עַלַמַּפָּה

כָּלַח נזכרת פעם אחת במקרא, ב, במסגרת רשימות של מוצא העמים, שם נזכר שאַשּׁוּר, שבא מאֶרֶץ שִׁנְעָר (דרום מסופוטמיה), בנה את נִינְוֵה ואת פרבריה, ואת כָּלַח.

העיר כָּלַח מזוהה כיום עם האתר של אחת מערי הבִּירָה של ממלכת אַשּׁוּר. בתל המכונה כיום "נִמְרֹד", על שם הגיבור המקראי. שם זה ניתן למקום רק במאה ה-18, ואין עדויות על מקום שנקרא כך בימי קיום הממלכה. כָּלַח ישבה על הגדה המזרחית של נהר החִדֶּקֶל, אשר שימש את אַשּׁוּר לתחבורה של כלי שיט לצורכי מסחר ומלחמה.

כָּלַח נוסדה ע"י שַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון מלך אַשּׁוּר (1274–1245 לפנה"ס). היא הפכה לבירת הממלכה, בארוע חגיגי שתועד באנדרטה, כשאשורנצירפל השני העביר לשם את הארמון ואת מנגנוני השלטון מהעיר אַשּׁוּר (879 לפנה"ס). אשורנצירפל שיפץ וייפה את העיר, בנה בה כאמור ארמון גדול ומספר מקדשים, חומה חדשה, וגם בנה גנים וגן חיות. שלמנאסר השלישי (בנו של אשורנצירפל) בנה לעצמו ארמון נוסף וגדול אף יותר (כ-200 חדרים), וגם הקים את הזיגוראט הגדול (מבנה מקודש גדול בעל תוכנית מדורגת).

כָּלַח המשיכה להיות בירת הממלכה עוד שנים רבות, עד שסַרְגוֹן ה-2 העביר את הבִּירָה לדוּר שָׁרוּכִּין מעט צפונה יותר (706 לפנה"ס). אחריו העביר בנו סַנְחֵרִיב את הבִּירָה לנִינְוֵה (700 לפנה"ס), אשר שימשה כבִּירָה כמעט עד נפילת האימפריה האַשּׁוּרִית (605 לפנה"ס).