יִרְמְיָהוּ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Jeremiah Lamenting the Destruction of Jerusalem, by Rembrandt (1606–1669). Purchased by the Rijksmuseum Amsterdam with support of private benefactors, the Vereniging Rembrandt, the State of the Netherlands and the Stichting tot Bevordering van de Belangen van het Rijksmuseum [Public domain], via Wikimedia Commons

יִרְמְיָהוּ אבל על חורבות ירושלים

סיכום

ספר נבואות הנביא יִרְמְיָהוּ משולב בסיפורים מתולדות חייו וקורות העם וירושלים בימיו.

הנבואות כוללות בעיקר דברי זעם על חטאי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמלכיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מצפון להביא את החורבן. הנביא תומך בלהט בכניעה לבָּבֶל, אבל מנבא חורבן גם לה באחרית הימים. הוא מנבא חורבן גם לגויים נוספים - כולל מִצְרַיִם, ארץ הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים, ועֵילָם. הנביא גם מנבא כמה נבואות נחמה, על סיום הגלות כעבור 70 שנה ועל עתיד מאושר בו העם יחזור לאלוהיו ולארצו.

תולדות הנביא: יִרְמְיָהוּ נולד בכפר עֲנָתוֹת שביְהוּדָה וניבא מימי מלכות יֹאשִׁיָּהוּ ואח"כ יְהוֹיָקִים ועד חורבן יְרוּשָׁלַיִם בימי צִדְקִיָּהוּ. הספר כולל את סיפור הקדשתו לנביא ומעשים סימליים שה' ציווה עליו לבצע: חגורת הפִּשְׁתִּים, הליכה לסדנת היוֹצֵר\הקַדָּר, ושבירת הבקבוק.

הנביא סובל מהתנכלויות רבות בשל דבריו הקשים לעם, כולל מקרוביו ושכניו מעֲנָתוֹת, וממנהיגי העם, כולל כוהנים, נביאי שקר, שרים ומלכים (בעיקר מיְהוֹיָקִים). הוא מושם כמה פעמים במעצר, פעם אחת ללילה אחד ב"מַּהְפֶּכֶת", אבל אח"כ, בימי המצור הבבלי על ירושלים, הוא נעצר לזמן ארוך ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה", ופעם או פעמיים גם מושלך לבור שם הוא כמעט מת, עד שצִדְקִיָּהוּ משחרר אותו משם בעידודו של עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי. יִרְמְיָהוּ מתלונן בפני ה' על הקשיים הללו, אבל לא יכול אלא להמשיך לנבא את דברי הזעם שלו גם מהמעצר. הוא מכתיב את דבריו למזכירו, בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שמקריא את הדברים בחצר המקדש. המלך יְהוֹיָקִים שומע על כך ושורף את ספר הנבואה, אבל הנביא מכתיב אותו שוב לבָּרוּךְ.

בינתיים המצור של נְבוּכַדְנֶאצַּר על ירושלים נמשך (כ-18 חודשים) שבהם הרעב כבד בעיר. לבסוף העיר נופלת ונְבוּכַדְנֶאצַּר מחריב אותה, ואת המקדש, ומגלה את רוב העם לבָּבֶל, וממנה את גְּדַלְיָה על העם הנותר. הוא אבל מראה כבוד ליִרְמְיָהוּ, שמוצא מהמעצר ומצטרף לפליטים שנאספו אצל גְּדַלְיָה במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה מתעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל. יִשְׁמָעֵאל לא מצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן בורחים למצרים. יִרְמְיָהוּ מתנגד לירידה למצרים אבל מצטרף לגולים וממשיך להתנבא חורבן במצרים, לזעמם של הפליטים.

מקומות

מבנה הספר

פרקים
א		פתיחת הספר, הצגת יִרְמְיָהוּ וסיפור הקדשתו לנביא.
ב	ט	דברי זעם על חטאי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמנהיגיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מהצָּפוֹן ויביא את החורבן, ונבואות שנאמרו במקדש כדי להבהיר שה' מעדיף מעשי צדק על פני פולחן והקרבת קורבנות.
י	י"ט	המשך דברי הזעם, החורבן והקינות משולבים בדברים אישיים של ה' ליִרְמְיָהוּ: הוא מזהיר אותו מהתנכלות קרוביו ושכניו מעֲנָתוֹת, ואוסר עליו להקים משפחה. ה' מצווה עליו גם את המעשים הסמליים של חגורת הפִּשְׁתִּים ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק י"ג , הליכה לסדנת היוֹצֵר\הקַדָּר ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק י"ח , ושבירת הבקבוק ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק י"ג .
כ	כ"ה	נבואות חורבן נוספות לעם, למלכי יהודה (לשַׁלֻּם, ליְהוֹיָקִים וליְהוֹיָכִין, פרק כ"ב), ולגויים (פרק כ"ה) משולבים בסיפורים מתולדות יִרְמְיָהוּ. מעצרו הקצר ב"מַּהְפֶּכֶת" בידי פַּשְׁחוּר. המלך צִדְקִיָּהוּ מבקש ממנו לנבא. מחזה התְּאֵנִים הטובות והרעות. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס הזעם רשימה ארוכה של גויים חוטאים.
כ"ו	כ"ט	סיפורים מתולדות יִרְמְיָהוּ. יִרְמְיָהוּ מתנבא בחצר המקדש, מועמד למשפט וכמעט מוצא להורג. הוא מתנבא לפני נציגי מלכי האזור המתכנסים בירושלים (כנראה לתכנון מרד בבָּבֶל). מאבקו בנביא השקר חֲנַנְיָה. הוא שולח איגרות לגולים מימי יְהוֹיָכִין בבָּבֶל ומואשם בירושלים בנבואת שקר.
ל	ל"ב	נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה. העם מוכה ומתייסר, אבל ביום הגאולה יוסר ממנו עול הגויים, והוא ישוב לשכון בשלווה בישוביו הקודמים, שיוקמו על חורבותיהם. יִרְמְיָהוּ אפילו קונה שדה בעֲנָתוֹת בעיצומו של המצור על ירושלים, כיוון שעוד יבואו ימים בהם יקנו בתים ואדמות בארץ.
ל"ג	ל"ח	תולדות הנביא וקורות ירושלים. יִרְמְיָהוּ עצור ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" וממשיך לנבא חורבן משם. המלך צִדְקִיָּהוּ מארגן את שחרור העבדים אבל אח"כ הם מוחזרים לעבדות, לזעמו של הנביא. סיפור בני משפחת רֵכָב הנאמנים לאב המשפחה (בניגוד לבגידת העם בה'). בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, מזכירו של הנביא, מקריא את דבריו במקדש, והמלך יהוֹיָקִים שורף את הספר. הבבלים עוזבים את המצור זמנית לטפל בצבא מצרים, והנביא נעצר בחשד שהוא עוזב כדי להצטרף אליהם. הוא מושלך לבור, אבל מוצא ממנו ל"חֲצַר הַמַּטָּרָה" בהוראת צִדְקִיָּהוּ.
ל"ט	מ"ה	המשך תולדות הנביא וקורות ירושלים. נְבֻכַדְנֶאצַּר כובש ומחריב את ירושלים ואת המקדש, מענה את המלך צִדְקִיָּהוּ, ומגלה את העם, אך מראה כבוד ליִרְמְיָהוּ. מלך בבל ממנה את גְּדַלְיָהוּ על העם, ויִרְמְיָהוּ מצטרף אליו במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה מתעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל. יִשְׁמָעֵאל לא מצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן בורחים למצרים. יִרְמְיָהוּ מתנגד לירידה למצרים אבל מצטרף לגולים וממשיך להתנבא חורבן במצרים, לזעמם של הפליטים.
מ"ו	נ"א	נבואות חורבן לגויים - מִצְרַיִם, ארץ הפְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים, עֵילָם, ולבָּבֶל. סגירת הספר.
נ"ב		סיפור כיבוש וביזת ירושלים, ומניית הגולים בגלויות השונות. הענשתו של צִדְקִיָּהוּ בידי נְבוּכַדְנֶאצַּר. שיחרורו של יְהוֹיָכִין מהמעצר בבָּבֶל והעלתו לגדולה.

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	פתיחת הספר: יִרְמְיָהוּ, בן למשפחת כֹּהֲנִים מעֲנָתוֹת, מנבא מימי יֹאשִׁיָּהוּ ובנו יְהוֹיָקִים ועד חורבן יְרוּשָׁלַיִם בימי צִדְקִיָּהוּ. יִרְמְיָהוּ הוקדש עוד בבטן אימו, וכעת ה' נוגע בפיו ומראה לו מראות של מַקֵּל שָׁקֵד (סמל לשקידת ה' בקיום נבואותיו) וסִיר נָפוּחַ המכוון לצפון (כי מצפון תבוא הרעה). ה' מעודד את יִרְמְיָהוּ למסור את דבריו ללא פחד, כי שומעיו יִתְנַכְּלוּ לו אבל ה' ישמור עליו.
ב	ה' זוכר בעֶרְגָּה את ימי יציאת מִּצְרַיִם כשהָעָם הלך בַּמִּדְבָּר אחרי ה' בנאמנות. דִּבְרֵי תוכחה לעם יִשְׂרָאֵל על כך שהם זנחו את ה' והלכו אחרי אלילים רבים אחרים, ואחרי בעלי ברית שונים, כמו מִּצְרַיִם ואַשּׁוּר שסופם להכזיב (כמו בור מים שבור). בני יִשְׂרָאֵל הבוגדים נמשלים לזוֹנָה, לכַּלָּה שזנחה את קישוטיה, לגַּנָּב שנתפס, לגֶפֶן שהתקלקלה, ולנקבת גמל או פֶּרֶא מיוחמת.
ג	הָעָם שעזב את ה' לטובת אלילים רבים נמשל לאישה שגורשה מבעלה אחרי שיצאה לזנות. כך גרש ה' את ממלכת יִשְׂרָאֵל (המכונה "מְשֻׁבָה") ולמרות זאת ממלכת יְהוּדָה (המכונה "בָּגוֹדָה") הלכה בדרכיה. אבל ה' לא יכעס לנצח, וישיב את יִשְׂרָאֵל ואת יְהוּדָה ביחד לארצם. הָעָם מודה בחטאיו וחוזר בתשובה.
ד	אם יִשְׂרָאֵל תחזור לה' ותעזוב את עבודת האלילים אז היא תזכה לברכה. שירים 1-3 על הגוי הבא מצפון וזורע הרס בארץ. העם ומנהיגיו מתחבאים במבצרים ובסלעים. האויב יבוא מצפון כסופת מדבר וישאיר ארץ הרוסה כמו שהיתה לפני הבריאה.
ה	שירים 4-6 על הגוי אשר בא וזורע הרס בארץ בגלל חטאי הָעָם. אין אפילו צדיק אחד ביְרוּשָׁלַיִם, ולכן אויבים יכו את הארץ כמו חיות טורפות. הָעָם חשב שהוא לא ייענש על מעשיו, ולכן ה' קורא לאויב להשחית את הגידולים שבארץ, אבל לא להשמיד לחלוטין את הָעָם. הָעָם אינו משתמש בעיניו ובאוזניו כדי לראות את האמת שלפניו - והיא כוחו של ה' שריסן את הים הסוער והביא את הגֶּשֶׁם. הרשעים מתעללים בחלשים וממלאים את בתיהם בגזל, ונביאי השקר והכוהנים חוטאים.
ו	שירים 7-10 על הגוי הבא מצפון להעניש את הָעָם החוטא. הָעָם נקרא לברוח מהעיר מלאת הרשע שתּוּקַּף בצבאות האויב ובסוללת מצור. האויב יכה את כל בני הָעָם כמו בוצר המלקט את אחרוני הפירות מהגֶפֶן, וזאת בניגוד לדברי נביאי השקר שניבאו רק שָׁלוֹם. ה' קרא לעם לבחור בדרך הטובה, ושלח נביאים כדי שיזהירו אותם מפני העונש שיבוא על החוטאים, אך הם לא שמעו וחשבו לכפר על כך בקטורת ובזבחים. האויב יפשוט על הארץ בצבא פרשים אכזר, והָעָם יתבצר ויסבול כמו אישה יולדת. ה' שם את הנביא לבחון את חטאי העם כמו ממגדל. קשה לנתק את החטאים מהָעָם, כמו שקשה להוציא סיגים רעים מגּוּשׁ הכֶּסֶף.
ז	3 נבואות שנאמרו במקדש: יִרְמְיָהוּ נקרא לנבא בשער המקדש לפני קהל המתפללים. אַל להם לחטוא ואז לבטוח בבית המקדש כערובה לכך שה' לא יפגע בהם, כי הרי ה' הרס למשל גם את מקום משכנו בשִׁילה. מצוות הקורבנות לא היתה כלולה במצוות העיקריות שנמסרו ביציאת מִצְרָיִם, והיא חשובה פחות מהליכה בדרכי ה'. ה' עומד להחריב את יְרוּשָׁלַיִם בגלל הפולחן שקַּיָּם בה לבָּעַל, למַלְכַּת-השמיים ולמֹּלֶךְ.
ח	המשך השיר מהפרק הקודם על התועבות שבגֵיא בֶן הִנֹּם: בעתיד יוּצְּאוּ הנבלות של גדולי הָעָם מקבריהם אל מול הכוכבים שאותם הם עבדו. שירי חורבן 1-2: הָעָם דוהר לבצע את חטאיו (כולל ה"חכמים" כביכול בתורת ה'). ה' ישלח על הארץ את סוסי האויב וגם נחשים ארסיים, בגלל העבודה הזרה שפשטה בה. הָעָם והנביא מקוננים על כך שצִיּוֹן ננטשה ע"י ה', והישועה לא תבוא עוד.
ט	שירי חורבן 4-3: הנביא רוצה לעזוב את הארץ למְלוֹן אֹרְחִים בַמִּדְבָּר כדי להתרחק מבני הָעָם אשר חוטאים ומרמים איש את אחיו, וממרחקים הוא יקונן על החורבן שיבוא על יְרוּשָׁלַיִם ויְהוּדָה. מי החכם שמבין את הסיבה לחורבן הארץ? ה' עונה שהוא יעניש ויגלה את הָעָם בגלל חטאיו. ה' קורא לנשים המקוננות לבכות על גורל הָעָם. שתי אימרות חוכמה: ראוי להתגאות רק בידיעת ה'. ה' יעניש את כל הגויים העֲרֵלִים, כולל את בני יִשְׂרָאֵל, כיוון שהם עַרְלֵי לֵב.
י	אין לנהוג כדרך הגויים ולפחוד מסימנים בשמיים ומפסלים של אלילים, כי הם רק מעשה ידי אדם. לעומתם ה' הוא אֱלֹהֵי האמת היחיד, בורא הארץ והשמים. קריאה ליְרוּשָׁלַיִם הנצורה להתכונן לגלות שתבוא מידי אויב שיבוא מצפון. הָעָם מבקש שה' לא יכעס עליו אלא על הגויים שאינם מכירים בו ושהכו את הָעָם ואת הארץ.
י”א	הָעָם נדרש לקיים את "הַבְּרִית הַזֹּאת" שנחתמה בין ה' לאבות הָעָם בימי יציאת מִצְרַיִם. אך הָעָם מפר את הַבְּרִית ולכן הוא יענש. ה' מזהיר את יִרְמְיָהוּ שבני עירו עֲנָתוֹת רוצים להרוג אותו בגלל נבואותיו הקשות. אבל ה' יתנקם בהם ויעניש אותם במוות בחֶרֶב וברָעָב.
י”ב	3 נבואות: (1) הנביא מתלונן על כך שהרשעים מצליחים בדרכם, ומבקש שה' יענישם. ה' טוען שהנביא נכנע מהר מדי, וקורא לו להזהר גם מבגידתם של קרוביו. (2) ה' יעזוב את נחלתו וימסור את הָעָם לידי אויביהם. הָעָם תקף את ה' כמו אריה או עַיִט, ולכן ה' יעניש אותם בחיות טרף, ובפשיטות של שודדים. (3) ה' מודיע שהוא יגרש את העמים השכנים לנחלתו, אבל אח"כ ירחם עליהם אם רק יִלְמְדוּ לעבוד את ה' כמו עם ישראל.
י”ג	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורת פִּשְׁתִּים, לשמור עליה שלא תרטב, ואח"כ להטמינה בנקיק בנחל פְּרָת, אבל כשהוא אוסף אותה היא כבר מקולקלת. הנמשל הוא שגם הָעָם שהיה קרוב לה', חטא והתקלקל. ה' יגרום לשכרון של מנהיגי הָעָם. הנביא קורא למלך וְלַגְּבִירָה להתאבל על נפילת ממלכתם. הָעָם לא יכול להפוך לצדיק כמו שכּוּשִׁי לא יכול להפוך ללבן וְנָמֵר לא יכול להסיר את חברבורותיו.
י”ד	קינות ותפילות על מקרי הבַּצּוֹרֶת שהביאו לצמא ולרעב אצל בני האדם והחיות. יִרְמְיָהוּ מתרץ את חטאי הָעָם בנבואות שלום של נביאי השקר, וה' מבטיח להעניש גם אותם. בני הָעָם מתוודים על חטאיהם ומתחננים שה' יושיע אותם, וְלוּ למען שמו, כי הרי רק ה' ולא אלילי הגויים הוא שיכול להוריד גֶשֶׁם.
ט”ו	ה' משיב בכעס לתלונות של הָעָם מהפרק הקודם: אפילו אם מֹשֶׁה או שְׁמוּאֵל היו מבקשים שיסלח לעם, הוא עדיין היה מסרב ומכה אותם בכל מיני פורענויות. הנביא מתלונן על כך שהוא נולד להיות איש של נבואות זעם ושָׂנוּא ע"י שומעיו. הוא נאלץ להתבודד ולהימנע מלהשתעשע עם ידידים. ה' קורא לנביא לשוב בו מדבריו ולחזור ליִעוּדוֹ, ואז הוא יגן עליו מאויביו.
ט”ז	ה' מצווה על הנביא לא להנשא ולא להביא ילדים, כי גורלם יהיה למות ביחד עם שאר הָעָם. אל ליִרְמְיָהוּ לנהוג מנהגי אבלות כיוון שהמתים הרבים לא יובאו לקבורה. ה' ישלח אויבים ש"ידוגו" ו"יצודו" את בני הָעָם בכל מקום שבו יתחבאו, כי אי אפשר באמת להסתתר מפני ה'. בעתיד הגוים יבואו לה' ויוֹדוּ שאבותיהם עבדו אלוהי שקר מעשי אדם וחסרי כל תועלת.
י”ז	החטאים של בני יְהוּדָה חרוטים על לִיבָּם ועל מזבחותיהם, ולכן הם יושלכו לגולה. האיש הבוטח באדם ולא בה' יהיה מקולל כמו עַרְעָר במדבר, והאיש הבוטח בה' יהיה בָּרוּךְ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם. הקהל לועג לנביא שנבואות הזעם שלו אינן מתקיימות, והוא מבקש את הגנת ה'. ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לעמוד בשערי יְרוּשָׁלַיִם ולהזהיר את הקהל לשמור על קדושת השַּׁבָּת.
י”ח	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ ללכת לסדנת הַיּוֹצֵר (הקַדָּר) ולראות שם איך הקַדָּר יוצר כְּלִי חדש במקום כְּלִי שהתקלקל. כך גם ה' יכול לשנות את תוכניתו בקשר לעמים שחזרו בתשובה או שחזרו לחטוא. ה' מתלונן על שהָעָם עזב אותו ללא הגיון, כמו שֶׁלֶג שעוזב את הַלְּבָנוֹן ונמס. אויבי יִרְמְיָהוּ זוממים רעות נגדו, והוא מתלונן לפני ה' שהם מחזירים לו בכך רעה תחת טובה, כי הוא הרי דיבר קודם בזכותם. אבל כעת הוא מבקש שה' ינקום בהם באכזריות.
י”ט	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות בקבוק ולקחת אותו לשער שמול גֵיא בֶן הִנֹּם ולהתנבא שם על העונש שיבוא בגלל העבודה הזרה שהיתה נהוגה שם. ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לשבור את הבקבוק לפני הקהל, ולהכריז שכך ישבור ה' את הָעָם ואת העיר. יִרְמְיָהוּ עובר לחצר בית המקדש שבהר הבית, ומנבא שהחורבן הזה יבוא על כל ערי הממלכה.
כ	פַּשְׁחוּר (פקיד בבית המקדש) שומע את נבואות החוּרְבָּן של יִרְמְיָהוּ בחצר המקדש, מכה אותו ועוצר אותו ב"מַּהְפֶּכֶת", אך משחרר אותו למָחֳרָת. הנביא מקלל אותו ואת בני ביתו בגירוש ומוות בגלות בבָּבֶל. יִרְמְיָהוּ מודה שאינו מסוגל להפסיק להתנבא למרות כל הקושי שזה גורם לו, אבל הוא מקלל את היום שבו נולד ואת האיש שבישר על לידתו לאביו.
כ”א	המלך צִדְקִיָּהוּ שולח שליחים ליִרְמְיָהוּ לבקש שיתפלל לה' למען העיר הנתונה במצור מלך בָּבֶל. הנביא עונה בנבואת חורבן ומוות, מלבד לאלה שיסגירו את עצמם לבבלים. נבואה לבית משפחת מלכי יְהוּדָה (בֵּית דָּוִד): על המלכים לערוך משפטי צדק, וָלֹא - ייענשו. גם היושבים בערי המישור של יְהוּדָה לא יהיו פטורים מתוצאות החורבן של הכיבוש.
כ”ב	יִרְמְיָהוּ מנבא בשער שאם בית דָוִד ימלוך בצדק אז ימשיך למלוך, אך אם לא אז ארצו תחרב. נבואות למלכי יהודה: לשַׁלֻּם שימות בגלות (במצרים), ליְהוֹיָקִים שלא נהג בצדק כמו אביו יֹאשִׁיָּהוּ, ובנה את ארמונו תוך עושק, וייקבר "קְבוּרַת חֲמוֹר", וליְהוֹיָכִין שיוגלה עם אימו (לבבל) וצאצאיו לא יֵשְׁבוּ עוד על כס המלכות.
כ”ג	מנהיגי העם נמשלים לרועים שמאבדים את הצאן, ולכן ה' יענישם ויחזיר את הצאן לרעות בנָוֶה פּוֹרֶה תחת רועים טובים. הוא יביא מלך מבית דָוִד שימלוך בחוכמה ובצדק. הנביא מספר על החוויה הגופנית המטלטלת שעוברת עליו כשה' מוסר לו את דבריו. הוא יוצא כנגד נביאי השקר הממציאים את דבריהם, או לוקחים דברים איש מרעהו, ואז מנבאים אותם כאילו קיבלו אותם מה' בחלום.
כ”ד	אחרי גלות יְהוֹיָכִין יחד עם האֵלִיטות של העם לבָּבֶל, ה' מראה ליִרְמְיָהוּ, מול המקדש, שני מקבצי תְּאֵנִים - תְּאֵנִים טובות, ותְּאֵנִים שאינן ראויות למאכל. הטובות נמשלות לעם שגלה לבָּבֶל, וצפוי עוד לשוב לארץ בעזרת ה'. התאנים הרעות משולות לנותרים בארץ ולבורחים למצרים, והם יהיו בזויים בכל מקום בו יהיו.
כ”ה	בימי יְהוֹיָקִים, יִרְמְיָהוּ כבר ניבא 23 שנים מימי יֹאשִׁיָּהוּ, וחזר שוב ושוב על האזהרה לעם לחזור בתשובה. העם לא שמע ולכן ייענש ע"י מלך בָּבֶל, שיחריב גם את העמים השכנים. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס זעם את הגויים (רשימה ארוכה) ובסופם גם את "שֵׁשַׁךְ" (שם צופן לבָּבֶל). הרועים (המנהיגים) יְיַלְּלוּ כשהם וצאנם (העם) יהיו לטבח, ע"י ה' השואג ויוצא כמו אריה ממשכנו.
כ”ו	יִרְמְיָהוּ מתנבא בחצר המקדש שאם העם לא יחזור בתשובה אז ה' לא יהסס להחריב את ביתו (המקדש) כמו שהחריב בעבר את משכנו בשִׁלֹה. הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים שומעים זאת ומבקשים להורגו. נערך משפט בפני הַשָּׂרִים, ומוזכרים התקדימים של נביאי החורבן - מִיכָה מימי חִזְקִיָּהוּ שלא הומת, ואוּרִיָּהוּ מימי יְהוֹיָקִים שברח למצרים, הוסגר משם, והוצא להורג. אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן מגן על יִרְמְיָהוּ והוא לא מוענש.
כ”ז	בימי המלך צִדְקִיָּהוּ, מתכנסים בירושלים נציגי מלכי האזור. יִרְמְיָהוּ שם על עצמו מוֹסֵרוֹת ומוטות (סמל לשעבוד לבָּבֶל) ושולח כאלה גם לנציגים. הוא מזהיר אותם וגם את צִדְקִיָּהוּ, שכעת ה' בחר בנְבוּכַדְנֶאצַּר לשלוט בעולם, ולכן עליהם להכנע לבָּבֶל, וָלֹא, ימותו ויוגלו מאדמתם. אין להאמין לנביאי השקר החוזים את החזרת כלי המקדש מבָּבֶל, כי מרד בבָּבֶל יוביל לביזת שאר הכלים שנותרו בעיר.
כ”ח	בימי צִדְקִיָּהוּ מתנבא נביא השקר חֲנַנְיָה במקדש מול העם ויִרְמְיָהוּ שעוד שנתיים יבוא השחרור מבָּבֶל ויושבו כלי המקדש. יִרְמְיָהוּ עונה שהלוואי והנבואה היא נכונה, אבל נטל ההוכחה על חֲנַנְיָה. חֲנַנְיָה שובר מעל יִרְמְיָהוּ את המוטות ששם על עצמו (ראו פרק קודם), ויִרְמְיָהוּ מנבא שבמקומם יוטלו מוטות בַּרְזֶל. הוא מאשים את חֲנַנְיָה בנבואת שקר, וכעבור חודשיים חֲנַנְיָה מת.
כ”ט	יִרְמְיָהוּ שולח איגרת למנהיגי גלות יְהוֹיָכִין בבָּבֶל, וקורא להם להתבסס שם, כי ישובו רק כעבור 70 שנה. העם בארץ בינתיים יסבול חורבן. נביאי השקר אַחְאָב וצִדְקִיָּהוּ יועלו על המוקד ע"י מלך בָּבֶל. שְׁמַעְיָהוּ שומע את האיגרת ונוזף בצְפַנְיָה הַכֹּהֵן שהוא אינו עוצר את "מְשֻׁגָּע" יִרְמְיָהוּ. צְפַנְיָה מראה את איגרת שְׁמַעְיָהוּ ליִרְמְיָהוּ והוא מאשימו בנבואת שקר.
ל	נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, על שיבה מהגלות אל הארץ. העם מוכה ומתייסר, אבל ביום הגאולה יוסר ממנו עול הגויים, והוא ישוב לשכון בשלווה בישוביו הקודמים, שיוקמו על חורבותיהם. הגויים שהיכו אותו יוכו בעצמם באותה דרך, והעם לא יעבוד אותם עוד, אלא את ה' ואת בית דָּוִד.
ל”א	נבואת נחמה בעיקר לשבטי יִשְׂרָאֵל הגולים (שהנביא חוזה בחלומו). ה' עוד זוכר אותם באהבה (בֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם) והם יזכו עוד לשוב בשמחה לארץ ולֵהָנוֹת מפריה. בנים לא יוענשו עוד על חטאי אבותיהם. הם יצטרפו לבני יְהוּדָה בירושלים. ה' יכרות עם העַם ברית חדשה שתתקיים כמו שמתקיימים חוקי הטבע. תוקם עיר לה' בהר הבית, שאותה לא יעזוב או יהרוס שוב.
ל”ב	בימי צִדְקִיָּהוּ, יִרְמְיָהוּ כלוא ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" בגלל נבואות החורבן שלו. לפי נבואת ה' בא אליו חֲנַמְאֵל, בן-דודו, ומבקש למכור לו את שדהו שבעֲנָתוֹת. למרות החורבן והכיבוש הצפוי של הארץ, יִרְמְיָהוּ קונה את השדה מול עדים ומבקש ממזכירו בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לגנוז את תעודת הקנייה בכד חרס לשנים ארוכות. כשהנביא שואל את ה' על ההגיון שבקניית השדה, ה' עונה שעוד יבואו ימים בהם יקנו בתים ואדמות בארץ.
ל”ג	יִרְמְיָהוּ עדיין עצור ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" וה' מודיע על החורבן הצפוי לעיר ולארץ בגלל חטאי העם. אבל יום יבוא וה' ישיב את הגולים ויסלח לחטאיהם, והברית עם העַם ועם בית דָוִד, הכוהנים והלויים תישמר כמו חוקי הטבע. במקומות שעכשיו הרוסים ושוממים מאדם וחי, יִשָּׁמְעוּ עוד קולות שמחה של חתונות, תודה לה', וירבוץ שם עוד צאן בשלווה.
ל”ד	יִרְמְיָהוּ מודיע למלך צִדְקִיָּהוּ על נפילתה הצפויה של העיר. המלך צִדְקִיָּהוּ כורת ברית יחד עם העם והשָּׂרִים, שבה משוחררים כל העבדים העברים בירושלים (כדי לעזור במצור), אבל אח"כ (בימי הפוגה זמנית במצור) האדונים מחזירים לעצמם שוב את העבדים ששיחררו. יִרְמְיָהוּ מודיע שהעם יענש על הפרה זאת של הברית ושצבא בָּבֶל יחזור למצור ויחריב את העיר.
ל”ה	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ להזמין את בני משפחת רֵכָב לאחת מהלשכות במקדש ולהשקות אותם שם יָיִן. הם באים אך מסרבים לשתות את היין, בגלל שאביהם הקדמון, יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, אסר על כל צאצאיו לשתות יין (וגם אסר עליהם לבנות בתים ולעסוק בחקלאות, אלא לגור באוהלים). ה' מסביר את הנמשל, שבניגוד לבני רֵכָב הנאמנים למצוות אביהם, העַם לא מקיים את מצוות ה'. לכן,העַם יענש (במצור), ומשפחת רֵכָב תזכה לאריכות ימים.
ל”ו	יִרְמְיָהוּ מכתיב לבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה את כל נבואותיו (מימי יֹאשִׁיָּהוּ) על מגילת ספר. יִרְמְיָהוּ לא יכול לבוא בעצמו למקדש, ולכן בָּרוּךְ מקריא את הספר לפני הקהל המתכנס שם ביום צום. השָּׂרִים שומעים על מה שקרה ומדווחים למלך יְהוֹיָקִים ששורף את הספר. יִרְמְיָהוּ מכתיב שוב את הספר לבָּרוּךְ, עם נבואות נוספות.
ל”ז	הבבלים עוזבים את המצור על ירושלים כדי לטפל בצבא מצרים שיצא לקראתם אך יִרְמְיָהוּ מנבא (לשליחי המלך) שהמצרים יחזרו לארצם, והבבלים יחזרו למצור, וישרפו את העיר. הוא מנסה לעזוב את העיר אך נעצר ומושלך לבור, באשמה שהוא בורח לבבלים. יִרְמְיָהוּ מתחנן לפני צִדְקִיָּהוּ שלא ישיבו לבור, והוא מוחזר לחצר המטרה שם הוא מקבל לחם ליום עד תום הלחם בכל העיר.
ל”ח	שָׂרֵי המלך שומעים שיִרְמְיָהוּ ממליץ לברוח לבבלים, והם מאלצים את צִדְקִיָּהוּ לצוות על מעצרו, והוא מושלך לבור מים ריק ומתבוסס שם בטיט. עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, סָרִיס מבית המלך, משכנע את המלך להוציא את הנביא מהבור חזרה לחצר המטרה, פן ימות. המלך מזמן אליו את יִרְמְיָהוּ שממליץ לו להסגיר את עצמו בידי מלך בבל, אך צִדְקִיָּהוּ חושש לעשות זאת. יִרְמְיָהוּ נשאר עצור בחצר המטרה עד נפילת העיר.
ל”ט	נְבֻכַדְנֶאצַּר צר על יְרוּשָׁלַ‍ִם ואחרי כ-18 חודש החומות מובקעות. צִדְקִיָּהוּ בורח אך נתפש, בניו נשחטים לפניו והוא מעוור ונלקח לבָּבֶל. חומות העיר נהרסות, ונְבוּזַרְאֲדָן מַגְלֶה את הפליטים לבָּבֶל. נְבוּכַדְנֶאצַּר מצווה על נְבוּזַראֲדָן לשמור על יִרְמְיָהוּ, ויִרְמְיָהוּ מוצא ממעצרו בחצר המטרה ועובר לעַם שעִם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. הוא מבטיח לעֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי (שהצילו מבור הטיט) שישרוד בחיים את חורבן העיר.
מ	יִרְמְיָהוּ אסור באזיקים בין שאר השבויים, ונְבוּזַרְאֲדָן משחרר אותו ומציע לו לבוא איתו לבבל או ללכת להיכן שירצה בארץ. יִרְמְיָהוּ מצטרף לעָם במִּצְפָּה שנמצא עִם גְּדַלְיָה (שהבבלים הפקידו על העָם שנותר בארץ). לשם מצטרפים גם פליטי הצבא ופליטים שחזרו מעבר הירדן. יוֹחָנָן מזהיר את גְּדַלְיָה שיִשְׁמָעֵאל נשלח ע"י מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן כדי להורגו, אך גְּדַלְיָה לא מאמין.
מ”א	יִשְׁמָעֵאל ו10 אנשים סועדים אצל גְּדַלְיָהוּ במִּצְפֶּה, ושם רוצחים אותו, ואת האנשים שאיתו, כולל חיילים בבלים ששהו שם. הוא גם רוצח קבוצת אנשים שבאה לגְּדַלְיָהוּ עם מנחות ומשליך את הגופות לבור קדום. יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ משיג אותו בגִבְעוֹן, ויִשְׁמָעֵאל בורח עם 8 מקורבים לעַמּוֹן. יוֹחָנָן אוסף איתו את שארית העַם והם בורחים לכוון מצרים מפחד נקמת בבל על מעשי יִשְׁמָעֵאל.
מ”ב	יוֹחָנָן והעָם שאיתו מבקשים מיִרְמְיָהוּ להתפלל למענם לה', ומבטיחים לעשות מה שיאמר. ה' מתגלה ליִרְמְיָהוּ אחרי 10 ימים, והוא מודיע לעם שאם ישארו בארץ אז ה' יעזור להם ולכן אל להם לפחוד מנקמת מלך בָּבֶל. אבל אם ירדו למצרים, בניגוד למצוות ה', בתקווה ששם אין מלחמה ורעב, אז עליהם לדעת שהחרב והרעב מהם הם חוששים ישיגו אותם גם במצרים.
מ”ג	אחרי שיִרְמְיָהוּ סיים למסור את מצוות ה' (להשאר בארץ ולא לרדת למצרים), מנהיגי העם מאשימים אותו בנבואת שקר, ומאשימים את בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה שהוא הסית את יִרְמְיָהוּ לכך. הם מובילים את כל הָעָם לתַּחְפַּנְחֵס שבמצרים, ומצטרפים אליהם גם יִרְמְיָהוּ ובָּרוּךְ. יִרְמְיָהוּ טומן שם מול הארמון יסודות מבנה מלְבֵנָה שהוא מכין, ומנבא שמעליה יוקם כֵּס לנְבוּכַדְנֶאצַּר שיכבוש את מצרים וישרוף את מקדשיה.
מ”ד	הפליטים מיהודה התיישבו במצרים - במִגְדֹּל, תַחְפַּנְחֵס, נֹף, ובאֶרֶץ פַּתְרוֹס. יִרְמְיָהוּ מזכיר להם שהחורבן בא בשל חטא העבודה הזרה, ואם הם ימשיכו בכך גם במצרים אז ה' יכה בהם גם כאן כמו שהכה את הארץ. הם עונים שהחורבן בא עליהם רק כשהפסיקו לעבוד את "מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם", ויִרְמְיָהוּ עונה שהעונש בא גם על חטאי אבותיהם ומנהיגיהם. האוֹת שנבואת החורבן במצרים תתקיים, הוא שה' יפיל את פַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם ביד אויביו.
מ”ה	כשיִרְמְיָהוּ הכתיב את מגילת נבואותיו לבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, בָּרוּךְ מתלונן על גורלו המר (בו צער אישי נוסף על הלאומי?). יִרְמְיָהוּ מזכיר שה' יהרוס את הארץ שאותה בָּנָה, וגמולו של בָּרוּךְ יהיה בכך שבעוד שרעה תיפול על כולם, בָּרוּךְ יציל את נפשו בכל מקום שאליו ילך.
מ”ו	נבואה למִצְרַיִם 1: צבא מִצְרַיִם בראשות פַּרְעֹה נְכוֹ יובס ע"י נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בקרב כָּרכּמיש שעל נהר הפְּרָת. מצרים חשבה לכסות את כל הארץ כמו היאור העולה על גדותיו, אך צבאה יובס, יחד עם שכירי החרב שלה. נבואה למִצְרַיִם 2: נְבוּכַדְנֶאצַּר בא להכות את מִצְרָיִם. מצרים תהיה לשממה ועל תושביה להתכונן לגָּלוּת. צבא מצרים ושכירי החרב שלה ידמו לעֶגְלָה יפה ולעגלים מפוטמים, הבורחים בפחד מפני אויב האורב להם כמו נחש, ובא עם גרזנים לכרות את היער.
מ”ז	נבואת החורבן לארץ הפְּלִשְׁתִּים על הכיבוש המצרי (או הבבלי?) הצפוי בה. האויב ישטוף את הארץ כמו נחל הבא מצפון, ויציף ערים על יושביהן. האויב, עִם ה', ישדוד ויכה את עַזָּה, אַשְׁקְלוֹן, צור, צידון, ואת כְּרֵתִים. הם ינהגו מנהגי אבלות, ולשוא יתחננו לפני חרב ה' לשקוט.
מ”ח	נבואות חורבן למוֹאָב: קינה על רשימה ארוכה של ערי מוֹאָב, אזורים (העמק והמישור), דרכים ונחלים. מוֹאָב תיפול יחד עם כְּמוֹשׁ (אלוהי מואב) וכוהניו. הפליטים ינהגו מנהגי אבלות ויבכו בגגות וברחובות. מוֹאָב היתה שאננה כי מעולם לא חוותה גלות. אבל באחרית הימים בני מוֹאָב ישובו אליה.
מ”ט	נבואות חורבן שנמסרו בתקופות שונות, על בני עַמּוֹן שירשו שלא בצדק את נחלת שבט גָּד, על אֱדוֹם הבזוייה, על דַמֶּשֶׂק ושאר ערי אֲרָם, על שבטי המדבר הערביים (קֵדָר ובני קֶדֶם) שנְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל, שליח ה', יַכֶּה, ועל עֵילָם. אבל נוספת נחמה לנבואות על בני עַמּוֹן, ועֵילָם, שבאחרית הימים ישובו לאדמתם.
נ	נבואת חורבן לבָּבֶל האלילית. אויב מצפון יבוא ויחריב את העיר ובכך יעשה לה מה שעשתה לאחרים. ה' יתנקם בה על הרס מקדשו, וישיב את העם (בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה) מהגלות.
נ”א	נבואת חורבן לבָּבֶל. בָּבֶל בעבר היתה מפוארת, ושלטה בעמים רבים והיתה המַפֵּץ בידי ה' לנפץ בו את ישראל וגויים נוספים. עכשיו יעלו עליה אויבים ויהרסו אותה ואת אליליה. יִרְמְיָהוּ מוסר את נבואות החורבן שלו על בָּבֶל לשְׂרָיָה שנשלח לשם ע"י צִדְקִיָּהוּ, ומבקש ממנו לקרוא את הדברים ואז להשליך את הספר, הקשור לאבן, לנהר הפְּרָת, סמל לשקיעת בָּבֶל. סוף דברי הנביא יִרְמְיָהוּ.
נ”ב	נְבֻכַדְנֶאצַּר צר על יְרוּשָׁלַ‍ִם ואחרי כ18 חודש החומות מובקעות. צִדְקִיָּהוּ בורח אך נתפש, בניו נשחטים לפניו והוא מעוור ונלקח לבָּבֶל. נְבוּזַרְאֲדָן שורף את המקדש, הורס את העיר ומגלה את השורדים בה. אֱוִיל מְרֹדַךְ מלך בָּבֶל משחרר ומיטיב עם יְהוֹיָכִין.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
א	י"ד	"מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.."
ב	ב	זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
ה	כ"א	עַם סָכָל וְאֵין לֵב, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ
ו	י"ד	וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם.
ט	א	מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים
י	כ"ה	שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם
י"א	כ	שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב
י"ג	כ"ג	הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו
י"ד	ח	מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה
י"ז	ח	וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם..
כ"ג	ט	נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי..
כ"ה	י"ב	וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל..
ל"א	י"ד	קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ..
ל"א	ט"ז	וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
ל"א	י"ט	הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲ‍רַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה.
ל"ג	י	עוֹד יִשָּׁמַע..בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם..קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה..
ל"ג	י"א	הוֹדוּ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ..
נ"א	ה	כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו..

נפשות פועלות