פרטי היוצר\ת
Chinesische Zedrat-Zitrone. Foto: Johann Werfring [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
פְּרִי עֵץ הָדָר: אֶתְרוֹג
הצמח במקרא
בהקשר של מצוות חַג הַסֻּכּוֹת, מצויין שיש לחגוג בשמחה את האָסִיף (של פרי הארץ) עם ארבעת המינים: עם "פְּרִי עֵץ הָדָר" (המזוהה עם האֶתְרוֹג), עם "כַּפֹּת תְּמָרִים" (המזוהים עם הלוּלָב), עם "עֲנַף עֵץ עָבֹת" (המזוהה כהֲדַס), ועם "עַרְבֵי נָחַל" (המזוהים כאחד ממיני העֲרָבָה)
[^]וַיִּקְרָא פרק כ"ג פסוק מ: מ
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
.
פרקים המזכירים את עֵץ ההָדָר
ציטוטים נבחרים
זיהוי הצמח
בתקופת המשנה והתלמוד כבר התבסס בוודאות הזיהוי של האֶתְרוֹג עם מין הפרי הנקרא כך בימינו, ועל כך מעידים כתבי חז"ל בנושא, כמו גם איורי אתרוגים במטבעות ובפסיפסים. נמצאו בארץ גם שרידי אבקת צמחים של האֶתְרוֹג מהתקופה הפָּרְסִית. מסורת זיהוי זאת התמידה מאז ועד ימינו בזכות הקפדה מדוקדקת על מצוות ארבעת המינים ("נטילת לולב"). מצד שני, כלל לא ברור שהאֶתְרוֹג היה מוכר בארץ בימי המקרא. מוצא האֶתְרוֹג במזרח אסיה, וההשערה המקובלת היא שהוא הגיע לאזורנו מפָּרַס אולי בימי שיבת ציון, או אף מאוחר מכך, אך קיים וויכוח בין החוקרים בקשר לדעה זאת
[2]צמחי המקרא, זהר עמר, הוצאת ראובן מס ירושלים 2012, עמ 106-109.
.
אֶתְרוֹג
שם מדעי: | Citrus medica |
משפחה: | פיגמיים |
סוג: | הַדָּרִים |
בערבית: | אתרג' |
מוצא האֶתְרוֹג במזרח אסיה, משם הגיע לפָּרַס ואח"כ גם לאזורנו, ומכאן מקור שמו מפָּרְסִית "תֻרֻנְג'", וכינויו הקדום ("תפוח פָּרְסִי") והמודרני (Citrus medica מלשון "מַדַי"). האֶתְרוֹג הוא אחד ממיני ההַדָּרִים המקוריים שבטבע, וממנו הורכבו ותורבתו מיני הַדָּרִים אחרים של ימינו, כמו הלִימוֹן. ממין האֶתְרוֹג עצמו פותחו גם מספר זנים שונים בעלי צורות מיוחדות, חלקם למטרות נוי, וחלקם בכדי לשמש כִּפְרִי כָּשֵׁר לקיום מצוות ארבעת המינים. בהקשר זה הוגדרו דרישות מדויקות וקפדניות שעל פרי האֶתְרוֹג לעמוד בהם כדי שיחשב "הָדוּר" מספיק.
האֶתְרוֹג הוא עץ נמוך וירוק-עַד. ענפיו דקים ויוצאים מהם קוצים ארוכים, ועלים באורך של כ-15 ס"מ. הפריחה מופיעה בעיקר באביב ובקיץ, עם פרחים ורודים מבחוץ ולבנים מבפנים. פרי האֶתְרוֹג ירוק בהתחלה ואח"כ הוא מצהיב עם הבשלתו. הפרי גדול מהלִימוֹן, וקליפתו עבה מאוד, מחוספסת, ובעלת ריח הַדָּרִי חזק. הפרי עצמו (ה"ציפה") הינו בעל מספר פלחים, אך הוא מצומצם ויבש יחסית, ואיננו טעים למאכל, אך קליפתו מעובדת לממתקים, לריבות, לליקרים, לבשמים, ולרפואות שונות. בראש הפרי בולט לפעמים ה"פִּיטָם" שהוא שריד של עמוד העֱלִי של הפרח.
האֶתְרוֹג הוא עץ נמוך וירוק-עַד. ענפיו דקים ויוצאים מהם קוצים ארוכים, ועלים באורך של כ-15 ס"מ. הפריחה מופיעה בעיקר באביב ובקיץ, עם פרחים ורודים מבחוץ ולבנים מבפנים. פרי האֶתְרוֹג ירוק בהתחלה ואח"כ הוא מצהיב עם הבשלתו. הפרי גדול מהלִימוֹן, וקליפתו עבה מאוד, מחוספסת, ובעלת ריח הַדָּרִי חזק. הפרי עצמו (ה"ציפה") הינו בעל מספר פלחים, אך הוא מצומצם ויבש יחסית, ואיננו טעים למאכל, אך קליפתו מעובדת לממתקים, לריבות, לליקרים, לבשמים, ולרפואות שונות. בראש הפרי בולט לפעמים ה"פִּיטָם" שהוא שריד של עמוד העֱלִי של הפרח.
עץ האֶתְרוֹג נמוך ובעל ענפים קוצניים
פרטי היוצר\ת
Amada44 / CC-BY-3.0. Original image size reduced by Allon Adir.
ניצנים של פרחי אֶתְרוֹג
פרטי היוצר\ת
H. Zell / CC-BY-SA-3.0. Original image size reduced by Allon Adir.
פרחי אֶתְרוֹג ורודים מבחוץ ולבנים מבפנים, עם אבקנים רבים
פרטי היוצר\ת
Meir izchak rosh / CC-BY-SA-4.0. Original image size reduced by Allon Adir.
חלקי האֶתְרוֹג על פי המסורת היהודית
אֶתְרוֹג חצוי לאורך ולרוחב - הרבה קליפה, מעט פרי, וכמה זרעים.
ארבעת המינים: "פְּרִי עֵץ הָדָר" - האֶתְרוֹג - למטה, "כַּפֹּת תְּמָרִים" - הלוּלָב באמצע, "עֲנַף עֵץ עָבֹת" - ההֲדָס מימין, "עַרְבֵי נָחַל" - העֲרָבָה משמאל