עַלַמַּפָּה

בְנֵי בְרַק נזכרת ברשימת ערי שבט דָן, בין יְהוּד לבין גַת רִמּוֹן, ואח"כ מצוין שהגבול הגיע עד נחל היַּרְקוֹן (בצפון) ומול יָפוֹ (במערב).

ב מסופר שבני דָּן לא הצליחו לכבוש את הערים שבנחלתם המקורית ועברו צפונה ללַיִשׁ שנכבשה והיתה לעיר דָּן. נראה שבְנֵי בְרַק ושאר הערים באזור נשארו ערים פלישתיות, ובכרוניקה האַשּׁוּרית שעל מנסרת סנחריב (ראו תמונה) נמסר שבזמן מסע הכיבוש של סנחריב בארץ בשנת 701 לפנה"ס, היתה "בַנָא בַרְקַ" תחת שלטונו של צדקא מלך אַשְׁקְלוֹן, יחד עם יָפוֹ, בית דגון, ואָזוּרֻ. צדקא היה בין המלכים שמרדו באשור וחדלו מהעלאת מס אליה, וסנחריב כבש את עריו במהלך מסעו באזור. אח"כ סנחריב הביס גם את צבאות מצרים באזור אֶלְתְּקֵה, כבש את עֶקְרוֹן הפלשתית דרומית לבְנֵי בְרַק, ועלה למצור על יְרוּשָׁלַיִם.

מתיאור מסע סנחריב משתמע אם כן שבְנֵי בְרַק שכנה בסמוך לסעיף המערבי של דרך המלך - דרך מסחר קדומה שהובילה ממצרים צפונה לאזור סוריה, ושכנה ליד בית-דגן ואזור, ומצפון לאֶלְתְּקֵה ולעֶקְרוֹן, ולפי רשימת ערי דָן היא שכנה גם ליד יְהוּד. באזור זה שכן הכפר הערבי אִבְּן אִבְּרַאק ששימר כמשוער את שמה של בְנֵי בְרַק המקראית. הכפר החליף את שמו מאוחר יותר ל"חֵ'ירִיֶּה" (הטובה\מבורכת - אולי בשל האדמות הפוריות של המקום), ושרידיו, כמו שרידי הישוב המקראי נמצאים בסמוך למחלף מסובים (שמצפון ל"הר הזבל" המשוקם של גוש דן ב"חֵ'ירִיֶּה").

התל העתיק של בְנֵי בְרַק הוא תל נמוך בעל שטח של כ-25 דונם הנמצא כיום בין שדות פתוחים. שימוש אינטנסיבי שנעשה לאורך השנים בשטחי האזור מקשה על מחקר ארכאולוגי מסודר של שרידי הישוב, אך ממצאים שנמצאו במקום מעידים על קיום ישוב באתר בתקופות הכנענית (הברונזה תיכונה ומאוחרת),הישראלית (הברזל), הפרסית, הרומית\ביזנטית, האסלאמית הקדומה, הצלבנית והעות'מאנית. בתקופה הרומית, בשלהי ימי בית-שני, בני ברק נודעה כמקום ישיבתו של רבי עקיבא, הנזכר כך כידוע בהגדה של פסח, שם מסופר על רבנים "שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה".