עֶזְרָא – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

עזרא הסופר, במנורת הכנסת, By Tamar HaYardeni [Attribution], from Wikimedia Commons

סיכום

הספר פותח בהצהרת כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס המתירה את שיבת ציון. בעקבותיה עולה עַם רב ליְרוּשָׁלַיִם, עם נדבות רבות למקדש ועם כלי המקדש שנְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל בזז ושכּוֹרֶשׁ השיב. כמה חודשים אחרי השיבה לארץ מקימים זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ את המזבח במקומו הקבוע במקדש וחוזר הפולחן בו. אח"כ הם מתחילים גם לבנות את יסודות המקדש עצמו לקול תרועות ובכי של זקני הָעָם אשר זוכרים עוד את הבית הראשון.

האֻמּוֹת שמלך אַשּׁוּר הגלה מארצותיהם ויישב בנחלת שבטי ישראל הגולים לא מצליחים לשכנע את זְרֻבָּבֶל לתת להם להשתתף בבניית המקדש, והם שולחים כתבי שטנה למלכי פָּרַס ומשכנעים אותם לעקב את העבודות על המקדש, שאמנם נעצרות עד ימי דָּרְיָוֶשׁ. כתבי שטנה נשלחים אחר כך גם למלכים אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא אשר מובילים להפסקה בבניית חומת יְרוּשָׁלַיִם. בימי דָּרְיָוֶשׁ מחדשים זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ את העבודות על המקדש (בתמיכת הנביאים חַגַּי וזְכַרְיָה). תַּתְּנַי, המושל הפרסי, בא כדי לחקור אם הדבר נעשה בהיתר המלך. הבונים מזכירים את הצהרת כּוֹרֶשׁ, ודָּרְיָוֶשׁ מוצא אותה בארכיון ומצווה לחדש את בניית המקדש ואף מממן אותה מאוצר המלך. בניית הבית מסתיימת בג' באֲדָר שנת 6 לדָּרְיָוֶשׁ והפֶּסַח נחגג בשמחה-.

אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מלך פָּרַס מצווה באיגרת לעֶזְרָא הסופר להוביל את היהודים החפצים בכך לשוב ליְרוּשָׁלַיִם. הוא מצווה גם לקיים את הפולחן במקדש עם תרומות המלך והיהודים, וללמד ולאכוף את חוקי התורה ביהודה וביְרוּשָׁלַיִם. עֶזְרָא מתחיל את סיפורו בגוף ראשון בתודה לה' ועם רשימת העולים איתו ליְרוּשָׁלַיִם. בדרך הוא מגלה שחסרים לויים והוא מזמן לווים ונתינים מכָסִפְיָא. עֶזְרָא מפקיד את אוצר התרומות למקדש בידי כוהנים ולוויים נבחרים, העולים מגיעים בשלום, התרומות נמסרות והעולים חוגגים עם העלאת קורבנות רבים במקדש.

מתגלה לעֶזְרָא שרבים בישראל (כולל מבין הכוהנים, הלויים, והשרים) נישאו לנשות הגויים של כנען והאזור. עֶזְרָא מגיב בקריעת בגדיו, מריטת שיער ראשו וזקנו וישיבה באבל ובתפילות לה' שיסלח לעמו. עם רב מתאסף סביב עֶזְרָא ובוכה. שְׁכַנְיָה מציע לגרש את הנשים הנוכריות וילדיהם המשותפים ועֶזְרָא משביע את העם לעשות כן. העם מכונס ביְרוּשָׁלַיִם אך יורדים גשמים רבים ומתקבלת ההצעה לכנס וועדה שתחקור את מקרי ההתבוללות בערי יהודה-.

מקומות

מבנה הספר

פרקים
א	ו	הצהרת כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס המתירה את שיבת ציון. חזרת הגולים לעריהם ביהודה וביְרוּשָׁלַיִם, הקמת המזבח והתחלת בניית המקדש. כתבי שטנה של הגויים החיים בארץ מובילים להפסקת העבודה על המקדש עד ימי דָּרְיָוֶשׁ אשר מאשר את חידוש הבנייה. כתבי שטנה נשלחים אחר כך גם למלכים אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא המובילים להפסקה בבניית חומת יְרוּשָׁלַיִם.
ז	י	סיפורו של עֶזְרָא - רובו כתוב בגוף ראשון. אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא מצווה על עֶזְרָא להוביל את היהודים החפצים בכך לשוב ליְרוּשָׁלַיִם, וגם תורם מאוצר הממלכה לבניית המקדש. עֶזְרָא יוצא עם עולים רבים מבָּבֶל ליְרוּשָׁלַיִם ושם הם חוגגים במקדש. עֶזְרָא מגלה שרבים בישראל נישאים לבני ולנשות הגויים של כנען והאזור. הוא נוהג מנהגי אבלות בפומבי והעם מסכים לגירוש הנשים הנוכריות וילדיהם המשותפים. העם נאסף ביְרוּשָׁלַיִם אך יורדים גשמים רבים ומתקבלת ההצעה לכנס וועדה שתחקור את רשימת המתבוללים.

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	הצהרת כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס המתירה את שיבת ציון. ראשי משפחות הגולים (בני יהוּדָה וּבִנְיָמִן), הכהנים והלווים עולים בתמיכת שכניהם ליְרוּשָׁלַיִם. כּוֹרֶשׁ מחזיר את אלפי הכלים שנְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל בזז מהמקדש.
ב	רשימת העולים לארץ: מנהיגיהם (בראשם זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ), רשימת בני הָעָם לפי בתי אב ומקומות ישובם המקוריים, הכוהנים, הלויים, סגל המקדש (מְשֹׁרְרִים, שֹּׁעֲרִים, נתינים ובני עבדי שְׁלֹמֹה), וחסרי היחוס - סה"כ כ-50,000 איש כולל העבדים. השבים נותנים תרומות לאוצר המקדש ומתיישבים בערי מוצאם.
ג	בחודש תִּשְׁרֵי שאחרי השיבה לציון נערכת אסיפת עם בה יֵשׁוּעַ וזְרֻבָּבֶל מקימים את מזבח המקדש ומתחילה מלאכת הקרבת הקורבנות בו. כמה חודשים אחר כך הם מפקחים על בניית היסודות למקדש לקול תרועות חצוצרות, מצילתיים וקריאות הלל ובכי של זקני העם הזוכרים את הבית הראשון.
ד	בני האֻמּוֹת שמלך אַשּׁוּר הגלה מארצותיהם ויִשֵּׁב בנחלות שבטי ישראל הגולים מבקשים מזְרֻבָּבֶל ומיֵשׁוּעַ להצטרף לבניית המקדש, אך הם מסורבים ושולחים כתבי שִׂטְנָה למלכי פָּרַס. העבודה על המקדש מופסקת עד ימי דָּרְיָוֶשׁ (שבימיו מסתיימת בניית המקדש). נשלח גם כתב שִׂטְנָה למלך אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ ואח"כ למלך אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא אשר מצווה על הפסקת בניית החומה בירושלים.
ה	זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ חוזרים לבנות את המקדש (בהמרצת הנביאים חַגַּי וזְכַרְיָה). תַּתְּנַי, המושל הפרסי, בא לחקור אם קיבלו היתר לבנייה ומה שמות הבונים. הם עונים שקיבלו את ההיתר מכּוֹרֶשׁ ותַּתְּנַי מדווח על כך למלך דָּרְיָוֶשׁ ומבקש שיבדוק את אמיתות הטענה בגנזך המלך.
ו	דָּרְיָוֶשׁ מוצא את הצהרת כּוֹרֶשׁ בגנזך ומצווה על בניית המקדש בידי היהודים ללא הפרעה. הוא מממן מאוצר המלך את העבודות ואח"כ גם את קורבנות הזבחים. בניית הבית מסתיימת בג' באֲדָר שנת 6 לדָּרְיָוֶשׁ והפסח נחגג בשמחה ע"י העם, הכוהנים והלויים.
ז	אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא מלך פָּרַס מצווה באיגרת לעֶזְרָא להוביל את היהודים החפצים בכך לשוב ליְרוּשָׁלַיִם. הוא מצווה גם לקיים את הפולחן במקדש עם תרומות המלך והיהודים, וללמד ולאכוף את חוקי התורה ביהודה וביְרוּשָׁלַיִם עם שופטים שימנה שם. עֶזְרָא מתחיל את סיפורו בגוף ראשון בתודה לה'.
ח	עֶזְרָא מספר את תולדות שיבתו לציון בגוף ראשון. הוא מפרט את רשימת השבים איתו. כשכולם מתכנסים על נהר אַהֲוָא, מסתבר שאין ביניהם לְוִיִּם ולכן לְוִיִּם ונתינים מכָסִפְיָא נקראים להצטרף. עֶזְרָא קורא לצום כדי לבקש מה' שישמור על עולי הרגל בדרכם. הוא מפקיד את אוצר התרומות למקדש בידי כוהנים ולְוִיִּם נבחרים. העולים מגיעים בשלום, התרומות נמסרות והעולים חוגגים עם העלאת קורבנות רבים במקדש.
ט	מתגלה לעֶזְרָא שרבים בישראל (כולל מהכוהנים, הלויים, ומהַשָּׂרִים) נישאים או מְחַתְּנִים את בניהם לנשות הגויים של כנען והאזור. עֶזְרָא מגיב בקריעת בגדיו, מריטת שיער ראשו וזקנו וישיבה באבל. לקראת שעת המנחה הוא מתפלל לה', מתוודה על חטאי העם, וחושש שה' שוב יעניש את העם כמו שהעניש בעבר את העם בחורבן ובגלות בשל חטאיו.
י	עם רב מתקבץ סביב עֶזְרָא ובוכה. שְׁכַנְיָה מציע לגרש את הנשים הנָכְרִיּוֹת וילדיהם המשותפים ועֶזְרָא משביע את הָעָם לעשות כן. הָעָם מכונס ביְרוּשָׁלַיִם אך יורדים גשמים רבים ומתקבלת ההצעה לכנס וועדה שתחקור את מקרי ההתבוללות בערי יְהוּדָה. הפרק מסתיים עם רשימת האשמים בנישואי התערובת - כולל ממנהיגי הָעָם, הכוהנים, והלויים.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
א	ב	כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה.
א	ז	וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלַ‍ִם וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו.
ג	י	וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל יְהוָה, וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם, לְהַלֵּל אֶת יְהוָה עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
ג	י"ב	וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל יְהוָה, וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם, לְהַלֵּל אֶת יְהוָה עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
ו	ט"ו	וְנִשְׁלַם בַּיִת זֶה עַד יוֹם שְׁלֹשָׁה לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שֶׁהִיא שְׁנַת שֵׁשׁ לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ.
ז	ו	הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל וְהוּא סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֶּן לוֹ הַמֶּלֶךְ כְּיַד יְהוָה אֱלֹהָיו עָלָיו, כֹּל בַּקָּשָׁתוֹ.
ז	כ"ח	וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד יְהוָה אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי.
ט	א	כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה".
ט	ג	וּכְשָׁמְעִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה קָרַעְתִּי אֶת בִּגְדִי וּמְעִילִי, וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם.
י	ב	"אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת. וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם.."

נפשות פועלות