יִרְמְיָהוּ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Jeremiah Lamenting the Destruction of Jerusalem, by Rembrandt (1606–1669). Purchased by the Rijksmuseum Amsterdam with support of private benefactors, the Vereniging Rembrandt, the State of the Netherlands and the Stichting tot Bevordering van de Belangen van het Rijksmuseum [Public domain], via Wikimedia Commons

יִרְמְיָהוּ אבל על חורבות יְרוּשָׁלַיִם

סיכום

ספר נבואות הנביא יִרְמְיָהוּ משולב בסיפורים מתולדות חייו וקורות הָעָם ויְרוּשָׁלַיִם בימיו.

הנבואות כוללות בעיקר דברי זעם על חטאי עם יִשְׂרָאֵל וממלכת יְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמלכיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מצפון להביא את החורבן. יִרְמְיָהוּ תמך בלהט בכניעה לבָּבֶל שהיא ה"פטיש" שבו ה' יעניש את כל הגויים, אבל הוא ניבא חורבן גם לבָּבֶל באחרית הימים. החורבן יבוא לגויים רבים מלבד ליְהוּדָה - כולל למִצְרַיִם, אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, מוֹאָב, בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים ולעֵילָם. אבל יִרְמְיָהוּ גם ניבא כמה נבואות נחמה, על סיום הגלות כעבור 70 שנה ועל עתיד מאושר בו העם יחזור לאלוהיו ולארצו.

תולדות הנביא: יִרְמְיָהוּ נולד בכפר עֲנָתוֹת שביְהוּדָה וניבא מימי מלכות יֹאשִׁיָּהוּ ובנו יְהוֹיָקִים ועד חורבן יְרוּשָׁלַיִם בימי צִדְקִיָּהוּ והגלות שבאה בעקבות החורבן. הספר כולל את סיפור הקדשתו לנביא ומעשים סימליים שה' ציווה עליו לבצע: הטמנת חגורת הפִּשְׁתִּים, הליכה לסדנת היוֹצֵר\הקַדָּר, ושבירת הבקבוק.

הנביא סבל מהתנכלויות רבות בשל דבריו הקשים לעם, כולל מקרוביו ושכניו בעֲנָתוֹת, וממנהיגי העם, ובהם כוהנים, נביאי שקר, שַׂרִים ומלכים (בעיקר יְהוֹיָקִים). הוא נעצר כמה פעמים, פעם אחת ללילה אחד ב"מַּהְפֶּכֶת", אבל אח"כ, בימי המצור הבבלי על יְרוּשָׁלַיִם, הוא נעצר לזמן ארוך ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה", ופעם או פעמיים גם הושלך לבור שם הוא כמעט מת, עד שצִדְקִיָּהוּ שחרר אותו משם בעידודו של עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי. יִרְמְיָהוּ התלונן בפני ה' על הקשיים הללו, אבל לא יכול היה אלא להמשיך לנבא את דברי הזעם שלו גם מתוך המעצר. הוא הכתיב את דבריו למזכירו, בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, שהקריא את הדברים בחצר המקדש. המֶלֶךְ יְהוֹיָקִים שמע על כך ושרף את ספר הנבואה של יִרְמְיָהוּ, אבל הנביא הכתיב אותו מחדש לבָּרוּךְ.

בינתיים המצור של נְבוּכַדְנֶאצַּר על יְרוּשָׁלַיִם נמשך כ-18 חודשים, שבהם היה רעב כבד בעיר. לבסוף העיר נפלה ונְבוּכַדְנֶאצַּר החריב אותה ואת המקדש, והוציא את רוב העם לגלות לבָּבֶל, והפקיד את גְּדַלְיָה על העם שנותר בארץ. נְבוּכַדְנֶאצַּר הראה כבוד ליִרְמְיָהוּ, ששוחרר מהמעצר והצטרף לפליטים שנאספו עם גְּדַלְיָה במִּצְפָּה. גְּדַלְיָה התעלם מאזהרותיו של יוֹחָנָן ונרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל, אך יִשְׁמָעֵאל לא הצליח לשלוט בעם, וכל הפליטים בראשות יוֹחָנָן ברחו למִצְרָיִם. יִרְמְיָהוּ התנגד לירידה למִצְרָיִם, אבל הצטרף לגולים והמשיך להתנבא על האסון הצפוי לפליטים במִצְרָיִם, לזעמם הרב של הגולים.

מקומות

מבנה הספר

פרקים
א		פתיחת הספר, הצגת יִרְמְיָהוּ וסיפור הקדשתו לנביא.
ב	ט	דברי זעם על חטאי יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, ונבואות חורבן וקינה לארץ ולמנהיגיה. חלק מהנבואות מובא בצורת שירים, כולל כ-10 שירים על הגוי שיבוא מהצָּפוֹן ויביא את החורבן, ונבואות שנאמרו במקדש כדי להבהיר שה' מעדיף מעשי צדק על פני פולחן והקרבת קורבנות.
י	י"ט	המשך דברי הזעם, החורבן והקינות משולבים בדברים אישיים של ה' ליִרְמְיָהוּ: הוא מזהיר אותו מהתנכלות קרוביו ושכניו מעֲנָתוֹת, ואוסר עליו להקים משפחה. ה' מצווה עליו גם את המעשים הסמליים של חגורת הפִּשְׁתִּים ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק י"ג , הליכה לסדנת היוֹצֵר\הקַדָּר ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק י"ח , ושבירת הבקבוק ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק י"ט .
כ	כ"ה	נבואות חורבן נוספות לעם, למלכי יהודה (לשַׁלֻּם, ליְהוֹיָקִים וליְהוֹיָכִין ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק כ"ב ), ולגויים ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק כ"ה משולבים בסיפורים מתולדות יִרְמְיָהוּ. מעצרו הקצר ב"מַּהְפֶּכֶת" בידי פַּשְׁחוּר. המֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ מבקש ממנו לנבא. חזון התְּאֵנִים הטובות והרעות. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס הזעם רשימה ארוכה של גויים חוטאים ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק כ"ה .
כ"ו	כ"ט	סיפורים מתולדות יִרְמְיָהוּ. יִרְמְיָהוּ מתנבא בחצר המקדש, מועמד למשפט וכמעט מוצא להורג ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק כ"ו . הוא מתנבא לפני נציגי מלכי האזור המתכנסים ביְרוּשָׁלַיִם (כנראה לתכנון מרד בבָּבֶל) ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק כ"ז . מאבקו בנביא השקר חֲנַנְיָה ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק כ"ח . הוא שולח איגרות לגולים מימי יְהוֹיָכִין בבָּבֶל ומואשם ע"י שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי בנבואת שקר ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק כ"ט .
ל	ל"ב	נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"א ויְהוּדָה. הָעָם מוכה ומתייסר, אבל ביום הגאולה יוסר ממנו עול הגויים, והוא ישוב לשכון בשלווה בישוביו הקודמים אשר יוקמו על חורבותיהם ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל . יִרְמְיָהוּ אפילו קונה שדה בעֲנָתוֹת בעיצומו של המצור על יְרוּשָׁלַיִם, כיוון שעוד יחזרו הימים שבהם יקנו בתים ואדמות בארץ ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ב .
ל"ג	ל"ח	תולדות הנביא וקורות יְרוּשָׁלַיִם. יִרְמְיָהוּ עצור ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" וממשיך לנבא משם את חורבן העיר, עד שלבסוף תבוא הגאולה ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ג . פרשת שחרור העבדים ושבייתם מחדש ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ד . הנאמנות של בני משפחת רֵכָב לאב המשפחה, בניגוד לבני העם אשר בוגדים בה' ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ה . בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה כותב את נבואות יִרְמְיָהוּ ומקריא אותם במקדש, והמֶלֶךְ יהוֹיָקִים שורף את הספר בכעס ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ו . הבָּבְלִים עוזבים את המצור זמנית כדי לטפל בצבא מִצְרַיִם, והנביא נעצר בחשד שהוא מנסה לערוק אליהם. הוא מושלך פעמיים למעצר בבור, אבל משוחרר ממנו באישורו של צִדְקִיָּהוּ למעצר קל יותר ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ז ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ח .
ל"ט	מ"ה	המשך תולדות הנביא וקורות יְרוּשָׁלַיִם. נְבֻכַדְנֶאצַּר כובש ומחריב את יְרוּשָׁלַיִם ומַגְלֶה את הָעָם, אבל מראה כבוד ליִרְמְיָהוּ ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק ל"ט . הוא מפקיד את גְּדַלְיָה על בני הָעָם שנותרו בארץ, ויִרְמְיָהוּ מצטרף אליו במִּצְפָּה ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ . גְּדַלְיָה נרצח ע"י יִשְׁמָעֵאל, אשר לוקח בשבי את הפליטים שהיו עם גְּדַלְיָהוּ. יוֹחָנָן מבריח אותו ומשחרר את השבויים ומוביל את כולם למִצְרָיִם ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"א . יִרְמְיָהוּ מתנגד לירידה למִצְרָיִם ומעורר על עצמו את כעסם של הפליטים ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ב ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ג . הוא ממשיך לנבא להם חורבן בגלל מנהגי העבודה הזרה שלהם במִצְרָיִם, אבל הם מתעלמים מנבואותיו ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ד . בָּרוּךְ מתלונן על מר גורלו, ויִרְמְיָהוּ מזכיר לו שה' מגן עליו מכל פגע ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ה .
מ"ו	נ"א	נבואות חורבן לגויים - למִצְרַיִם ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ו , אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ז , מוֹאָב ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ח , בני עַמּוֹן, אֱדוֹם, דַמֶּשֶׂק, שבטי המדבר הערביים, עֵילָם ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק מ"ט , ולבָּבֶל. סגירת הספר ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרקים נ-נ"א .
נ"ב		סיפור כיבוש וביזת יְרוּשָׁלַיִם, ומניין הגולים בגלויות השונות. הענשתו של צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בידי נְבוּכַדְנֶאצַּר. שיחרורו של יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה הגולה ממעצרו בבָּבֶל והעלתו לגדולה שם ^{[^]}יִרְמְיָהוּ פרק נ"ב .

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	פתיחת הספר: יִרְמְיָהוּ, בן למשפחת כֹּהֲנִים מעֲנָתוֹת, מנבא מימי יֹאשִׁיָּהוּ ובנו יְהוֹיָקִים ועד חורבן יְרוּשָׁלַיִם בימי צִדְקִיָּהוּ. יִרְמְיָהוּ הוקדש עוד בבטן אימו, וכעת ה' נוגע בפיו ומראה לו מראות של מַקֵּל שָׁקֵד (סמל לשקידת ה' בקיום נבואותיו) וסִיר נָפוּחַ המכוון לצפון (כי מצפון תבוא הרעה). ה' מעודד את יִרְמְיָהוּ למסור את דבריו ללא פחד, כי שומעיו יִתְנַכְּלוּ לו אבל ה' ישמור עליו.
ב	ה' זוכר בעֶרְגָּה את ימי יציאת מִּצְרַיִם כשהָעָם הלך בַּמִּדְבָּר אחרי ה' בנאמנות. דִּבְרֵי תוכחה לעם יִשְׂרָאֵל על כך שהם זנחו את ה' והלכו אחרי אלילים רבים אחרים, ואחרי בעלי ברית שונים, כמו מִּצְרַיִם ואַשּׁוּר שסופם להכזיב (כמו בור מים שבור). בני יִשְׂרָאֵל הבוגדים נמשלים לזוֹנָה, לכַּלָּה שזנחה את קישוטיה, לגַּנָּב שנתפס, לגֶפֶן שהתקלקלה, ולנקבת גמל או פֶּרֶא מיוחמת.
ג	הָעָם שעזב את ה' לטובת אלילים רבים נמשל לאישה שגורשה מבעלה אחרי שיצאה לזנות. כך גרש ה' את ממלכת יִשְׂרָאֵל (המכונה "מְשֻׁבָה") ולמרות זאת ממלכת יְהוּדָה (המכונה "בָּגוֹדָה") הלכה בדרכיה. אבל ה' לא יכעס לנצח, וישיב את יִשְׂרָאֵל ואת יְהוּדָה ביחד לארצם. הָעָם מודה בחטאיו וחוזר בתשובה.
ד	אם יִשְׂרָאֵל תחזור לה' ותעזוב את עבודת האלילים אז היא תזכה לברכה. שירים 1-3 על הגוי הבא מצפון וזורע הרס בארץ. העם ומנהיגיו מתחבאים במבצרים ובסלעים. האויב יבוא מצפון כסופת מדבר וישאיר ארץ הרוסה כמו שהיתה לפני הבריאה.
ה	שירים 4-6 על הגוי אשר בא וזורע הרס בארץ בגלל חטאי הָעָם. אין אפילו צדיק אחד ביְרוּשָׁלַיִם, ולכן אויבים יכו את הארץ כמו חיות טורפות. הָעָם חשב שהוא לא ייענש על מעשיו, ולכן ה' קורא לאויב להשחית את הגידולים שבארץ, אבל לא להשמיד לחלוטין את הָעָם. הָעָם אינו משתמש בעיניו ובאוזניו כדי לראות את האמת שלפניו - והיא כוחו של ה' שריסן את הים הסוער והביא את הגֶּשֶׁם. הרשעים מתעללים בחלשים וממלאים את בתיהם בגזל, ונביאי השקר והכוהנים חוטאים.
ו	שירים 7-10 על הגוי הבא מצפון להעניש את הָעָם החוטא. הָעָם נקרא לברוח מהעיר מלאת הרשע שתּוּקַּף בצבאות האויב ובסוללת מצור. האויב יכה את כל בני הָעָם כמו בוצר המלקט את אחרוני הפירות מהגֶפֶן, וזאת בניגוד לדברי נביאי השקר שניבאו רק שָׁלוֹם. ה' קרא לעם לבחור בדרך הטובה, ושלח נביאים כדי שיזהירו אותם מפני העונש שיבוא על החוטאים, אך הם לא שמעו וחשבו לכפר על כך בקטורת ובזבחים. האויב יפשוט על הארץ בצבא פרשים אכזר, והָעָם יתבצר ויסבול כמו אישה יולדת. ה' שם את הנביא לבחון את חטאי העם כמו ממגדל. קשה לנתק את החטאים מהָעָם, כמו שקשה להוציא סיגים רעים מגּוּשׁ הכֶּסֶף.
ז	3 נבואות שנאמרו במקדש: יִרְמְיָהוּ נקרא לנבא בשער המקדש לפני קהל המתפללים. אַל להם לחטוא ואז לבטוח בבית המקדש כערובה לכך שה' לא יפגע בהם, כי הרי ה' הרס למשל גם את מקום משכנו בשִׁילה. מצוות הקורבנות לא היתה כלולה במצוות העיקריות שנמסרו ביציאת מִצְרָיִם, והיא חשובה פחות מהליכה בדרכי ה'. ה' עומד להחריב את יְרוּשָׁלַיִם בגלל הפולחן שקַּיָּם בה לבָּעַל, למַלְכַּת-השמיים ולמֹּלֶךְ.
ח	המשך השיר מהפרק הקודם על התועבות שבגֵיא בֶן הִנֹּם: בעתיד יוּצְּאוּ הנבלות של גדולי הָעָם מקבריהם אל מול הכוכבים שאותם הם עבדו. שירי חורבן 1-2: הָעָם דוהר לבצע את חטאיו (כולל ה"חכמים" כביכול בתורת ה'). ה' ישלח על הארץ את סוסי האויב וגם נחשים ארסיים, בגלל העבודה הזרה שפשטה בה. הָעָם והנביא מקוננים על כך שצִיּוֹן ננטשה ע"י ה', והישועה לא תבוא עוד.
ט	שירי חורבן 4-3: הנביא רוצה לעזוב את הארץ למְלוֹן אֹרְחִים בַמִּדְבָּר כדי להתרחק מבני הָעָם אשר חוטאים ומרמים איש את אחיו, וממרחקים הוא יקונן על החורבן שיבוא על יְרוּשָׁלַיִם ויְהוּדָה. מי החכם שמבין את הסיבה לחורבן הארץ? ה' עונה שהוא יעניש ויגלה את הָעָם בגלל חטאיו. ה' קורא לנשים המקוננות לבכות על גורל הָעָם. שתי אימרות חוכמה: ראוי להתגאות רק בידיעת ה'. ה' יעניש את כל הגויים העֲרֵלִים, כולל את בני יִשְׂרָאֵל, כיוון שהם עַרְלֵי לֵב.
י	אין לנהוג כדרך הגויים ולפחוד מסימנים בשמיים ומפסלים של אלילים, כי הם רק מעשה ידי אדם. לעומתם ה' הוא אֱלֹהֵי האמת היחיד, בורא הארץ והשמים. קריאה ליְרוּשָׁלַיִם הנצורה להתכונן לגלות שתבוא מידי אויב שיבוא מצפון. הָעָם מבקש שה' לא יכעס עליו אלא על הגויים שאינם מכירים בו ושהכו את הָעָם ואת הארץ.
י”א	הָעָם נדרש לקיים את "הַבְּרִית הַזֹּאת" שנחתמה בין ה' לאבות הָעָם בימי יציאת מִצְרַיִם. אך הָעָם מפר את הַבְּרִית ולכן הוא יענש. ה' מזהיר את יִרְמְיָהוּ שבני עירו עֲנָתוֹת רוצים להרוג אותו בגלל נבואותיו הקשות. אבל ה' יתנקם בהם ויעניש אותם במוות בחֶרֶב וברָעָב.
י”ב	3 נבואות: (1) הנביא מתלונן על כך שהרשעים מצליחים בדרכם, ומבקש שה' יענישם. ה' טוען שהנביא נכנע מהר מדי, וקורא לו להזהר גם מבגידתם של קרוביו. (2) ה' יעזוב את נחלתו וימסור את הָעָם לידי אויביהם. הָעָם תקף את ה' כמו אריה או עַיִט, ולכן ה' יעניש אותם בחיות טרף, ובפשיטות של שודדים. (3) ה' מודיע שהוא יגרש את העמים השכנים לנחלתו, אבל אח"כ ירחם עליהם אם רק יִלְמְדוּ לעבוד את ה' כמו עם ישראל.
י”ג	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות לעצמו חגורת פִּשְׁתִּים, לשמור עליה שלא תרטב, ואח"כ להטמינה בנקיק בנחל פְּרָת, אבל כשהוא אוסף אותה היא כבר מקולקלת. הנמשל הוא שגם הָעָם שהיה קרוב לה', חטא והתקלקל. ה' יגרום לשכרון של מנהיגי הָעָם. הנביא קורא למלך וְלַגְּבִירָה להתאבל על נפילת ממלכתם. הָעָם לא יכול להפוך לצדיק כמו שכּוּשִׁי לא יכול להפוך ללבן וְנָמֵר לא יכול להסיר את חברבורותיו.
י”ד	קינות ותפילות על מקרי הבַּצּוֹרֶת שהביאו לצמא ולרעב אצל בני האדם והחיות. יִרְמְיָהוּ מתרץ את חטאי הָעָם בנבואות שלום של נביאי השקר, וה' מבטיח להעניש גם אותם. בני הָעָם מתוודים על חטאיהם ומתחננים שה' יושיע אותם, וְלוּ למען שמו, כי הרי רק ה' ולא אלילי הגויים הוא שיכול להוריד גֶשֶׁם.
ט”ו	ה' משיב בכעס לתלונות של הָעָם מהפרק הקודם: אפילו אם מֹשֶׁה או שְׁמוּאֵל היו מבקשים שיסלח לעם, הוא עדיין היה מסרב ומכה אותם בכל מיני פורענויות. הנביא מתלונן על כך שהוא נולד להיות איש של נבואות זעם ושָׂנוּא ע"י שומעיו. הוא נאלץ להתבודד ולהימנע מלהשתעשע עם ידידים. ה' קורא לנביא לשוב בו מדבריו ולחזור ליִעוּדוֹ, ואז הוא יגן עליו מאויביו.
ט”ז	ה' מצווה על הנביא לא להנשא ולא להביא ילדים, כי גורלם יהיה למות ביחד עם שאר הָעָם. אל ליִרְמְיָהוּ לנהוג מנהגי אבלות כיוון שהמתים הרבים לא יובאו לקבורה. ה' ישלח אויבים ש"ידוגו" ו"יצודו" את בני הָעָם בכל מקום שבו יתחבאו, כי אי אפשר באמת להסתתר מפני ה'. בעתיד הגוים יבואו לה' ויוֹדוּ שאבותיהם עבדו אלוהי שקר מעשי אדם וחסרי כל תועלת.
י”ז	החטאים של בני יְהוּדָה חרוטים על לִיבָּם ועל מזבחותיהם, ולכן הם יושלכו לגולה. האיש הבוטח באדם ולא בה' יהיה מקולל כמו עַרְעָר במדבר, והאיש הבוטח בה' יהיה בָּרוּךְ כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם. הקהל לועג לנביא שנבואות הזעם שלו אינן מתקיימות, והוא מבקש את הגנת ה'. ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לעמוד בשערי יְרוּשָׁלַיִם ולהזהיר את הקהל לשמור על קדושת השַּׁבָּת.
י”ח	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ ללכת לסדנת הַיּוֹצֵר (הקַדָּר) ולראות שם איך הקַדָּר יוצר כְּלִי חדש במקום כְּלִי שהתקלקל. כך גם ה' יכול לשנות את תוכניתו בקשר לעמים שחזרו בתשובה או שחזרו לחטוא. ה' מתלונן על שהָעָם עזב אותו ללא הגיון, כמו שֶׁלֶג שעוזב את הַלְּבָנוֹן ונמס. אויבי יִרְמְיָהוּ זוממים רעות נגדו, והוא מתלונן לפני ה' שהם מחזירים לו בכך רעה תחת טובה, כי הוא הרי דיבר קודם בזכותם. אבל כעת הוא מבקש שה' ינקום בהם באכזריות.
י”ט	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקנות בקבוק ולקחת אותו לשער שמול גֵיא בֶן הִנֹּם ולהתנבא שם על העונש שיבוא בגלל העבודה הזרה שהיתה נהוגה שם. ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לשבור את הבקבוק לפני הקהל, ולהכריז שכך ישבור ה' את הָעָם ואת העיר. יִרְמְיָהוּ עובר לחצר בית המקדש שבהר הבית, ומנבא שהחורבן הזה יבוא על כל ערי הממלכה.
כ	פַּשְׁחוּר (פקיד בבית המקדש) שומע את נבואות החוּרְבָּן של יִרְמְיָהוּ בחצר המקדש, מכה אותו ועוצר אותו ב"מַּהְפֶּכֶת", אך משחרר אותו למָחֳרָת. הנביא מקלל אותו ואת בני ביתו בגירוש ומוות בגלות בבָּבֶל. יִרְמְיָהוּ מודה שאינו מסוגל להפסיק להתנבא למרות כל הקושי שזה גורם לו, אבל הוא מקלל את היום שבו נולד ואת האיש שבישר על לידתו לאביו.
כ”א	המֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ שולח שליחים ליִרְמְיָהוּ כדי לבקש ממנו להתפלל לה' למען העיר הנתונה במצור של מֶלֶךְ בָּבֶל. הנביא עונה בנבואת חורבן ומוות, מלבד לאלה שיסגירו את עצמם לבָּבְלִים. על מלכי יְהוּדָה לערוך משפט צדק, אחרת גם הם ייענשו. גם תושבי יְרוּשָׁלַיִם המרגישים בטוחים בביצורי העיר לא יהיו פטורים מתוצאות הכיבוש.
כ”ב	יִרְמְיָהוּ מנבא בארמון המֶלֶךְ שאם בית דָוִד ימלוך בצדק אז הוא יזכה להמשיך ולמלוך, אך אם לא - אז ארצו תחרב. נבואות למלכי יְהוּדָה: לשַׁלֻּם שימות בגלות (במִצְרַיִם), ליְהוֹיָקִים שלא נהג בצדק כמו אביו יֹאשִׁיָּהוּ, ובנה את ארמונו תוך עושק, ולכן ייקבר "קְבוּרַת חֲמוֹר", וליְהוֹיָכִין שיוגלה עם אִמּוֹ לבָּבֶל וצאצאיו לא יֵשְׁבוּ עוד על כס המלוכה.
כ”ג	מנהיגי הָעָם נמשלים לרועים שמאבדים את הצֹאן של ה', ולכן ה' יענישם ויחזיר את הצֹאן לרעות בנָוֶה פּוֹרֶה תחת רועים טובים יותר, ויביא מֶלֶךְ מבית דָוִד שימלוך בחוכמה ובצדק. הנביא מספר על החוויה הגופנית המטלטלת שעוברת עליו כשה' מוסר לו את דבריו, ויוצא כנגד נביאי השקר הממציאים את דבריהם, או לוקחים דברים איש מרעהו, ואז מנבאים אותם כאילו קיבלו אותם מה' בחלום.
כ”ד	אחרי גלות יְהוֹיָכִין יחד עם האֵלִיטות של העם לבָּבֶל, ה' מראה ליִרְמְיָהוּ שני סלים של תְּאֵנִים - תְּאֵנִים טובות, ותְּאֵנִים שאינן ראויות למאכל. הטובות נמשלות לעם שגלה לבָּבֶל, וצפוי עוד לשוב לארץ בעזרת ה'. התאנים הרעות משולות לנותרים בארץ ולבורחים למִצְרָיִם, והם יהיו בזויים בכל מקום שבו הם יהיו.
כ”ה	בימי יְהוֹיָקִים, יִרְמְיָהוּ כבר ניבא 23 שנים, וחזר שוב ושוב על האזהרה לעם לחזור בתשובה. אבל הָעָם לא שמע ולכן הוא ייענש ע"י מֶלֶךְ בָּבֶל, שיחריב גם את העמים השכנים. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס של רעל את כל הגּוֹיִם, ומובאת רשימה ארוכה של ארצות החל ביְהוּדָה ועד ל"שֵׁשַׁךְ" (שם צופן לבָּבֶל). הרועים (המנהיגים) יְיַלְּלוּ כשהם וצאנם (הגּוֹיִם) יִטָּבְחוּ ע"י ה'.
כ”ו	יִרְמְיָהוּ מתנבא בחצר המקדש שאם הָעָם לא יחזור בתשובה, אז ה' לא יהסס להחריב את המקדש כפי שהחריב בעבר את משכנו בשִׁלֹה. הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים שומעים זאת ומבקשים להרוג את יִרְמְיָהוּ. נערך משפט בפני הַשָּׂרִים, ונזכרים התקדימים של נביאי החורבן - מִיכָה מימי חִזְקִיָּהוּ שלא הומת, ואוּרִיָּהוּ מימי יְהוֹיָקִים שברח למִצְרַיִם, הוסגר משם, והוצא להורג. אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן מגן על יִרְמְיָהוּ והוא לא מורשע.
כ”ז	בימי המלך צִדְקִיָּהוּ, מתכנסים ביְרוּשָׁלַיִם שליחים של מלכי האזור, ויִרְמְיָהוּ שולח להם מוֹסֵרוֹת ומוטות - סמל לשעבודם הצפוי לבָּבֶל. הוא מזהיר אותם וגם את צִדְקִיָּהוּ, שכעת ה' בחר בנְבוּכַדְנֶאצַּר לשלוט בעולם, ולכן עליהם להכנע לו אם הם רוצים להמנע מחורבן וגלות. אין להאמין לנביאי השקר החוזים את החזרת כלי המקדש מבָּבֶל, כי מרד בבָּבֶל יוביל לביזת שאר הכלים שנותרו בעיר.
כ”ח	בשנה שבה התרחשו ארועי הפרק הקודם, מתנבא נביא השקר חֲנַנְיָה במקדש מול העם ויִרְמְיָהוּ, שעוד שנתיים יבוא השחרור מבָּבֶל וכלי המקדש יושבו ליְרוּשָׁלַיִם. יִרְמְיָהוּ עונה שהלוואי והנבואה היא נכונה, אבל נֵטֶל ההוכחה על חֲנַנְיָה. חֲנַנְיָה שובר מעל יִרְמְיָהוּ את המוטות ששם על עצמו (ראו בפרק הקודם), ויִרְמְיָהוּ מנבא שבמקומם יוטלו מוטות בַּרְזֶל. הוא מאשים את חֲנַנְיָה בנבואת שקר, וכעבור חודשיים חֲנַנְיָה מת.
כ”ט	יִרְמְיָהוּ שולח איגרת למנהיגי גלות יְהוֹיָכִין בבָּבֶל, וקורא להם להתבסס שם, כי הם ישובו רק כעבור 70 שנה. הָעָם בארץ בינתיים יסבול חורבן. נביאי השקר אַחְאָב וצִדְקִיָּהוּ יועלו על המוקד ע"י מלך בָּבֶל. שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי שומע את האיגרת בבָּבֶל ונוזף בצְפַנְיָה הַכֹּהֵן על שאינו עוצר את ה"מְשֻׁגָּע" יִרְמְיָהוּ. צְפַנְיָה מעדכן את יִרְמְיָהוּ והוא מאשים את שְׁמַעְיָהוּ בנבואת שקר.
ל	נבואות נחמה ליִשְׂרָאֵל וליְהוּדָה. הָעָם משועבד ומתייסר, אבל ביום הגאולה יוסר ממנו עול הגויים, והוא ישוב לשכון בשלווה בישוביו הקודמים, שיוקמו על חורבותיהם. הגויים שהיכו אותו יוּכּוּ בעצמם באותה הדרך, והָעָם לא יעבוד אותם עוד, אלא רק את ה' ואת בית דָּוִד.
ל”א	הנביא חוזה בחלומו גאולה לשבטי יִשְׂרָאֵל הגולים. רָחֵל בוכה על בָּנֶיהָ, וה' עוד זוכר אותם באהבה ("בֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם") ולכן הם יזכו לשוב בשמחה למולדתם ויצטרפו לבני יְהוּדָה ביְרוּשָׁלַיִם. בנים לא יוענשו עוד על חטאי אבותיהם, וה' יכרות עם העַם ברית חדשה שתתקיים כמו שמתקיימים חוקי הטבע. תוקם לה' עיר בהר הבית, והוא לא יעזוב אותה שוב לעולם.
ל”ב	בימים שבהם יִרְמְיָהוּ היה כלוא ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" בגלל נבואות החורבן שלו, צווה עליו ה' לקבל את בקשת בן דודו חֲנַמְאֵל לקנות ממנו את שדהו שבעֲנָתוֹת. למרות החורבן והכיבוש הצפוי של הארץ, יִרְמְיָהוּ קונה את השדה מול עדים ומבקש ממזכירו בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לגנוז את תעודת הקנייה בכד חרס לשנים ארוכות. ה' מסביר שעוד יחזרו הימים שבהם יקנו בתים ואדמות בארץ.
ל”ג	יִרְמְיָהוּ עדיין עצור ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" וה' מודיע לו על החורבן הצפוי לעיר ולארץ בגלל חטאי העם. אבל יום יבוא וה' ישיב את הגולים ויסלח לחטאיהם, ובמקומות שעכשיו הרוסים ושוממים מאדם וחי, יִשָּׁמְעוּ עוד קולות שמחה של חתונות, תודה לה', ויִרְבּוּ עדרי הצאן שירעו שם בשלווה. אז הברית עם העַם ועם בית דָוִד, הכוהנים והלויים תישמר לעד כמו חוקי הטבע.
ל”ד	יִרְמְיָהוּ מודיע למלך צִדְקִיָּהוּ על נפילתה הצפויה של יְרוּשָׁלַיִם. צִדְקִיָּהוּ כורת בְּרִית ביחד עם הָעָם והשָּׂרִים, וכולם מתחייבים לשחרר את עבדיהם, אבל אח"כ האדונים מחזירים לעצמם שוב את העבדים ששיחררו. יִרְמְיָהוּ מודיע שהָעָם יענש על ההפרה הזאת של הבְּרִית ושצבא בָּבֶל יחזור למצור ויחריב את העיר.
ל”ה	ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ להזמין את בני משפחת רֵכָב לאחת מהלשכות במקדש ולהשקות אותם שם יָיִן. הם באים אך מסרבים לשתות את היָיִן, בגלל שאביהם הקדמון, יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב, אסר על כל צאצאיו לשתות יָיִן (וגם אסר עליהם לבנות בתים ולעסוק בחקלאות, אלא לגור באוהלים). ה' מסביר את הנמשל, שבניגוד לבני רֵכָב הנאמנים למצוות אביהם, העַם לא מקיים את מצוות ה'. לכן העַם יֵעָנֵשׁ, אך משפחת רֵכָב תזכה לאריכות ימים.
ל”ו	יִרְמְיָהוּ מכתיב לבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה את כל נבואותיו לאורך השנים, ובָּרוּךְ כותב אותם על על מְּגִילָה. יִרְמְיָהוּ עָצוּר ולכן הוא מבקש מבָּרוּךְ להקריא את הַמְּגִילָה לפני הָעָם שהתכנס מול המקדש ביום צום. השָּׂרִים שומעים את הדברים ומדווחים למלך יְהוֹיָקִים ששורף את הספר, אבל יִרְמְיָהוּ מכתיב שוב את הספר לבָּרוּךְ, עם נבואות נוספות.
ל”ז	הבָּבְלִים עוזבים את המצור על יְרוּשָׁלַיִם כדי להלחם בצבא מִּצְרָיִם שיצא לקראתם, אך יִרְמְיָהוּ מנבא שהמצרים עוד יחזרו לארצם, והבָּבְלִים יחזרו למצור וישרפו את העיר. הוא מנסה לעזוב את העיר אך נעצר ומושלך לבור באשמה שניסה לברוח לבָּבְלִים. יִרְמְיָהוּ מתחנן לפני צִדְקִיָּהוּ שלא ישיבו לבור, והוא מועבר לחֲצַר הַמַּטָּרָה, שם הוא מקבל לחם כל יום עד שנגמר הלחם בעיר.
ל”ח	שָׂרֵי המֶלֶךְ שומעים שיִרְמְיָהוּ ממליץ לברוח לַבָּבְלִים, והם מאלצים את צִדְקִיָּהוּ לעצור אותו, והוא מושלך לבּוֹר מים ריק ומתבוסס שם בטיט. עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי (משרת בארמון) משכנע את המֶלֶךְ להוציא את הנביא מהבּוֹר כדי שלא ימות. המֶלֶךְ נפגש בסתר עם יִרְמְיָהוּ שממליץ לו להסגיר את עצמו לבָּבְלִים, אך צִדְקִיָּהוּ חושש לעשות זאת. יִרְמְיָהוּ נשאר עצור בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה עד לנפילת העיר.
ל”ט	נְבוּכַדְנֶאצַּר צר על יְרוּשָׁלַיִם ואחרי כ-18 חודש החומות מובקעות. צִדְקִיָּהוּ בורח אך נתפס, בָּנָיו נשחטים לפניו והוא מעוור ונלקח לבָּבֶל. חומות העיר נהרסות, ונְבוּזַרְאֲדָן מַגְלֶה את הפליטים לבָּבֶל ^[*]ראו גירסאות נוספות של ארועים אלה במְלָכִים-ב פרק כ"ה ובדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל"ו. . נְבוּכַדְנֶאצַּר מצווה על נְבוּזַראֲדָן לשמור על יִרְמְיָהוּ, ויִרְמְיָהוּ משוחרר ממעצרו ועובר לשהות עם שאר הפליטים שעִם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. הוא מבטיח לעֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, שהציל אותו מבּוֹר הטִיט, שישרוד בשלום את חורבן העיר.
מ	יִרְמְיָהוּ אסור באזיקים בין שאר הפליטים, ונְבוּזַרְאֲדָן משחרר אותו ומציע לו לבוא איתו לבָּבֶל או ללכת להיכן שירצה. יִרְמְיָהוּ הולך למִּצְפָּה להצטרף שם לגְּדַלְיָהוּ שאותו הפקידו הבבלים על העָם שנותר בארץ. נאספים שם גם מפקדים וחיילים מובסים ופליטים רבים מהארץ ומעבר היַרְדֵּן. יוֹחָנָן מזהיר את גְּדַלְיָהוּ שיִשְׁמָעֵאל נשלח ע"י מֶלֶךְ עַמּוֹן כדי להורגו, אך גְּדַלְיָהוּ מסרב להאמין.
מ”א	יִשְׁמָעֵאל ו-10 מאנשיו סועדים אצל גְּדַלְיָהוּ במִּצְפֶּה, ושם רוצחים אותו, ואת האנשים שאיתו, כולל חיילים בָּבְלִים ששהו שם. הוא גם רוצח קבוצת אנשים שבאה לשם עם מנחות למקדש ומשליך את הגופות לבור קדום. יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ משיג אותו בגִבְעוֹן, ויִשְׁמָעֵאל בורח עם 8 מקורבים לבְּנֵי עַמּוֹן. יוֹחָנָן אוסף איתו את שארית העַם והם בורחים לכוון מִצְרָיִם מפחד נקמת הבָּבְלִים על מעשי יִשְׁמָעֵאל.
מ”ב	יוֹחָנָן והעָם שאיתו מבקשים מיִרְמְיָהוּ להתפלל למענם לה', ומבטיחים לעשות כִּדְבָרוֹ. כעבור 10 ימים ה' התגלה ליִרְמְיָהוּ, והודיע שאם הם ישארו בָּאָרֶץ אז ה' יעזור להם ולכן אינם צריכים עוד לפחוד מהבָּבְלִים. אבל אם הם ירדו למִצְרַיִם בניגוד למצוות ה', בתקווה ששם אין מלחמה ורעב, אז עליהם לדעת שהמלחמה והרעב ישיגו אותם גם במִצְרַיִם.
מ”ג	אחרי שיִרְמְיָהוּ סיים למסור את מצוות ה' (להשאר בארץ ולא לרדת למִצְרַיִם), נציגי הָעָם מאשימים אותו בנבואת שקר, ומובילים את כל הָעָם לתַּחְפַּנְחֵס שבמִצְרַיִם, ומצטרפים אליהם גם יִרְמְיָהוּ ובָּרוּךְ. יִרְמְיָהוּ טומן שם מול הארמון יסודות למבנה מלְבֵנָה שהוא מכין, ומנבא שמעליה יוקם כֵּס לנְבוּכַדְנֶאצַּר שיכבוש את מִצְרַיִם וישרוף את מקדשיה.
מ”ד	הפליטים מיְהוּדָה התיישבו במִצְרָיִם - במִגְדֹּל, בתַחְפַּנְחֵס, בנֹף, ובאֶרֶץ פַּתְרוֹס. יִרְמְיָהוּ מזכיר להם שהחורבן בא בגלל העבודה הזרה, ואם הם ימשיכו בכך גם במִצְרָיִם אז ה' יכה בהם גם כאן. הם עונים שהחורבן בא עליהם רק כשהפסיקו לעבוד את "מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם", ויִרְמְיָהוּ עונה שה' הוא שהעניש אותם בגלל חטאיהם. הסימן שיעיד שעונשם מתקרב הוא שפַּרְעֹה חָפְרַע מֶלֶךְ מִצְרַיִם יפול ביד אויביו.
מ”ה	כשיִרְמְיָהוּ הכתיב את מגילת נבואותיו לבָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, בָּרוּךְ התלונן על גורלו המר. יִרְמְיָהוּ הזכיר לו שה' אמנם יהרוס את הארץ שאותה הוא בָּנָה, אבל גמולו של בָּרוּךְ יהיה בכך שהוא יציל את נפשו בכל מקום שאליו הוא ילך.
מ”ו	נבואה למִצְרַיִם 1: פַּרְעֹה נְכוֹ יובס ע"י נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בקרב כָּרכּמיש שעל נהר הפְּרָת. מִצְרַיִם חשבה לכסות את כל הארץ כמו הַיְאֹר העולה על גדותיו, אך צבאה יובס ביחד עם שכירי החרב שלה. נבואה למִצְרַיִם 2: נְבוּכַדְנֶאצַּר בא להכות את מִצְרָיִם ועל תושביה להתכונן לגָּלוּת. צבא מִצְרָיִם ושכירי החרב שלה ידמו לעֶגְלָה יפה ולעגלים מפוטמים, הנסים בבהלה מפני האויב, או לעצי יער הנכרתים על ידו.
מ”ז	נבואת החורבן לארץ הפְּלִשְׁתִּים בני כַפְתּוֹר, שיבוא בעקבות הכיבוש המִצְרִי (או הבָּבְלִי?) הבא עליה. האויב ישטוף את הארץ כמו נחל הבא מצפון, שמציף ערים על יושביהן. האויב ישדוד ויכה את עַזָּה, אַשְׁקְלוֹן, צֹר וצִידֹן. הם ינהגו מנהגי אבלות, ולשוא יתחננו למנוחה מפני חֶרֶב ה'.
מ”ח	קינה על חורבן מוֹאָב, עם רשימה ארוכה של ערים, מחוזות (העמק והמישור), דרכים ונחלים במוֹאָב שהוכו בידי האויב. מוֹאָב תיפול ביחד עם כְּמוֹשׁ, האל הראשי שלה, וכוהניו. הפליטים ינהגו מנהגי אבלות ויבכו בגגות וברחובות. מוֹאָב היתה שאננה כי מעולם לא חוותה גלות. אבל באחרית הימים בני מוֹאָב ישובו אליה.
מ”ט	נבואות חורבן שנמסרו בתקופות שונות, על בני עַמּוֹן שירשו שלא בצדק את נחלת שבט גָּד, על אֱדוֹם הבזוייה, על דַמֶּשֶׂק ושאר ערי אֲרָם, על שבטי המדבר הערבים (קֵדָר ובני קֶדֶם) שנְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, שליח ה', יַכֶּה, ועל עֵילָם. אבל הנבואות על בני עַמּוֹן ועֵילָם מסתיימות בדברי נחמה לעתיד.
נ	נבואת חורבן לבָּבֶל האלילית. אויב מצפון יבוא ויחריב את העיר ובכך יעשה לה מה שהיא עצמה עשתה לאחרים. ה' יתנקם בה על הרס מקדשו, וישיב את כל הגולים מממלכות יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה בחזרה לארצם.
נ”א	נבואת חורבן לבָּבֶל. בָּבֶל היתה מפוארת, והיתה "מַפֵּץ" בידי ה' שבו הוא ניפץ גויים רבים ובהם את עם יִשְׂרָאֵל. אבל עכשיו יעלו עליה אויבים ויהרסו אותה ואת אליליה. יִרְמְיָהוּ מסר את ספר הנבואות הללו לשְׂרָיָה שנשלח לבָּבֶל ע"י צִדְקִיָּהוּ, וביקש ממנו להטביע את הספר בנהר הפְּרָת כסמל לשקיעת בָּבֶל. סוף דברי הנביא יִרְמְיָהוּ.
נ”ב	נְבוּכַדְנֶאצַּר צָר על יְרוּשָׁלַיִם, ואחרי כ-18 חודשים החומות מובקעות. צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בורח אך נתפס, בניו נשחטים לפניו והוא מעוור ונלקח לבָּבֶל. נְבוּזַרְאֲדָן בוזז ושורף את המקדש, הורס את העיר ומַגְלֶה את הפליטים. אֱוִיל מְרֹדַךְ מלך בָּבֶל משחרר את יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה הגולה ומיטיב עִמּוֹ.

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
א	י"ד	"מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.."
ב	ב	זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
ה	כ"א	עַם סָכָל וְאֵין לֵב, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ
ו	י"ד	וַיְרַפְּאוּ אֶת שֶׁבֶר עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם.
ט	א	מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים
י	כ"ה	שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם
י"א	כ	שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב
י"ג	כ"ג	הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו
י"ד	ח	מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה
י"ז	ח	וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם..
כ"ג	ט	נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי..
כ"ה	י"ב	וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל..
ל"א	י"ד	קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ..
ל"א	ט"ז	וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
ל"א	י"ט	הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲ‍רַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה.
ל"ג	י	עוֹד יִשָּׁמַע..בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם..קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה..
ל"ג	י"א	הוֹדוּ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ..
נ"א	ה	כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו..

נפשות פועלות