עַלַמַּפָּה

הנביא יִרְמְיָהוּ שלח איגרת למנהיגי הגולים בבָּבֶל (מימי גלות יְהוֹיָכִין) בה הוא קרא לגולים לקבל את עול בָּבֶל כיוון שעוד צפויה להם גלות ארוכה (של 70 שנה). שְׁמַעְיָהוּ הַנֶּחֱלָמִי שהיה בין הגולים שמע על האיגרת וכעס על הקריאה להתבסס בבָּבֶל. שְׁמַעְיָהוּ כתב בחזרה לעם ביְרוּשָׁלַיִם, ונזף בצְפַנְיָה הַכֹּהֵן על שהרשה לאיש מְשֻׁגָּע כמו יִרְמְיָהוּ להתנבא כך, ולא שם אותו בצינוק. צְפַנְיָה הראה את איגרת שְׁמַעְיָהוּ ליִרְמְיָהוּ שהאשים את שְׁמַעְיָהוּ בנבואות נֶחָמָה שקריות, וניבא שלכן שְׁמַעְיָהוּ וצאצאיו לא יזכו לראות את יום הגאולה כשזה באמת יגיע.

רבים מפרשים שהכינוי "הַנֶּחֱלָמִי" אינו מתייחס לעיר מוצאו של שְׁמַעְיָהוּ אלא להיותו נביא שקר המנבא "מן החלום" (כך למשל בתרגום הארמי ואצל רש"י). אך נהוג גם לפרש את נֶּחֱלָם כשם של מקום ביְהוּדָה, והזיהוי המקובל הוא עם ח'רבת אל-כברה שבפאתי הכפר נַחָאלִין המשמר כמשוער את שמה של נֶּחֱלָם המקראית. בחורבה נמצאו חרסים מתאימים מתקופת המלוכה ביְהוּדָה (תקופת הברזל II) וחרסים מהתקופות הפַּרְסִית (שיבת ציון) והרומית-ביזנטית, אז נראה שהישוב התפשט מזרחה למרכז הכפר של ימינו.