' (למקדש). ב
בַּמִּדְבָּר פרק י"ח פסוקים כ"א-ל"בבַּמִּדְבָּר פרק י"ח פסוקים כ"א-ל"ב: כא וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. כב וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת. כג וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲו‍ֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה. כד כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה. כה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כו וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהוָה מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. כז וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב. כח כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְהוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן. כט מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְהוָה מִכָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ. ל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב. לא וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד. לב וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ.
מפורש שהמְעַשֵּׂר נמסר לתצרוכת הלְוִיִּים, והם בְּתוֹרָם מפרישים מְעַשֵּׂר מהמְעַשֵּׂר לתצרוכת הכוהנים. כאן (בספר דְּבָרִים) נוספת מצוות מְעַשֵּׂר (שני) שעל האיכר להביא למקום הפולחן המרכזי, שם הוא יכול לאכול ממנו עם בני ביתו (ולתת ללְוִיִּים). פעם ב-3 שנים, על האִיכָּר להניח את אותו המְעַשֵּׂר (המכונה במקרה זה מְעַשֵּׂר עָנִי\שלישי) בשער העיר, ושם יוכלו לקחת אותו החלשים בחברה - הלֵּוִי, הגֵּר, היָּתוֹם, וְהאַלְמָנָה.

חוקי המלחמה:
• ינתן פטור משירות למי שבנה בית, נטע כרם, או התארס עם אִשָּׁה ולא זכה להינות מהם, וגם לפחדנים
[^]דְּבָרִים פרק כ פסוקים ה-ח: ה וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. ו וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. ז וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה. ח וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ.
. חָתָן טרי יהיה פטור משירות צבאי לשָׁנָה
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוק ה: ה כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.
.
• כשעולים על עיר, יש להציע לה לְהִכָּבֵשׁ בשלום, ואם היא מסרבת יש להרוג בה את כל הזכרים הבוגרים
[^]דְּבָרִים פרק כ פסוקים י-י"ד: י כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. יא וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. יב וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. יג וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב. יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ.
. אבל אם העיר היא בשטח הארץ המובטחת, אז יש להרוג את כל התושבים, כדי למנוע עבודה זרה
[^]דְּבָרִים פרק כ פסוקים ט"ו-י"ח: טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה. טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. יז כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יח לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
. אסור להרוס את עצי הפרי הסמוכים לעיר תחת מצור
[^]דְּבָרִים פרק כ פסוק י"ט: יט כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
.
• אם חייל לוקח שְׁבוּיָה יְפַת תֹּאַר במלחמה, עליו לתת לה להתאבל חודש בביתו ורק אז להנשא לה
[^]דְּבָרִים פרק כ"א פסוקים י"א-י"ג: יא וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. יב וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. יג וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.
.
• יש לשמור על טוהר המַחֲנֶה וּלְהִטַּהֵר אחרי קְרִי־לַיְלָה, ולעשות צוֹאָה רק מחוץ למחנה
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוקים י"א-י"ד: יא כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יב וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יג וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ.
.

דיני אִישׁוּת שונים:
• הלכות הטיפול במקרה של אָדָם המאשים את אישתו שלא היתה בתולה ביום הנישואין: משפחת האישה תציג את הבגד המוכתם בדם הבְּתוּלִין אם נמצא, ואז הבעל יענש. אבל אם מסתבר שהאישה באמת חטאה אז היא תומת בסקילה.
• איסור על ניאוף עם אִשָּׁה נשואה, קיום יחסי מין עם אִשָּׁה מְאֹרֶסֶת ברצון או באונס, ואונס אִשָּׁה שאינה מְאֹרֶסֶת עדיין.
• איסור על גלוי עריות (אסור לְהִנָּשֵׂא לאשת הָאָב)
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוק א: א לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו.
.
• אסור לְהִנָּשֵׂא שֵׁנִית לאישה שגורשה ואח"כ נישאה לְאַחֵר
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוקים א-ד: א כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. ב וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. ג וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
.
• חובת יִבּוּם, וטקס החֲלִיצָה
[^]דְּבָרִים פרק כ"ה פסוקים ה-ט: ה כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. ו וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. ז וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵין יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי. ח וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ. ט וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו.
.

איסורים שונים:
• אסורה הסגת גבול לאדמה שכנה
[^]דְּבָרִים פרק י"ט פסוק י"ד: יד לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ.
.
• אסורה עדות שקר, ועל עֵד שֶׁקֶר יוטל העונש שהיה מקבל הנאשם אם היה מוּרְשָׁע
[^]דְּבָרִים פרק י"ט פסוקים ט"ז-י"ט: טז כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה. יז וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם. יח וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. יט וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
.
• אסור להחזיק בִּכְלֵי מדידה מזוייפים
[^]דְּבָרִים פרק כ"ה פסוקים י"ג-י"ד: יג לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. יד לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה.
.
• אסור למרוד בהורים, ובֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה ומתהולל יוענש במוות
[^]דְּבָרִים פרק כ"א פסוקים י"ח-כ"א: יח כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. יט וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. כ וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא. כא וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ.
.
• אסור לחטוף אָדָם
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוק ז: ז כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
.
• אסור להפר נדרים
[^]דְּבָרִים פרק כ"ג פסוק כ"ב: כב כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא.
.
• אִשָּׁה התופסת במבושיו של יריב בעלה תֵּעָנֵשׁ בקיצוץ כף ידה
[^]דְּבָרִים פרק כ"ה פסוקים י"א-י"ב: יא כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו. יב וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינֶךָ.
.
• איסור ערבוב בצמחים, חיות, ובלבוש (שַׁעַטְנֵז)
[^]דְּבָרִים פרק כ"ב פסוקים ט-י"א: ט לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. י לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו. יא לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו.
.

חוקים שונים:
• באופן כללי, כל אָדָם נענש רק על חֲטָאָיו שֶׁלּוֹ
[^]דְּבָרִים פרק כ"ד פסוק ט"ז: טז לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ.
.
• חוֹבַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לבעליה
[^]דְּבָרִים פרק כ"ב פסוק א: א לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ.
.
• חובת התקנת מַעֲקֶה על הגג
[^]דְּבָרִים פרק כ"ב פסוק ח: ח כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ.
.
• אם נמצא הָרוּג ולא יודעים מי הרג אותו, יש לקיים טקס עֶגְלָה עֲרוּפָה בנחל סמוך.
• אסור לאָדָם להפוך את בְּנָה של אישתו המועדפת לבְּכוֹר אם כבר יש לו בְּכוֹר מאישתו השנואה
[^]דְּבָרִים פרק כ"א פסוקים ט"ו-י"ז: טו כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה. טז וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. יז כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה.
.
• מצוות גְּדִלִים\צִיצִיּוֹת על הבגד
[^]דְּבָרִים פרק כ"ב פסוק י"ב: יב גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ.
.
• יש לזכור את התאכזרות עֲמָלֵק לעַם בַּמִּדְבָּר, ולמחות את זכרו
[^]דְּבָרִים פרק כ"ה פסוקים י"ז-י"ט: יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
.
• חוק המֶלֶךְ: על המֶלֶךְ להיות בן העַם, אסור לו להרבות בסוּסים, בנשים, ובמָמוֹן, ועליו להקפיד במצוות שבספר הזה.
• ערי מקלט: יקבעו 6 ערי מקלט ברחבי הארץ (3 מכל צד של הירדן). ערי המקלט נועדו להגן על אָדָם שרצח בִּשְׁגָגָה מפני זעמו של גואל הדם. אם הסתבר שהאָדָם רצח בכוונה ומתוך שנאה אז הוא יוסגר לגואל הדם.

ג. הקְּלָלוֹת והבְּרָכוֹת:

מֹשֶׁה מצווה על העַם להקים מִזְבֵּחַ לה' בְּהַר עֵיבָל אחרי שיחצו את הַיַּרְדֵּן. שם ובהר גְּרִזִים הסמוך (ליד שְׁכֶם) הם יקיימו טקס של יִסּוּד העַם ע"י ברית עם ה'. הַלְוִיִּם יפתחו ברשימת קְלָלוֹת שיוטלו על אלה שעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת מסוימות, ואחרי כל קְלָלָה העַם יענה "אָמֵן". אח"כ מצוינות הַבְּרָכוֹת שבהן יבורך העַם (פריון ועמידה בראש העמים) אם יקיים את הַמִּצְווֹת, ורשימת הַקְּלָלוֹת שהעַם יקולל בהן אם לא יקיים את הַמִּצְווֹת. אלה כוללות את ניגודי הברכות, ועוד קללות רבות של מחלות שונות, פגעי יְבוּל, עִנּוּיֵי מלחמה, וגָּלוּת-. אם העַם יחטא אז תתקיים בו קללת הגָּלוּת. אבל אם הוא יעשה שם חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה אז ה' יאסוף אותו מכל מקומות גָּלוּתוֹ בחזרה לארץ המובטחת. בכל מקרה, ה' מעמיד לאָדָם את הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית בין הַטּוֹב שיוביל לחַיִּים לבין הָרָע שיוביל למָּוֶת.

ד. מות מֹשֶׁה:

מֹשֶׁה מוסר לעַם שהגיע לגיל 120, ואינו יכול עוד להמשיך ולהוביל אותו. אבל אַל להם לדאוג כי ה' בעצמו יעמוד בראשם, ויהוֹשֻׁעַ ינהיג אותם בכיבוש הארץ. מֹשֶׁה כותב את ספר הַתּוֹרָה, מוסר אותו לכֹּהֲנִים הלְוִיִּים כדי שישמרו אותו לצד אֲרוֹן הבְּרִית, ומצווה לקרוא בו בסֻּכּוֹת של שנת הַשְּׁמִטָּה (מִצְוַת הַקְהֵל). ה' ומֹשֶׁה יודעים שהעַם צפוי למרוד בה', להיענש, ולבסוף לזכות במחילה, ומֹשֶׁה מקריא את שִּׁירת "הַאֲזִינוּ" המעידה על כך.

מֹשֶׁה מברך את שבטי יִשְׂרָאֵל, ועולה אל ראש פסגת הַר נְבוֹ. שם ה' מראה לו את כָּל הָאָרֶץ שהובטחה לאבות (ושאליה מֹשֶׁה לא יזכה לבוא). מֹשֶׁה מת שם ונקבר במקום לא ידוע בגיא סמוך מול בֵּית פְּעוֹר. הוא היה בן 120 במותו, אבל היה עדיין רענן מבחינה גופנית. העַם התאבל עליו 30 יום, ואז החל לְהִשָּׁמַע ליהוֹשֻׁעַ שירש את ההנהגה ממֹשֶׁה. לא היה עוד נָבִיא כמו מֹשֶׁה שזכה לדבר עם ה' פָּנִים אֶל פָּנִים, או לעשות נִסִּים כה גדולים.
מקומות

מבנה הספר
סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
נפשות פועלות