עַלַמַּפָּה

צְפַנְיָה מנבא ליְהוּדָה בימי המלך יֹאשִׁיָּהוּ. הוא מנבא נבואת שמד לאדם ולחי, ובמיוחד לזונחים את ה' ולבני ירושלים החוטאים. הוא מתאר את יום ה' הנורא שבו כעסו של ה' יכלה באש ובאפלה את כל הארץ ויושביה.

צְפַנְיָה קורא ליְהוּדָה לחזור במהרה בתשובה. הוא מנבא חורבן לפלישתים, לבני מוֹאָב ועַמּוֹן, לצבא מצרים ולאַשּׁוּר ובירתה נִינְוֵה, על שהשמיצו ופגעו בבני יְהוּדָה.

צְפַנְיָה מנבא עונשים ליְרוּשָׁלַיִם ומנהיגיה החוטאים וגאולה לשארית יִשְׂרָאֵל - לעניים הצדיקים. ה' יחריב את ערי הגויים ואויבי העם. אחרי משפטם, הגויים יתחילו כולם לעבוד את ה' בהובלת גולי יְהוּדָה. ה' יקבץ את הגולים כמו רועה המקבץ את צאנו, וישיב את כבודם במהרה.