אֵיכָה – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Lamentations, By Gustave Doré (uploaded by Tomisti) [public domain], from Wikimedia Commons

קינה על חורבן ציון

סיכום

חמש קינות על חורבן ירושלים בידי הבָּבְלִים, והסבל של העַם בימי המצור והכיבוש. הקינה לפעמים מתארת את העַם הסובל בגוף שלישי, לפעמים ירושלים מתלוננת על חורבנה בגוף ראשון, לפעמים המשורר מקונן על סִבְלוֹ, ולפעמים העַם כולו הם המקוננים. יש המשערים שהקינות בספר אֵיכָה, או לפחות חלקן, הם דברי הנביא יִרְמְיָהוּ. במיוחד תחינת המשורר לה' אחרי שהושלך לבור עמוק בו כמעט טבע (יִרְמְיָהוּ פרק ל"ח) מזכירים את המסופר על יִרְמְיָהוּ שהושלך כעונש ע"י מנהיגי העַם בימי המצור לבור שבו כמעט וטבע למוות בטיט - ראו . ארבעת הקינות הראשונות הן "אלפבתיות", כלומר כל פסוק מתחיל באות הבאה מא' ועד ת'. בפרק ד כל אות פותחת 3 פסוקים. הקינה האחרונה היא לא אלפבתית, אבל כוללת גם היא 22 פסוקים.

הקינה הראשונה מקוננת על החורבן והשממה בירושלים, כשרבים נהרגו ונשבו. כל זאת בא לה בגלל חטאיה. בעלי בריתה בגדו בה ואויביה שמחו לאסונה, והיא מבקשת שה' יעניש גם אותם.

הקינה השנייה מקוננת על מלחמת ה' בירושלים, ועל הסבל של יושביה. ה' הרס אפילו את סוכת הגן שלו (המקדש) וזנח את מזבחו. המשורר בוכה למראה האישה שילדיה מתחננים למזון ושתיה ומתים ברעב ברחובות בחֵיק אימם. כל עובר דרך יגיב בתדהמה כשיראה מה קרה לעיר היפה.

הקינה השלישית מקוננת על סִבְלוֹ של המשורר, אבל הוא גם מקבל תקווה לעתיד מה'. מעיניו זורמים נהרות של דמעות. ה' נלחם בו בקשת, תקף כמו דֹּב או אריה, והאכילו צמחים מרים. אבל המשורר מבין שטוב לקוות בסבלנות לתשועת ה'. המשורר קורא לה' להגן עליו מפני עוות הדין של אויביו, ולהתנקם בהם.

הקינה הרביעית מקוננת על נפילת בני העַם ונבחריהם מגדולה ואת הרעב הקשה בעיר. העַם שדמה לזהב עכשיו דומה לחרס שבור ברחוב. נבחרי העם שהיו זַכּים כמו שֶּׁלֶג, עכשיו השחירו ועורם דבק לעצמותיהם. ילדים רעבים וגם אימהות נאלצות לאכול את ילדיהן. בעלי הברית הכזיבו, והאויב צד את הפליטים ולכד גם את המלך. אֱדוֹם שמחה על נפילת העיר אבל גם תורה יבוא לקבל את עונשה מה'.

בקינה החמישית הפליטים מתפללים לה' שיזכור את האסון שקרה להם: אדמותיהם ובתיהם נכבשו והם נאלצים לפשוט יד לגויים, ולסכן את נפשם בהשגת מזון. האויב עינה, הוציא להורג, והטיל עבודות כפייה על כל בני העַם. כל שמחה עברה מהלב, במיוחד כששועלים נראים מהלכים בחורבות הַר צִיּוֹן. לסיום, המקוננים מתפללים שה' יזכור אותם וישיב אותם אליו, למרות חטאיהם וחטאי אבותיהם.

מקומות

סיכום פרקים (לחיצה על שם הפרק מובילה לפרוט נוסף ולמפת המקומות המוזכרים בו)

פרק
א	קינה על חורבן ירושלים. 22 הפסוקים פותחים במלים המתחילות באותיות מא' לת' (אקרוסטיכון). חצי המזמור מדבר על העיר בגוף שלישי, ובאמצע פסוק 11 העיר מתחילה לדבר בגוף ראשון. הפסוקים עוסקים בשממה שבעיר אחרי נפילתה ובזיזתה בידי האויב, כשרבים נהרגו ונשבו, סבלו מרעב, והעליה לרגל פסקה. כל זאת בא לה בגלל חטאיה. אין לה מנחם, כי בעלי בריתה בגדו בה ואויביה שמחו לאסונה, והיא מבקשת שה' יעניש גם אותם.
ב	קינה על מלחמת ה' בירושלים, ועל הסבל של יושביה. 22 הפסוקים פותחים במלים המתחילות באותיות מא' לת' לפי הסדר (מלבד שהסדר בין ע' לפ' הוחלף). ה' הוא הנלחם והמחריב את ירושלים. הוא הרס גם את סוכת הגן שלו (המקדש) וזנח את מזבחו. המנהיגים עזבו את העיר, וגם נביאיה כבר לא זוכים בחזון מה'. זקנים ובתולות מתאבלים, והמשורר בוכה למראה האישה שילדיה מתחננים למזון ושתיה ומתים ברעב ברחובות בחֵיק אימם. כל עובר דרך יגיב בתדהמה כשיראה מה קרה לעיר היפה, וכל אויב ישמח על מפלתה.
ג	קינה של המשורר על סִבְלוֹ, על התקווה שהוא מקבל מה', ותפילה להתנקם באויב. הקינה כוללת 22 שלשות של פסוקים, כך שהפסוקים בכל שְׁלָשָׁה פותחים במלים המתחילות באותיות מא' לת' לפי הסדר (מלבד שהסדר בין ע' לפ' הוחלף). המשורר מקונן, ומעיניו זורמים נהרות של דמעות, כי ה' הִכָּה אותו קשות, נלחם בו בקשת, תקף כמו דֹּב או אריה, והאכילו צמחים מרים. אבל המשורר מבין שטוב לקוות בסבלנות לתשועת ה'. המשורר קורא לה' להגן עליו מפני עוות הדין של אויביו, ולהתנקם בהם.
ד	קינה על נפילת בני העַם ונבחריהם מגדולה, על הרעב הקשה בעיר, וכעס על אֱדוֹם. 22 הפסוקים פותחים במלים המתחילות באותיות מא' לת' לפי הסדר (מלבד שהסדר בין ע' לפ' הוחלף). העַם שדמה לזהב עכשיו דומה לחרס שבור ברחוב. נבחרי העם שהיו זַכּים כמו שֶּׁלֶג, עכשיו השחירו ועורם דבק לעצמותיהם. ילדים רעבים וגם אימהות נאלצות לאכול את ילדיהן. היתה עוד תקוות שוא לעזרה מבעלי הברית, אך היא נכזבה והאויב צד את התושבים ברחובות, וגם המלך נלכד. אֱדוֹם שמחה על נפילת העיר אבל גם תורה יבוא לקבל את עונשה מה'.
ה	קינה בה הפליטים מתפללים לה' שיזכור את האסון שקרה להם: אדמותיהם ובתיהם נכבשו והם נאלצים לפשוט יד לגויים, ולסכן את נפשם בהשגת מזון. האויב עינה נָשִׁים ובתולות, הוציא להורג בתלייה שָׂרִים, לא ריחם גם על הזקנים, ועל הבַּחוּרִים והנערים שמו עבודות כפייה. כל שמחה עברה מהלב, במיוחד כששועלים נראים מהלכים בחורבות הַר צִיּוֹן. לסיום, המקוננים מתפללים שה' יזכור אותם וישיב אותם אליו למרות חטאיהם וחטאי אבותיהם.

נפשות פועלות