חַוָּה – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Eve taking the forbidden fruit, See page for author (Photogravure by Lemercier and co. after Walter Crane, 1899.) [CC-BY-4.0], from Wellcome Images via Wikimedia Commons (uploaded by Fæ). Original image size reduced by Allon Adir.

מקור השם

כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי, אך השם קרוב גם למילה נחש בארמית ובערבית (חַיֶה).

בן זוג

אָדָם

חַוָּה במקרא

האִשָּׁה הראשונה. חַוָּה נבראה ביוֹם הַשִּׁשִּׁי יחד עם אָדָם, ויחד איתו גם היא נצטוותה להתרבות ולשלוט בשאר הבריאות. אח"כ מפורט שה' רצה לתת לאָדָם עֶזְרָה כדי שלא ישאר לבד, אבל כשהוא הציג לפני אָדָם את החיות שברא, אָדָם נתן להם שֵׁמוֹת, אך לא מצא בהם עֵזֶר כנגדו. לכן, ה' הרדים את אָדָם, לקח ממנו צלע, סגר שוב את בשר הגוף, וברא מהצֵּלָע את האִשָּׁה. ה' הציג אותה לפני אָדָם, ואָדָם נתן לה שֵׁם - "אִשָּׁה". אח"כ אָדָם קרא לאישתו בשם חַוָּה, "כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי". שניהם בכל אופן דבקו זה לזו, כיוון שהיו פעם אותו הבשר.

הַנָּחָשׁ הערמומי שכנע את חַוָּה, ואח"כ היא שכנעה גם את אָדָם לאכול מפרי עֵץ הַדַּעַת, בניגוד לאיסור של ה'. ה' גרש את אָדָם ואת חַוָּה מגן העֵדֶן, ושָׂם על הגן מִשְׁמָר כדי לחסום מהם את הדרך לעֵץ הַחַיִּים. אָדָם נענש בצורך לעמול למחייתו, וחַוָּה נענשה שתלד בְּעֶצֶב, ושהאָדָם שבו תחשוק ימשול בה.

פרקים המזכירים את חַוָּה

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
בראשית-ב	כ"ב	וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה
בראשית-ג	ו	וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל. וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם
בראשית-ג	ט"ז	בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ

אילן יוחסין

ספר	פרק
בְּרֵאשִׁית	ב	ה' נח ומקדש את השַׁבָּת. חזרה חלקית על סיפור הבריאה עם פרטים וסדר מעט שונים מאשר בפרק הקודם: בתחילה בורא ה' את הארץ ואת השמיים, אח"כ את האָדָם, ואז את הצומח, את החיות, ולבסוף את האישה. ה' שם את אָדָם בגן עדן, אוסר עליו את עץ הדעת ובורא אִשָּׁה מצלעו.
בְּרֵאשִׁית	ג	הַנָּחָשׁ הערמומי משכנע את חַוָּה, ואח"כ היא משכנעת את אָדָם לאכול מפרי עֵץ הַדַּעַת, בניגוד לאיסור של ה'. ה' מעניש את שלושתם, מגרש את אָדָם ואת חַוָּה מגן העֵדֶן, ושָׂם על הגן מִשְׁמָר כדי לחסום מהאָדָם את הדרך לעֵץ הַחַיִּים.
בְּרֵאשִׁית	ד	קַיִן מקנא בהָבֶל בגלל שה' מעדיף את המִנְחָה שלו, והורג אותו. ה' מעניש את קַיִן בכך שיהיה נָע וָנָד, ושם לו אוֹת המסמן שאסור להרוג אותו. הפרק ממשיך בשושלות קַיִן ושֵׁת (אָחִיו).