תצפית על הכפר סולם מכוון גבעת המורה
פרטי היוצר\ת
(Amarna) Letter of Biridiya, prince of Megiddo, to the king of Egypt; subject of harvesting by corvee workers in the city of Nuribta. Louvre Museum, Acquired in 1918. Photo by Rama (see info on author and more licenses in the image page) [CC-BY-SA-2.0-FR] via Wikimedia Commons
מכתב מאל-עמרנה המזכיר את שׁוּנֵם
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
שׁוּנֵם במקרא
שׁוּנֵם היתה עיר בנחלת יִשָּׂשכָר
בערוב ימיו של דָוִד הביאו לו עבדיו נערה בתולה יפיפיה, את אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, שתהיה לו ל"סֹכֶנֶת" ותשכב בחיקו ותחמם אותו (אך דָוִד אינו "יודע" אותה)
שׁוּנֵם נזכרת שוב בעלילות הנביא אֱלִישָׁע אשר ניבא בן לאישה מכובדת משׁוּנֵם שאירחה אותו בנדיבות בביתה, ואח"כ כשהבן מת הוא השיב אותו לחיים.
[^]יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ט פסוקים י"ז-י"ח: יז
לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם.
יח
וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם.
. בימי המלך שָׁאוּל הגיע צבא הפְלִשְׁתִּים לשׁוּנֵם וצבא שָׁאוּל חנה מולם בהר הגִּלְבֹּעַ[^]שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ח פסוק ד: ד
וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ.
. אח"כ עבר צבאו לחנות בעֵין יִזְרְעֶאל וצבאות הפְלִשְׁתִּים המשיכו להגיע מכוון אֲפֵק ועלו על יִזְרְעֶאל[^]שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ט פסוקים א, י"א: א
וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כָּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל.
... יא
וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּפְלִשְׁתִּים עָלוּ יִזְרְעֶאל.
. בקרבות שנערכו בגִּלְבֹּעַ נפלו לבסוף שָׁאוּל ובניו.
בערוב ימיו של דָוִד הביאו לו עבדיו נערה בתולה יפיפיה, את אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, שתהיה לו ל"סֹכֶנֶת" ותשכב בחיקו ותחמם אותו (אך דָוִד אינו "יודע" אותה)
[^]מְלָכִים-א פרק א פסוקים א-ד: א
וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְכַסֻּהוּ בַּבְּגָדִים וְלֹא יִחַם לוֹ.
ב
וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי לוֹ סֹכֶנֶת וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
ג
וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית וַיָּבִאוּ אֹתָהּ לַמֶּלֶךְ.
ד
וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.
. אחרי מות דָוִד ביקש אֲדֹנִיָּהוּ, אחי שְׁלֹמֹה, מבַּת שֶׁבַע אם המלך לבקש משְׁלֹמֹה להתיר לו לשאת את אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית[^]מְלָכִים-א פרק ב פסוקים י"ג, י"ז: יג
וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם.
... יז
וַיֹּאמֶר אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה.
. היא הסכימה, אך שְׁלֹמֹה זעם על הבקשה ושלח את בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע להרוג את אֲדֹנִיָּהוּ.
שׁוּנֵם נזכרת שוב בעלילות הנביא אֱלִישָׁע אשר ניבא בן לאישה מכובדת משׁוּנֵם שאירחה אותו בנדיבות בביתה, ואח"כ כשהבן מת הוא השיב אותו לחיים.
זיהוי המקום
שׁוּנֵם נזכרת במספר מקורות מצרים קדומים. היא נכללת ברשימת הערים שכבש תחותמיס ה-3 במסע הכיבושים שלו בא"י (אמצע המאה ה-15 לפנה"ס)
באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) שׁוּנֵם מתוארת ככפר בנחלת יִשָּׂשכָר השוכן 5 מילים דרומית להר תָּבֹר. שׁוּנֵם מזוהה עם התל שליד הכפר הערבי סולם שבין עפולה לגבעת המורה, המשמר כמשוער את שם המקום
[1]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 126
, ובכמה ממכתבי אֶל-עַמַארְנָה[*]אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה.
, בהם מדווח על לבאיה מלך שְׁכֶם שניסה להרחיב את מלכותו גם לאזור עמק יזרעאל והרס את העיר שׁוּנֵם (ולבסוף נרצח בידי מתנגדיו באזור)[*]מכתב 250 וראו גם ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 143
, ואח"כ על בירידיה מלך מְגִדּוֹ שחרש את אדמות שׁוּנֵם החרבות בעזרת אנשי מס, אולי בני יִשָּׂשכָר[2]מכתב 365 בצילום כאן, וראו גם ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 154
. שׁוּנֵם נכללת גם ברשימת הערים שכבש פרעה שישק במסע הכיבושים שלו בא"י (בימי רְחַבְעָם מלך יְהוּדָה - 924 לפנה"ס)[3]ארץ ישראל בתקופת המקרא, יוחנן אהרוני, מהדורה מתוקנת בעריכת ישראל אפעל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשמ"ח, עמוד 252
.
באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) שׁוּנֵם מתוארת ככפר בנחלת יִשָּׂשכָר השוכן 5 מילים דרומית להר תָּבֹר. שׁוּנֵם מזוהה עם התל שליד הכפר הערבי סולם שבין עפולה לגבעת המורה, המשמר כמשוער את שם המקום
[6]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ז, עמוד 568
. בתל נמצאו ממצאים מהתקופה הכנענית (ברונזה מאוחרת), הישראלית (ברזל), הפרסית, ומתקופות מאוחרות יותר.
פרקים המזכירים את שׁוּנֵם
ציטוטים נבחרים