|
מקור השם
ה' מושיע
יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן במקרא
כשבני יִשְׂרָאֵל חנו ברְפִידִים
יְהוֹשֻׁעַ לווה את מֹשֶׁה להר סיני והמתין לו למטה בזמן שמֹשֶׁה עלה לקבל את לוחות הברית. כשמֹשֶׁה חזר עם שני הלוחות יְהוֹשֻׁעַ שמע את קולות העַם החוגג עם עֵגֶל הַזָּהָב, וחשש שאולי אלה קולות מלחמה, אך מֹשֶׁה זיהה שמדובר בשירה. אח"כ, כחלק מהעונש על חטא העֵגֶל, מֹשֶׁה הוציא את הָאֹהֶל אל מחוץ למחנה ולשם היו באים כל מי שביקשו לשאול בה'. ה' היה יורד בענן אל פתח האוהל כדי לדבר עם מֹשֶׁה, ואח"כ מֹשֶׁה היה חוזר למחנה, בעוד יְהוֹשֻׁעַ נשאר לשרת שם כל הזמן.
העַם המשיך בנדודיו, ומאוחר יותר חנה בקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה. מֹשֶׁה התלונן שם בפני ה' על הקושי שבהנהגת העַם, וה' האציל מרוחו על 70 זְּקֵנִים מהעַם שהתכנסו באֹהֶל מוֹעֵד כדי שיעזרו לו בכך. שְׁנַיִם מהם, אֶלְדָּד ומֵידָד, היו כְּתֻבִים בין המוזמנים אבל נשארו בַּמַּחֲנֶה, והתחילו להתנבא שם. נַּעַר רץ לדווח על כך לְמֹשֶׁה, ויְהוֹשֻׁעַ, שקינא לכבודו של מֹשֶׁה, קרא לְמֹשֶׁה לכלוא אותם (כדי למנוע מהם להתחרות בהנהגתו). אך מֹשֶׁה ביקש מיְהוֹשֻׁעַ שלא לקנא לו, כי הוא למעשה מקווה שלא רק הוא עצמו, אלא כל עַם יִשְׂרָאֵל יהיו לנְבִיאִים.
כשמֹשֶׁה שלח 12 מנהיגים מהשבטים לרגל את הארץ לפני כניסת העַם אליה, הוא שלח את יְהוֹשֻׁעַ כנציגו של שבט אֶפְרָיִם
עם סיום הנדודים במדבר, כשהעַם כבר חנה בעַרְבוֹת מוֹאָב שעל גדות היַרְדֵּן על גבול הארץ, ה' הכין את מֹשֶׁה לקראת מותו הקרב, ומֹשֶׁה ביקש ממנו לבחור מנהיג חדש לעַם. ה' צווה על מֹשֶׁה להסמיך את יְהוֹשֻׁעַ להנהגה, ונערך טקס הסמכה מול אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
אחרי מות מֹשֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ הוביל את עַם יִשְׂרָאֵל לארץ בחציית היַרְדֵּן. החצייה נעשתה בעזרת נס שבו היַרְדֵּן יָבַשׁ במקום בו עמדו הכוהנים יחד עם הארון. בהנהגת יְהוֹשֻׁעַ עם ישראל המשיך וכבש את כל ארץ כנען. בתחילה נכבשו יְרִיחוֹ והָעַי. אחרי כיבוש הָעַי, ערך יְהוֹשֻׁעַ את טקס הברכות והקללות בהר עֵיבָל שליד שְׁכֶם כפי שפירט מֹשֶׁה בדְּבָרִים פרק כ"ז. אנשי גִּבְעוֹן הצליחו לכרות ברית עם עַם יִשְׂרָאֵל בעזרת תכסיס, וכך גִּבְעוֹן לא נכללה בין הערים שנכבשו אז. אח"כ נמשכו מלחמות ישראל במלכי האֱמֹרִי והארץ נכבשה קודם באזור הדרום ואח"כ בצפון.
נקבעו גבולות הנחלות של השבטים שממזרח לירדן
[*]מקומה של רְפִידִים אינו ידוע, כמו גם מקומם של התחנות הקודמות באֵילִם ובמִדְבַּר סִין, והיעד הבא של העַם בהַר סִינַי. הצעות הזיהוי השונות הן בגדר השערות המותאמות לתיאוריות המתחרות של זיהוי מסלול הנדודים של העַם בַּמִּדְבָּר (ראו בעמוד של ספר שְׁמוֹת).
כך, חסידי התיאוריה "הצפונית" מזהים את אֵילִם עם אל-עריש, את הַר סִינַי עם הר הלל\חלאל שממזרח לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, ואת מִדְבַּר סִין עם האזור המדברי שביניהם, ואת רְפִידִים עם וואדי או ג'בל רפאיד מדרום מזרח לאל-עריש. חסידי התיאוריה "הדרומית" מזהים את אֵילִם עם עין ע'רנדל במישור החוף המזרחי של מפרץ סואץ, את הַר סִינַי עם ג'בל מוסה, ואת רְפִידִים בוואדי פיראן שביניהם
בדרך להר סִּינִי תקפו אותם בני עֲמָלֵק, ומֹשֶׁה מינה את יְהוֹשֻׁעַ להקים צבא ולהלחם בהם. מֹשֶׁה יחד עם אַהֲרֹן וחוּרכך, חסידי התיאוריה "הצפונית" מזהים את אֵילִם עם אל-עריש, את הַר סִינַי עם הר הלל\חלאל שממזרח לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, ואת מִדְבַּר סִין עם האזור המדברי שביניהם, ואת רְפִידִים עם וואדי או ג'בל רפאיד מדרום מזרח לאל-עריש. חסידי התיאוריה "הדרומית" מזהים את אֵילִם עם עין ע'רנדל במישור החוף המזרחי של מפרץ סואץ, את הַר סִינַי עם ג'בל מוסה, ואת רְפִידִים בוואדי פיראן שביניהם
[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ז, עמוד 426
.[*]בנו של כָּלֵב בן חֶצְרוֹן מצאצאי יְהוּדָה
צפו בקרב מגבעה סמוכה. כשמֹשֶׁה הרים את ידיו יִשְׂרָאֵל גברו וכשהוא הוריד את ידיו גברו בני עֲמָלֵק. לכן אַהֲרֹן וחוּר תמכו בידי מֹשֶׁה עד השקיעה ועד שיְהוֹשֻׁעַ ניצח את עֲמָלֵק. ה' צווה לזכור שיש למחות את זכר עֲמָלֵק, ומֹשֶׁה בנה במקום מזבח.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוק י"ט: יט
וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר.
יְהוֹשֻׁעַ לווה את מֹשֶׁה להר סיני והמתין לו למטה בזמן שמֹשֶׁה עלה לקבל את לוחות הברית. כשמֹשֶׁה חזר עם שני הלוחות יְהוֹשֻׁעַ שמע את קולות העַם החוגג עם עֵגֶל הַזָּהָב, וחשש שאולי אלה קולות מלחמה, אך מֹשֶׁה זיהה שמדובר בשירה. אח"כ, כחלק מהעונש על חטא העֵגֶל, מֹשֶׁה הוציא את הָאֹהֶל אל מחוץ למחנה ולשם היו באים כל מי שביקשו לשאול בה'. ה' היה יורד בענן אל פתח האוהל כדי לדבר עם מֹשֶׁה, ואח"כ מֹשֶׁה היה חוזר למחנה, בעוד יְהוֹשֻׁעַ נשאר לשרת שם כל הזמן.
העַם המשיך בנדודיו, ומאוחר יותר חנה בקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה. מֹשֶׁה התלונן שם בפני ה' על הקושי שבהנהגת העַם, וה' האציל מרוחו על 70 זְּקֵנִים מהעַם שהתכנסו באֹהֶל מוֹעֵד כדי שיעזרו לו בכך. שְׁנַיִם מהם, אֶלְדָּד ומֵידָד, היו כְּתֻבִים בין המוזמנים אבל נשארו בַּמַּחֲנֶה, והתחילו להתנבא שם. נַּעַר רץ לדווח על כך לְמֹשֶׁה, ויְהוֹשֻׁעַ, שקינא לכבודו של מֹשֶׁה, קרא לְמֹשֶׁה לכלוא אותם (כדי למנוע מהם להתחרות בהנהגתו). אך מֹשֶׁה ביקש מיְהוֹשֻׁעַ שלא לקנא לו, כי הוא למעשה מקווה שלא רק הוא עצמו, אלא כל עַם יִשְׂרָאֵל יהיו לנְבִיאִים.
כשמֹשֶׁה שלח 12 מנהיגים מהשבטים לרגל את הארץ לפני כניסת העַם אליה, הוא שלח את יְהוֹשֻׁעַ כנציגו של שבט אֶפְרָיִם
[*]ושינה בהזדמנות זו את שמו מהוֹשֵׁעַ ליְהוֹשֻׁעַ
, ואת כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה כנציג שבט יְהוּדָה. המרגלים סיירו בכל הארץ וחזרו כעבור 40 יום עם פירות מהארץ, כולל עם אשכול ענבים, כדי להרשים את העַם בפריון של הארץ המובטחת. אבל שאר המרגלים (מלבד כָּלֵב) השמיצו את הארץ והבהילו את העַם בסיפורים על הענקים שראו שם ועל הערים החזקות הנמצאות בה. יהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב ניסו להניא את העַם מלצעוד בחזרה למִצְרַיִם, אבל בני העַם כבר עמדו לסקול אותם, כשהופיע ה' והעניש אותם בכך שימותו כולם במדבר (מלבד כָּלֵב ויְהוֹשֻׁעַ) ושרק צאצאיהם יזכו לבוא לארץ אחרי 40 שנות נדודים.
עם סיום הנדודים במדבר, כשהעַם כבר חנה בעַרְבוֹת מוֹאָב שעל גדות היַרְדֵּן על גבול הארץ, ה' הכין את מֹשֶׁה לקראת מותו הקרב, ומֹשֶׁה ביקש ממנו לבחור מנהיג חדש לעַם. ה' צווה על מֹשֶׁה להסמיך את יְהוֹשֻׁעַ להנהגה, ונערך טקס הסמכה מול אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
[*]בן אַהֲרֹן
וכל העַם. ה' הודיע אח"כ למֹשֶׁה שאֶלְעָזָר ויְהוֹשֻׁעַ הם שיובילו את העַם בזמן ההתנחלות בארץ[^]בַּמִּדְבָּר פרק ל"ד פסוק י"ז: יז
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.
.
אחרי מות מֹשֶׁה, יְהוֹשֻׁעַ הוביל את עַם יִשְׂרָאֵל לארץ בחציית היַרְדֵּן. החצייה נעשתה בעזרת נס שבו היַרְדֵּן יָבַשׁ במקום בו עמדו הכוהנים יחד עם הארון. בהנהגת יְהוֹשֻׁעַ עם ישראל המשיך וכבש את כל ארץ כנען. בתחילה נכבשו יְרִיחוֹ והָעַי. אחרי כיבוש הָעַי, ערך יְהוֹשֻׁעַ את טקס הברכות והקללות בהר עֵיבָל שליד שְׁכֶם כפי שפירט מֹשֶׁה בדְּבָרִים פרק כ"ז. אנשי גִּבְעוֹן הצליחו לכרות ברית עם עַם יִשְׂרָאֵל בעזרת תכסיס, וכך גִּבְעוֹן לא נכללה בין הערים שנכבשו אז. אח"כ נמשכו מלחמות ישראל במלכי האֱמֹרִי והארץ נכבשה קודם באזור הדרום ואח"כ בצפון.
נקבעו גבולות הנחלות של השבטים שממזרח לירדן
[*]רְאוּבֵן, גָּד, וחצי המְנַשֶּׁה
, ואח"כ יְהוֹשֻׁעַ שלח את נציגי השבטים למפות את הארץ שממערב לירדן והטיל גורלות לצורך חלוקת הנחלות שם. לקראת מותו, יְהוֹשֻׁעַ נאם בפני העַם את צוואתו להמשיך ולהיות נאמנים לה' אם העַם רוצה להחזיק את הארץ בשלום. לבסוף יְהוֹשֻׁעַ חידש בשְׁכֶם את הברית בין העַם לה' והקים אבן גדולה כעדות לכך מתחת לעץ אֵלָה במקום. יְהוֹשֻׁעַ מת בגיל 110 ונקבר בנחלה שקיבל מהעַם בתִּמְנַת-סֶרַח שבְּהַר אֶפְרָיִם.
פרקים המזכירים את יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן
ציטוטים נבחרים
אילן יוחסין