טבלת הצמחים
דֹחַן

פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Panicum miliaceum, by Kurt Stüber [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons
דֹחַן תַּרְבּוּתִי
הצמח במקרא
הדֹחַן מוזכר פעם אחת במקרא, כאשר הנביא יְחֶזְקֵאל בהיותו בבָּבֶל צֻוּוָה להכין לעצמו לחם מדגנים בסיסיים הכוללים את הדֹחַן
[^]יְחֶזְקֵאל פרק ד פסוק ט: ט וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכֲלֶנּוּ.
.
פרקים המזכירים את הדֹחַן
ציטוטים נבחרים
זיהוי הצמח
כל התרגומים הקדומים ורוב המאוחרים מסכימים על זיהוי הדֹחַן עם צמח הדֹחַן התַּרְבּוּתִי. הדֹחַן התַּרְבּוּתִי נמצא בחפירות ארכיאולוגיות באזור ומוסכם שהיה גידול נפוץ בימי קדם באזור הים-התיכון, במִצְרַיִם ובבָּבֶל. הוא גם נזכר בכתבים יהודיים מאוחרים יותר. להצעות זיהוי אחרות לדֹחַן המקראי (כמו הזיפן האיטלקי, והסורגום) אין בסיס ארכיאולוגי ומסורתי כזה ולכן הם סבירים פחות
[1]צמחי המקרא, זהר עמר, הוצאת ראובן מס ירושלים 2012, עמ 130.
. קיימים מינים מתורבתים נוספים קרובים לדֹחַן התַּרְבּוּתִי, אך הוא היחידי שנפוץ בארץ.
דֹחַן תַּרְבּוּתִי
שם מדעי: Panicum miliaceum
משפחה: דגניים
סוג: פאניקום
בערבית: דח'ן
הדֹחַן התַּרְבּוּתִי הוא מין של דגן אשר בּוּיַת לפני אלפי שנים כך שיהיה בעל תכונות שימושיות לאָדָם (הצמח בּוּיַת במקור כנראה בסין ומשם נדד לאזורנו). השיבולת עם הגרעינים אינה מתפרקת ומתפזרת באופן טבעי כמו במין הבר של הדֹחַן, וכך יבול הקציר גדול יותר במין הַמְבוּיָּת. הדֹחַן התַּרְבּוּתִי צומח ומניב גרעינים במהירות, ויש לו גם דרישות צנועות לגשם ולאיכות הקרקע, ולכן הוא נפוץ גם באזורים פוריים פחות.

הדֹחַן התַּרְבּוּתִי, בדומה לדגנים אחרים, הוא צמח חד-שנתי וזקוף. הצמח מתפצל בבסיסו למספר גבעולים, ומכל גבעול יוצאים עלים ארוכים העוטפים אותו בבסיסם. הגבעולים ומפרקי היציאה של העלים מכוסים בפלומה דלילה של שערות. הדֹחַן פורח באביב ובקיץ עם תפרחת מרובת פרחים המכבידה על ראש הגבעול אשר נוטה למטה מכּוֹבֶד משקלם. כל "שיבולית" יושבת לבדה בקצה של "עוקץ" ארוך (המחבר בין הפרח לגבעול), וכוללת שכבות של גלומות ושל מוץ העוטפות את הפרח (בדומה לדגנים אחרים - ראו צילום).

הדֹחַן שימש כאמור להכנת לֶחֶם (כפי שמעיד שמו הלטיני מלשון pan - לֶחֶם, ומסיפורו של הנביא יְחֶזְקֵאל), וגם להכנת מיני דייסות ומרקים. נפוץ גם השימוש של הדֹחַן כמספוא לבהמות.

ניתן לקרוא עוד על דֹחַן תַּרְבּוּתִי באתרים של ויקיפדיה, צמח השדה, וצמחיית ישראל ברשת.
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Panicum miliaceum. By Isidre blanc [CC-BY-SA-4.0]
שדה של דֹחַן תַּרְבּוּתִי
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Panicum miliaceum. Stem with leaf and leaf sheath. By Stefan.lefnaer [CC-BY-SA-4.0]
שימו לב לשערות בגבעולים ובמפרקים
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Panicum miliaceum subsp. miliaceum. By Stefan.lefnaer. Cropped and labeled with Hebrew names of the plant parts [CC-BY-SA-4.0]. Original image size reduced by Allon Adir.
חלקי התִּפְרַחַת של דֹחַן תַּרְבּוּתִי. חלקים דומים קיימים בכל מיני הדגנים. התמונה היא עיבוד לעברית של תמונה קיימת - ראו קישור.
פרטי היוצר\ת
לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן
Millet, by Offlineinternet [CC-BY-SA-3.0]
גרעינים של דֹחַן תַּרְבּוּתִי