עַלַמַּפָּה

הנביא הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי ניבא בימי עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם, אָחָז, וחִזְקִיָּהוּ מלכי יְהוּדָה ויָרָבְעָם ה-2 מלך יִשְׂרָאֵל. הוֹשֵׁעַ ניבא בעיקר לממלכת יִשְׂרָאֵל, בתקופה שהובילה לכיבוש האַשּׁוּרי.

ה' ציווה על הוֹשֵׁעַ להנשא לאישה זונה. זה יהיה משל לעַם הבוגד בבריתו עם ה' וזוֹנֶה עם אלילים אחרים. הוֹשֵׁעַ נושא לאישה את גֹּמֶר והיא יולדת לו ילדים, בעלי שמות סמליים: יִזְרְעֶאל, "לֹא רֻחָמָה", ו"לֹא עַמִּי". האישה מגורשת למדבר (משל לחורבן וגלות ממלכת יִשְׂרָאֵל) בגלל שהלכה אחר מאהביה\האלילים בשביל תשורות, שבעצם באו מבעלה\ה'. לבסוף הוא ידבר אל ליבה ויכרות איתה ברית, ושמות ילדיה שוב יקבלו משמעות של נחמה. ה' מצווה על הוֹשֵׁעַ לאהוב אישה מְנָאָפֶת (הזונה מפרק א?). הנביא קונה אותה, ומצווה עליה לשבת בביתו ולהתנזר ממגע מיני, עם אחרים וגם איתו. הנמשל הוא שבני יִשְׂרָאֵל יִשְׁהוּ זמן רב ללא שלטון או פולחן מסודר. אז הם יחזרו בתשובה ויבקשו את ה'.

הוֹשֵׁעַ ניבא בעיקר נבואות חורבן לממלכת יִשְׂרָאֵל, המכונה אֶפְרַיִם. העונש יבוא בגלל חטאי העַם, ובעיקר חטאים דתיים של נטישת ה' לטובת עבודת אלילים (הבַּעַל, פסלי עגלים, ומסכות), ודגש מיוחד ניתן לחטא הזנות הפולחנית. לנביא יש גם ביקורת מדינית על יחס לא החלטי למעצמות אַשּׁוּר ומִצְרַיִם, והסתמכות על המלכים החלשים במקום על ה'. הנביא גם מוכיח את העם על חטאים מוסריים של שקר, רצח, שוד, ניאוף, ורמאות במסחר. אבל העַם מתייחס לנביאיו, המטיפים לו על חטאיו, בשנאה וכאל משוגעים. האשמים העיקריים בחטאים הם מנהיגי העם, ובראשם הכוהנים שאמורים היו להדריך את העם. החטאים קדומים - עוד מימי פרשת פילגש בגִּבְעָה, ומקורם עוד באופיו ה"בעייתי" של יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב, ומוזכר גם חטא בַעַל פְּעוֹר בימי יציאת מצרים.

העונש בא בצורת מלחמה, כיבוש, שלטון זר, וגלות (אַשּׁוּר). בגלות, העַם ייאלץ לאכול טְרֵפָה, ולא יוכל עוד לעבוד את ה', ולחגוג את החגים כראוי. לבסוף באה קריאה נרגשת לחזרה בתשובה, שבעקבותיה תבוא נחמה, כי ה' ירפא את העַם מתוצאות שובבותם, בזכות אהבתו לעמו, הנמשלת לאהבת אב לתינוקו. ספר נבואות הוֹשֵׁעַ מסתיים בסיכום דבריו: מי חכם ויבין את כל הדברים שנאמרו כאן? וסיכומם הוא שדרכי ה' ישרות, וצדיקים ילכו בהן, ופושעים יכשלו בהן.