וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ (ל"ב)
פרטי היוצר\ת
Citrullus colocynthis, By H. Zell [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
יֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ (ל"ט)
|
|
סיכום
תקציר
| 5. אֱלִישָׁע מביא לנס אָסוּךְ השָׁמֶן: אשתו של אחד מבְנֵי הַנְּבִיאִים [*]הכוונה כנראה לצעירים שהתלוו לנְּבִיאִים כמו אֱלִישָׁע כדי לקבל מהם השראה וללמוד מהם. גם לאֵלִיָּהוּ התלוו בְנֵי הַנְּבִיאִים כאלה זועקת לאֱלִישָׁע שבעלה מת ושאֱלִישָׁע יודע וודאי שבעלה עבד את ה', אבל כעת בא אליה הַנֹּשֶׁה כדי לגבות את החובות שבעלה השאיר והוא מבקש לקחת את שני ילדיה להיות לו לעבדים. אֱלִישָׁע שואל מה יוכל לעשות למענה? הוא שואל מה יש לה בַּבָּיִת והיא עונה שאין לה שום דבר מלבד אָסוּךְ
[^]
מְלָכִים-ב פרק ב פסוק ג: ג
וַיֵּצְאוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ.
.[*]מילה לא ידועה, אך ברור שמדובר בכד או כלי קטן אחר ששימש לסִיכָה\מזיגה\מריחה של שָׁמֶן שָׁמֶן. |
| א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת יְהוָה וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים. ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לכי [לָךְ] בַּבָּיִת וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. |
| אֱלִישָׁע מבקש מהאישה לצאת החוצה ולהשאיל מהשכנים שלה כֵּלִים רֵיקִים רבים, ושלא תסתפק במעט כֵּלִים. אח"כ עליה לבוא לביתה ולסגור אחריה את הַדֶּלֶת כך שהיא ובניה יסתגרו בפרטיות בבית. אז עליה לצקת מהאָסוּךְ שָׁמֶן על כָּל הַכֵּלִים שהשאילה, וכל פעם שאחד מהכֵּלִים מתמלא בשָׁמֶן עליה להזיז\להסיע את האָסוּךְ לכלי הבא בתור. |
| ג וַיֹּאמֶר לְכִי שַׁאֲלִי לָךְ כֵּלִים מִן הַחוּץ מֵאֵת כָּל שכנכי [שְׁכֵנָיִךְ] כֵּלִים רֵקִים אַל תַּמְעִיטִי. ד וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי. |
| האלמנה עוזבת את אֱלִישָׁע וסוגרת את הַדֶּלֶת כך שהיא ובניה נמצאים לבדם בבית. הבנים מגישים לה את הכֵּלִים והיא יוצקת עליהם את השָׁמֶן. כשמתמלאים לבסוף כל הכֵּלִים, האישה מבקשת מבְּנָהּ עוד כלי, אך הוא עונה שאין עוד כלי ריק, ואז השָׁמֶן מפסיק לצאת מהאָסוּךְ. |
| ה וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ הֵם מַגִּשִׁים אֵלֶיהָ וְהִיא מיצקת [מוֹצָקֶת]. ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן. |
| האלמנה באה לאֱלִישָׁע ומספרת לו מה שקרה, והוא אומר לה ללכת ולמכור אֶת הַשֶּׁמֶן, ולשלם את הכסף שתרוויח כך לנוֹשִׁים בעלי החוב שלה. אח"כ היא ובָּנֶיהָ יוכלו להמשיך ולחיות עם שארית השָׁמֶן. |
| ז וַתָּבֹא וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת הַשֶּׁמֶן וְשַׁלְּמִי אֶת נשיכי [נִשְׁיֵךְ] וְאַתְּ בניכי [וּבָנַיִךְ] תִחְיִי בַּנּוֹתָר. |
| 6. אֱלִישָׁע מנבא את הולדת הילד לאישה הַשּׁוּנַמִּית ואח"כ משיבו לחיים: אֱלִישָׁע עובר לשהות בשׁוּנֵם, ואישה מכובדת\גְדוֹלָה אחת שהיתה שם תפסה אותו ונתנה לו לֶחֶם, ומאז כל פעם שאֱלִישָׁע היה עובר באזור הוא היה עובר\סר לביתה כדי לאכול שם לֶחֶם. האִישָׁה אמרה לבעלה\אִישָׁהּ שהאיש שעובר אצלהם כך תמיד הוא אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ, ומציעה שהם יבנו קירות בעליית הגג כדי להכין שם חדר קטן לאֱלִישָׁע, ויכינו לו שם גם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה, וכך הוא יוכל תמיד לעבור לשם כשיבוא אליהם. |
| ח וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם. ט וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד. י נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה. |
| יום אחד בא אֱלִישָׁע לבית הַשּׁוּנַמִּית ועובר\סר לעֲלִיָּה שהכינו לו ושוכב על המיטה שם. הוא מבקש מגֵּחֲזִי משרתו\נַעֲרוֹ לקרוא לַשּׁוּנַמִּית, והיא באה ומתייצבת לפני אֱלִישָׁע. אֱלִישָׁע אומר שהנה היא דאגה\חרדה כל כך לנוחותו, ולכן הוא מציע לעשות משהו עבורה, למשל אם יש לה דבר מה שתרצה למסור למֶּלֶךְ אוֹ לשַׂר הַצָּבָא? הַשּׁוּנַמִּית עונה שהיא חייה בין קרובי משפחתה\עמה שמגינים עליה ואין לה צורך לבקש עזרה מיוחדת מהשליטים. |
| יא וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה. יב וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו. יג וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת. |
| אֱלִישָׁע תוהה מה יוכל בכל זאת לעשות עבורה, וגֵּיחֲזִי מספר לו שאין לה בֵּן ושבעלה כבר זָקֵן. אֱלִישָׁע מבקש שוב מגֵּיחֲזִי שיקרא לַשּׁוּנַמִּית, והיא באה וניצבת בפתח החדר בעֲלִיָּה. |
| יד וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן. טו וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח. |
| אֱלִישָׁע מנבא לַשּׁוּנַמִּית שבאותו התאריך בדיוק בשנה הבאה [*]"כָּעֵת חַיָּה" כלומר כשהזמן\עֵת הזאת תחייה שוב היא תזכה לחבק את בְּנָהּ. היא מבקשת ממנו לא לנבא לה שקרים ולגרום לה לאכזבה בעניין, ואמנם בדיוק כעבור שנה היא הרתה וילדה בֵּן, כפי שניבא אֱלִישָׁע. |
| טז וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אתי [אַתְּ] חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ. יז וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע. |
| אֱלִישָׁע משיב לחיים את בְּנָהּ של הַשּׁוּנַמִּית: הילד גָּדֵל ויוצא פעם להצטרף אל אביו לעבוד יחד עם שאר הקוצרים בשדה. הוא מתלונן בפני אביו על כאב בראשו ואביו מצווה על המשרת לשאת את בְּנוֹ אל אִמּוֹ. המשרת נושא את הילד ומביא אותו לַשּׁוּנַמִּית והוא יושב על ברכיה עד הַצָּהֳרַיִם ואז מת. |
| יח וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים. יט וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ. כ וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת. |
| השּׁוּנַמִּית מעלה את גופת בְּנָהּ לחדר שבעֲלִיָּה ומשכיבה אותו שם על המיטה של אֱלִישָׁע, ואז סוגרת את החדר כשהילד בתוכו ויוצאת ממנו. היא קוראת לבעלה ואומרת לו לשלוח לה את אחד מהמשרתים ואת אחת הָאֲתֹנוֹת כדי שתרכב איתם מהר עד לאֱלִישָׁע ואז תשוב איתו לבית. |
| כא וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא. כב וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה. |
| בעלה של השּׁוּנַמִּית תוהה למה היא הולכת לאֱלִישָׁע היום, כי הרי אין זה יום חגיגי כמו ראש חודש או שַׁבָּת שאז נהוג יותר להביא מנחה לנביאים. אך השּׁוּנַמִּית לא מתעכבת כדי לענות על שאלתו ורק מספיקה להפרד ממנו לשלום. היא חובשת את האוכף על הָאָתוֹן, ומצווה על המשרת שלה לנהוג את האתון, וללכת ולא לעצור מלִרְכֹּב עד שתגיד לו לעצור. |
| כג וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי הלכתי [אַתְּ הֹלֶכֶת] אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. כד וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ. |
| השּׁוּנַמִּית הולכת עם האתון ובאה אל אֱלִישָׁע שהיה אז בהַר הַכַּרְמֶל. כשאֱלִישָׁע רואה אותה באה מולו הוא אומר לגֵּיחֲזִי שהנה מגיעה הַשּׁוּנַמִּית המוכרת להם, ומבקש ממנו לרוץ לקראתה ולשאול לשלומה ולשלום בעלה ובנה, והיא עונה שאמנם לכולם שָׁלוֹם [*]כלומר היא אינה מספרת עדיין לגֵּיחֲזִי על מות בְּנָהּ . |
| כה וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַר הַכַּרְמֶל וַיְהִי כִּרְאוֹת אִישׁ הָאֱלֹהִים אֹתָהּ מִנֶּגֶד וַיֹּאמֶר אֶל גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ הִנֵּה הַשּׁוּנַמִּית הַלָּז. כו עַתָּה רוּץ נָא לִקְרָאתָהּ וֶאֱמָר לָהּ הֲשָׁלוֹם לָךְ הֲשָׁלוֹם לְאִישֵׁךְ הֲשָׁלוֹם לַיָּלֶד וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. |
| כשהשּׁוּנַמִּית מגיעה לאֱלִישָׁע בכַּרְמֶל היא מחזיקה בְּרַגְלָיו בתחינה, וגֵּיחֲזִי ניגש להדוף אותה ממנו. אֱלִישָׁע מצווה על גֵּיחֲזִי להרפות ממנה כי היא סובלת בנַפְשָׁהּ, וה' העלים ממנו את מצבה הקשה ולא אמר לו דבר על כך. |
| כז וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלֹא הִגִּיד לִי. |
| השּׁוּנַמִּית מתלוננת שהיא הרי בכלל לא ביקשה\שאלה מאֱלִישָׁע שיהיה לה בֵן, ורק ביקשה שלא יַשְׁלֶה אותה בתקוות שוא [*]ראו פסוק ט"ז . אֱלִישָׁע מצווה על גֵיחֲזִי שיחגור מהר את חגורת המסע על מותניו ויקח את המקל\משענת שלו בידו וילך מהר לבית השּׁוּנַמִּית. אם גֵיחֲזִי יתקל במישהו בדרך אז עליו לא להתעכב כדי לברך אותו, וגם אם מישהו יברך את גֵיחֲזִי אז עליו לא להתעכב כדי להשיב לו ברכה. על גֵיחֲזִי רק למהר לבית השּׁוּנַמִּית ומיד לשים את המקל של אֱלִישָׁע על פְּנֵי הַנָּעַר המת. |
| כח וַתֹּאמֶר הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי הֲלֹא אָמַרְתִּי לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי. כט וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר. |
| השּׁוּנַמִּית נשבעת בשם ה' ואֱלִישָׁע שלא תפרד ממנו כעת כדי למהר עם גֵיחֲזִי לביתה, והיא הולכת לביתה בקצב האיטי יותר של אֱלִישָׁע כשהוא צועד אחריה. גֵחֲזִי עוקף אותם וממהר לשים את המקל עַל פְּנֵי הַנַּעַר, אך הַנַּעַר לא משמיע קול או עושה סימן המעיד שהוא שומע [*]ראו ביטוי דומה לחוסר בסימנים המעידים על חיים במְלָכִים-א פרק י"ח פסוק כ"ט . גֵחֲזִי שב לקראת אֱלִישָׁע ומדווח לו שהַנַּעַר לא הֵקִיץ מִשְּׁנַת המוות שלו.
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ח פסוק כ"ט: כט
וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב.
|
| ל וַתֹּאמֶר אֵם הַנַּעַר חַי יְהוָה וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ. לא וְגֵחֲזִי עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיָּשֶׂם אֶת הַמִּשְׁעֶנֶת עַל פְּנֵי הַנַּעַר וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב וַיָּשָׁב לִקְרָאתוֹ וַיַּגֶּד לוֹ לֵאמֹר לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר. |
| אֱלִישָׁע מגיע לבית השּׁוּנַמִּית ומוצא את הַנַּעַר מֵת ושוכב על מטתו שבעֲלִיָּה. אֱלִישָׁע נכנס לחדר וסוגר את הַדֶּלֶת כך שרק הוא והַנַּעַר סגורים בחדר, ואז אֱלִישָׁע מתפלל לעזרת ה'. |
| לב וַיָּבֹא אֱלִישָׁע הַבָּיְתָה וְהִנֵּה הַנַּעַר מֵת מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ. לג וַיָּבֹא וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. |
| אֱלִישָׁע עולה על גופת הילד ושוכב עליה, ושם את פִּיו עַל פִּי הילד, ואת עֵינָיו על עיני הילד, ואת כפות ידיו על כפות ידיו של הילד, ומִשְׁתַּטֵּחַ\גוהר [*]ראו למשל במְלָכִים-א פרק י"ח פסוק מ"ב על הַיָּלֶד עד שבְּשַׂר הַיָּלֶד מתחמם קצת. אֱלִישָׁע שב מהמיטה והולך הלוך ושוב בַּבַּיִת, ואז עולה שוב וגוהר על גופת הַיָּלֶד עד שהַיָּלֶד מתעטש\זוֹרֵר
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ח פסוק מ"ב: מב
וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין ברכו [בִּרְכָּיו].
[*]לפי משמעות הפועל בארמית 7 פעמים ופוקח את עֵינָיו. |
| לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כפו [כַּפָּיו] וַיִּגְהַר עָלָיו וַיָּחָם בְּשַׂר הַיָּלֶד. לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. |
| אֱלִישָׁע קורא לגֵּחֲזִי ומבקש שיקרא לשֻּׁנַמִּית. הוא עושה זאת והיא באה אל אֱלִישָׁע שקורא לה לשאת את בְּנָהּ החי. היא באה לאֱלִישָׁע ונופלת על רגליו בתודה ומשתחווה לפניו, ואז נושאת את בְּנָהּ החי ויוצאת מהחדר. |
| לו וַיִּקְרָא אֶל גֵּיחֲזִי וַיֹּאמֶר קְרָא אֶל הַשֻּׁנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָאֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר שְׂאִי בְנֵךְ. לז וַתָּבֹא וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתִּשָּׂא אֶת בְּנָהּ וַתֵּצֵא. |
| 7. אֱלִישָׁע מרפא את נָזִיד המָוֶת שבַּסִּיר: אֱלִישָׁע חוזר לגִּלְגָּל [*]הוא כבר היה שם עם אֵלִיָּהוּ לקראת עליתו של אֵלִיָּהוּ לשָּׁמָיִם . היה רעב בארץ באותם ימים, וכשבְנֵי הַנְּבִיאִים יושבים לְפָנָיו אֱלִישָׁע קורא למשרתו לשים-על-האש\לִשְׁפֹּת את הַסִּיר הגדול שהיה שם ולבשל בו נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים. אחד מהם יוצא לשָּׂדֶה כדי לחפש אֹרֹת לבישול, והוא מוצא במקום זאת גֶּפֶן שָׂדֶה ומלקט ממנו פַּקֻּעֹת שָׂדֶה וממלא בהם את בגדו ככל האפשר. הוא חוזר וחותך\מפלח את הפַּקֻּעֹת לתוך הסיר, ואיש אינו יודע שמדובר בפַּקֻּעֹת השָׂדֶה הרעילות.
[^]
מְלָכִים-ב פרק ב פסוק א: א
וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל.
|
| לח וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים. לט וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח אֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ. |
| אחרי בישול הנָזִיד מהפַּקֻּעֹת, יוצקים ממנו לִבְנֵי הַנְּבִיאִים, וכל מי שטועם ממנו זועק שהנָזִיד שבסִּיר מכיל רעל קטלני, ואף אחד לא יכול להמשיך לאכול ממנו. אֱלִישָׁע מבקש מהם קֶמַח ומשליך אותו לסִּיר, ואומר למְבַשֵּׁל שיִצוֹק ממנו שוב לנוכחים. הפעם הם אוכלים ממנו ואין עוד כל דבר רע בנָזִיד שבַּסִּיר. |
| מ וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל. מא וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר. |
| 8. אֱלִישָׁע מביא לנס בו לֶחֶם השְּׂעֹרִים בצִקְלון מספיק ל-100 איש: איש אחד מבַּעַל שָׁלִשָׁה [*]מקום שלא זוהה מביא לאֱלִישָׁע מנחה של לֶחֶם בִּכּוּרִים[*]כלומר מהתבואה הראשונה של העונה, כמו לֶחֶם הבִּכּוּרִים שניתן כמנחה לה' בחג השָׁבֻעֹות ושנאכל ע"י הכוהן משְּׂעֹרִים, וכַּרְמֶל
[^]
וַיִּקְרָא פרק כ"ג פסוק כ: כ
וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָה לַכֹּהֵן.
[*]דגנים טריים רכים. גם הכַּרְמֶל היה חלק ממנחת הבִּכּוּרִים המקובלת שהחזיק בילקוטו\צִקְלֹנוֹ. אֱלִישָׁע מבקש ממְשָׁרְתוֹ שיחלק מהאוכל שבילקוט לכל הקהל שהיה שם.
[^]
וַיִּקְרָא פרק ב פסוק י"ד: יד
וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיהוָה אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.
|
| מב וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ. |
| המשרת שואל איך יוכל לחלק את האוכל מהילקוט לכל הקהל? הרי יש שם 100 איש? אבל אֱלִישָׁע חוזר ומבקש שיחלק את האוכל לכל הקהל כדי שיאכלו, כי כך אמר ה', ולכן הם כולם יאכלו וגם יותירו שאריות. המשרת מחלק את האוכל לקהל והם באמת כולם אוכלים וגם מותירים שאריות, כפי שאמר ה'. |
| מג וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אָכֹל וְהוֹתֵר. מד וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהוָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | וּבָאת וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ עַל כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה, וְהַמָּלֵא תַּסִּיעִי. |
| ל"ה | וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּעַל וַיִּגְהַר עָלָיו, וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו. |
| מ"א | וַיֹּאמֶר: "וּקְחוּ קֶמַח", וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר, וַיֹּאמֶר: "צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ", וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר. |
| מ"ג | וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ: "מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ?", וַיֹּאמֶר: "תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה: אָכֹל וְהוֹתֵר". |