הוֹשֵׁעַ – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

הוֹשֵׁעַ, James Tissot [Public domain]

הוֹשֵׁעַ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

פשר הוֹשֵׁעַ - ספר פרשנות על הוֹשֵׁעַ מימי בית-שני, שהתגלה יחד עם מגילות ים-המלח, UnknownUnknown author [Public domain], via Wikimedia Commons

פשר הוֹשֵׁעַ - ספר פרשנות על הוֹשֵׁעַ מימי בית-שני, שהתגלה יחד עם מגילות ים-המלח.

סיכום

הספר פותח בהצגת הנביא הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי שניבא בימי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם, אָחָז, וחִזְקִיָּהוּ מלכי יְהוּדָה ויָרָבְעָם מלך יִשְׂרָאֵל. הוֹשֵׁעַ ניבא בעיקר לממלכת יִשְׂרָאֵל, בתקופה שהובילה לכיבוש האַשּׁוּרי.

בראשית הספר, ה' מצווה על הנביא להנשא לאישה זונה. זה יהיה משל לעַם הבוגד בבריתו עם ה' וזוֹנֶה עם אלילים אחרים. הוֹשֵׁעַ נושא לאישה את גֹּמֶר והיא יולדת לו ילדים, בעלי שמות סמליים: יִזְרְעֶאל, "לֹא רֻחָמָה", ו"לֹא עַמִּי". האישה מגורשת למדבר (משל לחורבן וגלות ממלכת יִשְׂרָאֵל) בגלל שהלכה אחר מאהביה\האלילים בשביל תְּשׁוּרוֹת, שבעצם באו מבַּעֲלָהּ\ה'. לבסוף הוא ידבר אל ליבה ויכרות איתה ברית, ושמות ילדיה שוב יקבלו משמעות של נחמה. ה' מצווה על הוֹשֵׁעַ לאהוב אישה מְנָאָפֶת (הזונה מפרק א?). הנביא קונה אותה, ומצווה עליה לשבת בביתו ולהתנזר ממגע מיני, עם אחרים וגם איתו. הנמשל הוא שבני יִשְׂרָאֵל יִשְׁהוּ זמן רב ללא שלטון או פולחן מסודר. אז הם יחזרו בתשובה ויבקשו את ה'.

הספר ממשיך עם סדרת נבואות הכוללות בעיקר נבואות חורבן לממלכת יִשְׂרָאֵל, המְכוּנָה אֶפְרַיִם. העונש יבוא בגלל חטאי העַם, ובעיקר חטאים דתיים של נטישת ה' לטובת עבודת אלילים (הבַּעַל, פסלי עגלים, ומסכות), ודגש מיוחד ניתן לחטא הזנות הפולחנית. לנביא יש גם ביקורת מדינית על יחס לא החלטי למעצמות אַשּׁוּר ומִצְרַיִם, והסתמכות על המלכים החלשים במקום על ה'. הנביא גם מוכיח את העם על חטאים מוסריים של שקר, רצח, שוד, ניאוף, ורמאות במסחר. אבל העַם מתייחס לנביאיו, המטיפים לו על חטאיו, בשנאה וכאל משוגעים. האשמים העיקריים בחטאים הם מנהיגי העם, ובראשם הכוהנים שאמורים היו להדריך את העם. החטאים קדומים - עוד מימי פרשת פילגש בגִּבְעָה, ומקורם עוד באופיו ה"בעייתי" של יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב, ומוזכר גם חטא בַעַל פְּעוֹר בימי יציאת מצרים.

העונש בא בצורת מלחמה, כיבוש, שלטון זר, וגלות (אַשּׁוּר). בגלות, העַם ייאלץ לאכול טְרֵפָה, ולא יוכל עוד לעבוד את ה', ולחגוג את החגים כראוי. לבסוף באה קריאה נרגשת לחזרה בתשובה, שבעקבותיה תבוא נחמה, כי ה' ירפא את העַם מתוצאות שובבותם, בזכות אהבתו לעמו, הנמשלת לאהבת אב לתינוקו. הספר מסתיים בסיכום הדברים: מי חכם ויבין את כל הדברים שנאמרו כאן? וסיכומם הוא שדרכי ה' ישרות, וצדיקים ילכו בהן, ופושעים יכשלו בהן.

מקומות

מבנה הספר

פרקים
א	ג	פתיחה: הצגת הנביא הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי והמלכים בתקופתו. ה' מצווה על הנביא להנשא לאישה זונה. זה יהיה משל לעַם הבוגד בבריתו עם ה' וזוֹנֶה עם אלילים אחרים. הוֹשֵׁעַ נושא לאישה את גֹּמֶר והיא יולדת לו ילדים, בעלי שמות סמליים: יִזְרְעֶאל, "לֹא רֻחָמָה", ו"לֹא עַמִּי". האישה מגורשת למדבר (משל לחורבן וגלות ממלכת יִשְׂרָאֵל) בגלל שהלכה אחר מאהביה\האלילים בשביל תשורות, שבעצם באו מבעלה\ה'. לבסוף הוא ידבר אל ליבה ויכרות איתה ברית, ושמות ילדיה שוב יקבלו משמעות של נחמה. ה' מצווה על הוֹשֵׁעַ לאהוב אישה מְנָאָפֶת (הזונה מפרק א?). הנביא קונה אותה, ומצווה עליה לשבת בביתו ולהתנזר ממגע מיני, עם אחרים וגם איתו. הנמשל הוא שבני יִשְׂרָאֵל יִשְׁהוּ זמן רב ללא שלטון או פולחן מסודר. אז הם יחזרו בתשובה ויבקשו את ה'.
ד	י"ד	סדרת נבואות הכוללות בעיקר נבואות חורבן לממלכת יִשְׂרָאֵל, המכונה אֶפְרַיִם. העונש יבוא בגלל חטאי העַם, ובעיקר חטאים דתיים של נטישת ה' לטובת עבודת אלילים (הבַּעַל, פסלי עגלים, עצים ומקלות, ומסכות), וזנות פולחנית. לנביא יש גם ביקורת מדינית על יחס לא החלטי למעצמות אַשּׁוּר ומִצְרַיִם, והסתמכות על המלכים החלשים במקום על ה'. הנביא גם מוכיח את העם על חטאים מוסריים של שקר, רצח, שוד, ניאוף, ורמאות במסחר. האשמים העיקריים בחטאים הם מנהיגי העם, ובראשם הכוהנים שאמורים היו להדריך את העם. החטאים קדומים - עוד מימי פרשת פילגש בגִּבְעָה, ומקורם עוד באופיו ה"בעייתי" של יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב. העונש בא בצורת מלחמה, כיבוש, שלטון זר, וגלות (אַשּׁוּר). לבסוף באה קריאה נרגשת לחזרה בתשובה, שבעקבותיה תבוא נחמה, כי ה' ירפא את העַם מתוצאות שובבותם, בזכות אהבתו.

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	הנביא הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי, ניבא בימי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם, אָחָז, וחִזְקִיָּהוּ מלכי יְהוּדָה ויָרָבְעָם ה-2 מלך יִשְׂרָאֵל. ה' מצווה על הנביא להנשא לאישה זונה. זה יהיה משל לעַם הבוגד בבריתו עם ה' וזוֹנֶה עם אלילים אחרים. הוֹשֵׁעַ נושא לאישה את גֹּמֶר והיא יולדת לו ילדים שה' נותן להם את השמות יִזְרְעֶאל (כי ה' יעניש את יִשְׂרָאֵל בגלל הדם ששפך יֵהוּא ביִזְרְעֶאל), "לֹא רֻחָמָה" (כי ה' לא ירחם עוד על ממלכת יִשְׂרָאֵל), ו"לֹא עַמִּי" (כי ה' כבר לא מחשיב את עם יִשְׂרָאֵל כעַמו בגלל חטאיו הרבים).
ב	הוֹשֵׁעַ קורא לילדיו לריב את ריבו בתביעת גירושין מול אישתו, כדי שתסיר מעצמה את מנהגי הזנות שלה. אחרת הוא יגרש אותה ערומה למות במדבר (משל לחורבן וגלות ממלכת יִשְׂרָאֵל). היא הלכה אחר מאהביה\האלילים למען תשורות, ולא ידעה שהם באו בעצם מבעלה\ה'. לבסוף הוא ידבר אל ליבה ויכרות איתה ברית, ושמות ילדיה שוב יקבלו משמעות של נחמה (ה' יִזְרע יבול טוב, ה' ירחם על "לֹא רֻחָמָה", ו"לֹא עַמִּי" יהיה לעם ה').
ג	ה' מצווה על הוֹשֵׁעַ לאהוב אישה מְנָאָפֶת (הזונה מפרק א?), כפי שהוא אהב את בני יִשְׂרָאֵל שבוגדים בו עם אלילים אחרים. הנביא קונה את את האישה, ומצווה עליה לשבת בביתו ולהתנזר ממגע מיני, עם אחרים וגם איתו. הנמשל הוא שבני יִשְׂרָאֵל יִשְׁהוּ זמן רב ללא שלטון או פולחן מסודר. אז הם יחזרו בתשובה ויבקשו את ה', ומלך מבית דָּוִד.
ד	לה' יש ריב (משפטי) עם יושבי הארץ החוטאים, לכן יתאבלו הארץ ויושביה. אבל אין לריב עם בני העַם, שאינו יודע, אלא עם הכוהנים המכשילים אותם. העַם אוהב את הזְנוּת (הפולחנית?) ואת היין, ומתייעץ ב(פסילי) עצים ומקלות. קריאה לבני יְהוּדָה לא ללכת בדרכי הזְנוּת של יִשְׂרָאֵל.
ה	הנביא מאשים את מנהיגי העַם - הכוהנים ובית המלוכה, כי הם הכשילו את העַם כמו במלכודות. חטאי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לא נסתרים מעיני ה', והם גדולים מכדי שיוכלו לחזור בתשובה, והקורבנות שיביאו לו לא יתקבלו. קריאה להזהיר בשופר את ערי בִּנְיָמִין (מהפולש מיְהוּדָה או מאַשּׁוּר?). גם נסיונות השוחד לאַשּׁוּר לא יעזרו. ה' יהיה לאֶפְרַיִם וליְהוּדָה כמו אריה הבא לטרוף, ונושא את שללו למאורתו.
ו	בהמשך לסוף הפרק הקודם (בו העַם מְשָׁחֵר לה' בגלל קְשָׁיָיו), העַם מבקש לשוב לה', המתמיד להיטיב כמו שמש וגֶּשֶׁם. הוֹשֵׁעַ מגיב בפקפוק בכֵּנוּת החזרה בתשובה של העַם, כי החסד שלהם קצר מועד, כמו ענני בוקר או טַּל הבאים מוקדם, והולכים מוקדם. ערי יִשְׂרָאֵל (כולל ערי המקלט הקדושות) מלאות רצח וזימה. לכן ה' יעניש את העַם, כי הוא רוצה בחֶסֶד אמת ובידיעת ה' יותר מבזבחים ועולות.
ז	אל יאמר העַם שהוא נענש על חטאי עבר שה' זוכר, כי אפילו עכשיו חטאיהם מקיפים אותם ונגלים לו. העַם מלא מזימות קשר כנגד המלוכה כמו תַנּוּר בוער (כמו אלה המתוארות במְלָכִים-ב פרק ט"ו). אֶפְרַיִם נמשל ליוֹנָה פתייה שלא בטוחה אם לבטוח במִצְרַיִם או באַשּׁוּר. אבל לאיפה שלא תלך, ה' יצוד אותה ברִשְׁתו. העַם כפוי טובה, כי הוא מדבר רעות על ה', בעוד הוא עוזר להם.
ח	קריאה לתקוע בשֹׁפָר תקיעת אזהרה מאויב שבא בגלל חטאי העַם. קריאה לעַם לזנוח את פסיל העֵגֶל בשֹׁמְרוֹן, כי הרי הוא נעשה ע"י חָרָשׁים בני אדם. העַם זורע רוח ולכן הוא קוצר סופה, ויבוליו נכשלים. העַם ניסה לעשות ברית עם אַשּׁוּר. אבל גם אם העַם יתן מתנות לגויים, עדיין ה' יקבץ את הגויים נגדם. הם זבחו אבל אכלו את בשר הזבח בעצמם, ולכן ה' לא רצה בקורבן, זכר את כל חטאיהם, וישיב אותם למִצְרַיִם.
ט	עם יִשְׂרָאֵל לא ישמח באלוהיו כמו שאר העמים, כי הוא עבד אלילים אחרים. לכן יצא לגלות במִצְרַיִם ובאַשּׁוּר, שם יאלצו לאכול טְרֵפָה, ולא יוכלו עוד לעבוד את ה', ולחגוג את החגים כראוי. העַם מתייחס לנביאיו, המטיפים לו על חטאיו, בשנאה וכאל משוגעים. ה' נזכר בעֶרְגָּה בזמנים בהם מצא את העַם כמו עֲנָבִים במדבר או כמו תְּאֵנִים ראשונות בקיץ. אבל אז התרחש חטא בַעַל פְּעוֹר. הוא יעניש אותם בכך שלא יוכלו להביא ילדים חיים.
י	עם יִשְׂרָאֵל נמשל לגֶפֶן, אך כפי שרב הפרי, כך רבים מזבחות האלילים. הנביא לועג לעַם בשֹׁמְרוֹן הפוחד מ(פסילי) עֶגְלוֹת, ומתאבל יחד עם הכמרים (כוהני האלילים) על גלות הפסילים לאַשּׁוּר. יושמדו במות פולחן החטא וקוצים יכסו את המזבחות. יִשְׂרָאֵל חטאה עוד מימי פרשת פילגש בגִּבְעָה, וכעת תעבוד (את אַשּׁוּר?) כמו עֶגְלָה. כי מי שזורע צֶדֶק יקצור חסד, אבל מי שחורש רֶשַׁע יקצור עַוְלָה. תבוא מלחמה על הארץ שתִּשָּׁדֵד כמו שנשדדה בעבר ע"י שַׁלְמַן (כנראה שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי).
י”א	ה' אוהב את יִשְׂרָאֵל עוד ממִצְרַיִם, שם קרא לו "בני". הוא דואג לו כמו אב לתינוקו: הוא מתרגל אותו ללכת, לוקח אותו בזרועותיו, תומך בו בחבלי אהבה, מרים אותם מעלה, ומאכילו לאט. בגלל אהבתו ורחמיו, ה' לא יכול להשמיד את העַם, למרות חטאיו. ה' ישאג כאריה והעַם יֵצֵא במהירות לקראתו, והם ישובו לבתיהם בארץ כמו ציפורים או יונים ממִּצְרַיִם ומאַשּׁוּר.
י”ב	יִשְׂרָאֵל רודף אחר הרוח, משקר ושודד כל היום, ואוהב לסחור ולהתעשר עם מאזני מרמה. לכן הוא עכשיו מעלה מס לאַשּׁוּר ולמִצְרַיִם. נזכרות תולדות יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב, שהיה "בעייתי" עוד מלידה - אחיזה בעקב עֵשָׂו, המאבק במלאך, וההתגלות בבֵּית אֵל. הוא יצא (לחָרָן) לעבוד בשמירה על הצאן עבור אִשָּׁה (רָחֵל), ומֻשְׁוֶוה למֹשֶׁה הנביא שרעה את העַם.
י”ג	אֶפְרַיִם התנשא פעם מעל העַם, אבל מאז חטא בעבודה זרה. לכן הם יעלמו מהר כמו ענני בוקר או טַּל, או מֹץ ברוח סערה, או עָשָׁן מֵאֲרֻבָּה. ה' יהיה להם כמו אריה, נמר, או דֹב שַׁכּוּל, ויקרע את בשרם עד שיחשוף את הלב (ששכח אותו). איפה מלכי יִשְׂרָאֵל והשופטים שאמורים היו להושיע? ה' נתן לעם את המלכים בכעס, וכך גם ייקח אותם. לאֶפְרָיִם צפויים ייסורים כמו של תינוק שלא מצליח לצאת בזמן חֶבְלֵי הלֵידָה ומת.
י”ד	סיום הפרק הקודם בנבואת הרג לשֹׁמְרוֹן המורדת. אח"כ, קריאה לעַם לשוב בתשובה לה' עם דברי חרטה. ה' עונה שירפא את העַם מתוצאות שובבותם, בזכות אהבתו. הוא ירווה כמו טַּל את יִשְׂרָאֵל, שתהיה כשׁוֹשַׁנָּה, כעצי הלבנון, וכזַיִת. העַם ישב בצל ה', שזכרונו יהיה טוב כמו יין הלבנון. סכום הספר: מי חכם ויבין את כל הדברים שנאמרו כאן? וסיכומם הוא שדרכי ה' ישרות, וצדיקים ילכו בהן, ופושעים יכשלו בהן.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
א	ב	לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ..
ב	ט"ז	לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל לִבָּהּ.
ג	א	לֵךְ אֱ‍הַב אִשָּׁה אֲהֻבַת רֵעַ וּמְנָאָפֶת..
ו	ה	וּמִשְׁפָּטֶיךָ אוֹר יֵצֵא.
ז	ח	אֶפְרַיִם בָּעַמִּים הוּא יִתְבּוֹלָל אֶפְרַיִם הָיָה עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה.
ח	ו	חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן.
ח	ז	כִּי רוּחַ יִזְרָעוּ וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ..
י	ד	וּפָרַח כָּרֹאשׁ מִשְׁפָּט..
י	י"ג	חֲרַשְׁתֶּם רֶשַׁע עַוְלָתָה קְצַרְתֶּם..
י"א	ח	אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי.
י"ג	ג	לָכֵן יִהְיוּ כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ כְּמֹץ יְסֹעֵר מִגֹּרֶן וּכְעָשָׁן מֵאֲרֻבָּה.
י"ד	י	מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יְהוָה וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם.

נפשות פועלות