שׁוֹפְטִים י”ח

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Tel-Dan, By Bukvoed, 2016 [CC-BY-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

עתיקות בתל דָן

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Micah and the Danites, By Johann Christoph Weigel, 1695 [Public domain], via Wikimedia Commons

וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה מַה לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָ (כ"ג)

סיכום

בני דָּן עוזבים את נחלתם שבמרכז הארץ ללַיִשׁ הצפונית. בדרך הם עוברים בבית מִיכָה גוזלים ממנו את הפסל ותשמישיו, ומצרפים אליהם את הנער הלֵּוִי המכהן שם. לַיִשׁ נכבשת והופכת לדָן, ודורות של כוהנים מצאצאי הנער הלֵּוִי מכהנים שם באתר הפולחן שבו הוצבו הפסל של מִיכָה ותשמישיו.

תקציר

בני דָּן שולחים מרגלים לחפש נחלה חדשה והם מוצאים את לַיִשׁ: באותם ימים כאמור עוד לא היה מֶלֶךְ שידאג לכללי התנהגות ופולחן ראויים. בני דָּן לא מצליחים להתנחל בכל נחלתם המקורית ושולחים 5 מרגלים נבחרים\מִקְצוֹתָם מוצלחים\בְּנֵי-חַיִל מאזור לב הנחלה בצָּרְעָה ואֶשְׁתָּאֹל, כדי לחקור את הארץ ולחפש מקום חדש, ובדרך הם לנים בבית מִיכָה שבהַר אֶפְרַיִם.

א בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה. ב וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם.

המרגלים מזהים שם את קולו של הנער הלֵּוִי בבית מִיכָה ותוהים כיצד מצא את עצמו בבית מִיכָה. הוא מספר להם את תולדותיו והם מבקשים שיברר בעזרת חפצי הפולחן עליהם הוא מכהן אם שליחותם תצליח, והנער הלֵּוִי אומר להם שה' איתם.

ג הֵמָּה עִם בֵּית מִיכָה וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה. ד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם כָּזֹה וְכָזֶה עָשָׂה לִי מִיכָה וַיִּשְׂכְּרֵנִי וָאֱהִי לוֹ לְכֹהֵן. ה וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ. ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן לְכוּ לְשָׁלוֹם נֹכַח יְהוָה דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ.

המרגלים מגיעים עד לַיִשׁ אשר כלולה בתחום שלטון הצידונים ומרגישה בטחון בעצמה ואינה מקיימת יחסים עם ערים נוספות לטובה או לרעה, ואין בה מחסור\מַכְלִים או נזקים משלטון רע. אך לַיִשׁ רחוקה מצִידֹן ולכן לא באמת מוגנת על ידיה.

ז וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְאֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּדֹנִים וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם.

המרגלים שבים לנחלת דָן ומדווחים על מה שראו, ומשכנעים את אחיהם לא לשבת בשקט\מַחְשִׁים ולהתעצל אלא לצאת ולכבוש את ארץ לַיִשׁ, כי היא טובה ורחבת ידיים ואין בה מחסור ותושביה בטוחים מדי בעצמם.

ח וַיָּבֹאוּ אֶל אֲחֵיהֶם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאֹל וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם מָה אַתֶּם. ט וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד וְאַתֶּם מַחְשִׁים אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ. י כְּבֹאֲכֶם תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם כִּי נְתָנָהּ אֱלֹהִים בְּיֶדְכֶם מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.

בני דָן גוזלים בדרכם את חפצי הפולחן מבית מִיכָה: בני דָן משתכנעים ושולחים 600 איש חמושים אשר יוצאים מאזור צָּרְעָה ואֶשְׁתָּאֹל וחונים בתחילה בקִרְיַת יְעָרִים אשר נקראת לכן מאז גם "מַחֲנֵה דָן". משם הם ממשיכים עד בֵּית מִיכָה שבהַר אֶפְרָיִם, ו-5 המרגלים מספרים להם על חפצי הפולחן שהיו שם.

יא וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה. יב וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה דָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים. יג וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר אֶפְרָיִם וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה. יד וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ.

600 הלוחמים החמושים מתייצבים מול פתח הבית, בעוד 5 המרגלים נכנסים לבית, דורשים בשלום הַנַּעַר הַלֵּוִי, ולוקחים את כל חפצי הפולחן. הַנַּעַר-הַלֵּוִי\הַכֹּהֵן שניצב גם הוא בפתח הבית חוזה במתרחש.

טו וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם. טז וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר אֲשֶׁר מִבְּנֵי דָן. יז וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ שָׁמָּה לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וְהַכֹּהֵן נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה.

הנער שואל את המרגלים למה הם עושים כך? המרגלים מאיימים עליו להיות בשקט, ומזמינים אותו להצטרף אליהם ולהיות כוהן לשבט דָּן כולו במקום להסתפק בכהונה עבור מִיכָה בלבד. הַכֹּהֵן מקבל את ההזמנה ומלווה את חפצי הפולחן בהמשך המסע.

יח וְאֵלֶּה בָּאוּ בֵּית מִיכָה וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן מָה אַתֶּם עֹשִׂים. יט וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל. כ וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם.

בני דָּן ממשיכים לכוון לַיִשׁ, כשהציוד והילדים בראש השיירה והצבא בחלק האחורי. מִיכָה ושכניו נאספים ומשיגים\מדביקים את השיירה. הם קוראים לבְּנֵי דָן שבקצה השיירה ואלה פונים אחורנית אל הרודפים ושואלים את מִיכָה למה הוא הזעיק כך את כל שכניו?

כא וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם. כב הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן. כג וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה מַה לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ.

הוא עונה להם שהם הרי גזלו ממנו את חפצי הפולחן שעשה וגם את הַכֹּהֵן וכך לא נשאר לו עוד דבר. בְּנֵי דָן מאיימים עליו שישתוק לפני שישמעו אותו האנשים המדוכאים והרגזנים\מָרֵי-הנֶפֶשׁ שבשיירה ויהרגו אותו ואת משפחתו. בני דָן ממשיכים בדרכם ומִיכָה מבין שהם חזקים ממנו ושב לביתו.

כד וַיֹּאמֶר אֶת אֱלֹהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה לִּי עוֹד וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ. כה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ. כו וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ.

כיבוש לַיִשׁ והחלפת שמה ל"דָּן": בני דָּן מגיעים ללַיִשׁ השלווה, הורגים את תושביה ושורפים את העיר. לא היה מי שיעזור לעיר כיוון שהיא כאמור היתה רחוקה מצִידֹן ולא קיימה יחסים עם ערים נוספות. העיר ישבה בעמק שנכלל בארץ בֵית רְחוֹב. בני דָּן בונים מחדש את העיר ששרפו ומתיישבים בה

כז וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ. כח וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ.

בני דָּן מחליפים את שמה של העיר ל"דָן", על שם אביהם הקדמון דָן בן יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל. הם מקימים שם את פסל מִיכָה ויהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם וצאצאיו מכהנים שם, במקביל לפולחן (התִּקְנִי) סביב המשכן בְּשִׁלֹה, וכך המשיך הפולחן בדָן עד ימי גלות יִשְׂרָאֵל.

כט וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה. ל וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ. לא וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ח- י"ט	וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן: "מָה אַתֶּם עֹשִׂים?". וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "הַחֲרֵשׁ, שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ, וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן.
כ"ה	וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן: "אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ..."