עַלַמַּפָּה

אֲבַטִּיחַ הַפַּקּוּעָה

שם מדעי:	Citrullus colocynthis
משפחה:	דלועיים
סוג:	אבטיח
בערבית:	חנט'ל

אֲבַטִּיחַ הַפַּקּוּעָה הוא צמח רב שנתי בעל ענפים המתפשטים על פני האדמה, והוא מניב פירות דמויי אבטיחים קטנים. הצמח צומח בעיקר באזורים מדבריים וחוליים, כולל בנגב, בערבה, ובמישור החוף, והוא מצליח לשרוד באזורים צחיחים בעיקר בזכות שורשיו העמוקים.

הצמח מתפשט על פני הקרקע בעזרת הענפים הארוכים שהוא שולח למרחק של עד כמטר וחצי בכמה כוונים. עלים גדולים יוצאים מהענפים והם בעלי כ-7-5 "אונות" (חלקים של עלה - ראו צילום). הענפים והעלים מכוסים בפלומה של שיערות קצרות. בְּמָקוֹם יציאת העלים מהענף, יוצאות גם "קנוקנות" (גבעולים מסולסלים) העוזרות לצמח להיאחז בסביבתו או לטפס על שיחים או עשבים.

הצמח הוא חד-מיני (כלומר הפרחים הם או זכריים או נקביים, בניגוד לצמח בעל פרחים דו-מיניים), וחד-ביתי (כלומר באותו הצמח פורחים פרחים משני הסוגים). הפריחה מופיעה בחודשים מאי-אוגוסט, עם פרחים צהובים וגדולים (עד 18 ס"מ) בעלי 5 עלי כותרת ו-5 עלי גביע, אשר פורחים במרוחק זה מזה. כל צמח מניב בסופו של דבר כ-30-15 פירות עגולים בגודל של כדור טניס. בהתחלה הקליפה ירוקה ושעירה עם פסים כסופים, אך היא נעשית חלקה וצהובה לגמרי כשהפרי מבשיל. פנים הפרי רך, יבש, וספוגי, צבעו לבן, והוא מכיל כ-18 זרעים. עם הזמן, פנים הפרי מתייבש, הקליפה מתקשה, והזרעים מתפזרים כשהקליפה נשברת.

הזרעים צהובים-חומים באורך 3-5 מ"מ והם מרירים אך ניתנים למאכל, ונעשה גם שימוש בשמן שבהם. הפרי לעומת זאת מר מאוד ומכיל חומרים רעילים, אשר נועדים כנראה להרחיק מכרסמים. הפרי שימש למטרות רפואיות שונות לאורך הדורות, בעיקר לבעיות במערכת העיכול (אך הוא מסוכן אם הוא נלקח בכמויות גדולות). נמצאו עדויות ארכיאולוגיות לצמיחתו של אֲבַטִּיחַ הַפַּקּוּעָה באזור ים המלח ובמצרים הקדומה גם לפני אלפי שנים, ויש המשערים שהאֲבַטִּיחַ המתוק והעסיסי של ימינו בּוּיַת ממנו על ידי האָדָם לאורך השנים.

ניתן לקרוא עוד על אֲבַטִּיחַ הַפַּקּוּעָה באתרים של ויקיפדיה, צמח השדה, צמחיית ישראל ברשת, וכלנית.