עַלַמַּפָּה

אַשְׁקְלוֹן היתה אחת מ-5 ערי\סַרְנֵי הפְּלִשְׁתִּים, שכללו גם את עַזָּה, אַשְׁדּוֹד, גַת, ועֶקְרוֹן. אַשְׁקְלוֹן שכנה בחֶבֶל הַיָּם ומוצא הפְּלִשְׁתִּים שישבו בה היה באי כְּרֵתִים. אַשְׁקְלוֹן נזכרת יחד עם שאר ערי הפְלִשְׁתִּים ברשימת "הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת" - כלומר אזורים בארץ המובטחת שעוד נשאר לרשת אותם אחרי ימי ההתנחלות תחת יְהוֹשֻׁעַ. שבט יְהוּדָה כבש אֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ ביחד עם שאר ערי הפְלִשְׁתִּים, אך מאוחר יותר נאמר שבימי השׁוֹפְטִים המשיכו חֲמֵשֶׁת ערי הפְלִשְׁתִּים להציק לעם.

בכל אופן, בימי שִׁמְשׁוֹן אַשְׁקְלוֹן היתה עיר פְלִשְׁתִּית. כאשר שִׁמְשׁוֹן הבין שרֵעֵי אשתו הפְּלִשְׁתִּית השיגו ממנה את התשובה לחידתו ושעליו לתת להם את הפרס המובטח של 30 בדים ובגדים, הוא נמלא בזעם על אישתו ועל רֵעֶיהָ, יצא לאַשְׁקְלוֹן והרג שם 30 איש והעניק את בגדיהם לפותרי החידה. אחרי נצחון הפְלִשְׁתִּים על בני ישראל בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר בימי עֵלִי, הם לקחו כשלל את ארון הברית, אך ה' הכה כל עיר פְלִשְׁתִּית שאליה הובא הארון. לבסוף החזירו הפְלִשְׁתִּים את הארון לבני ישראל בבֵּית-שֶׁמֶשׁ, יחד עם מנחת טְחוֹרִים וְעַכְבְּרֵי זָּהָב מכל אחת מחמשת עָרֵי הפְלִשְׁתִּים, כולל מאַשְׁקְלוֹן. אחרי נפילת שָׁאוּל ובניו בקרב הַגִּלְבֹּעַ מול צבאות הפְלִשְׁתִּים, דָוִד שר עליהם קינה וביקש שתושבי גַת ואַשְׁקְלוֹן לא יגלו את דבר תבוסת שָׁאוּל וישמחו בשל כך.

נביאי ישראל הרבו לנבא חורבן לאַשְׁקְלוֹן יחד עם ערי הפְּלִשְׁתִּים האחרות בשל חטאי תושביה, בעיקר כנגד בני ישראל. כך הנביא עָמוֹס חזה חורבן לאַשְׁקְלוֹן ולשאר ערי הפְּלִשְׁתִּים בשל פשעיהם. צְפַנְיָה ניבא חורבן לפְּלִשְׁתִּים כשאַשְׁקְלוֹן תהיה לִשְׁמָמָה ובתיה ההרוסים יהפכו למרעה צאן לבני יְהוּדָה השבים לארצם, ויִרְמְיָהוּ לקראת סוף בית ראשון כלל את אַשְׁקְלוֹן ברשימה ארוכה של ארצות הגויים שה' ישקה מכּוֹס יין הזעם. בנבואת חורבן אחרת לפְּלִשְׁתִּים יִרְמְיָהוּ חזה מנהגי אבלות בעַזָּה ובאַשְׁקְלוֹן. הפְּלִשְׁתִּים יתחננו לחרב ה' לשקוט, אבל איך היא תשקוט אם ה' הוא זה המצווה עליה להכות באַשְׁקְלוֹן ובשאר ערי החוף של הפְּלִשְׁתִּים? בימי שיבת ציון ניבא זְכַרְיָה שאַשְׁקְלוֹן תתרוקן מאדם ותרעד מפחד יחד עם שאר ערי הפְּלִשְׁתִּים כשה' יעצור את גאוותם.

אַשְׁקְלוֹן הקדומה היתה עיר הנמל החשובה ביותר בארץ עבור המצרים הקדמונים ששלטו באזור ועבור הפלישתים שבאו אחריהם למקום. ערי הפלישתים האחרות בדרום הארץ שכנו ממערב לרצועת החולות הנודדים שלאורך החוף, ורק אַשְׁקְלוֹן ישבה ממש על החוף בזכות פירצה שהיתה שם בדיונות. ליד אַשְׁקְלוֹן עברה גם "דרך הים" - דרך מסחר קדומה שהובילה ממִצְרַיִם צפונה לאזור סוריה. החורבות הנרחבות (כ-550 דונם) נמצאות ליד החוף בסמוך לכפר אֵל־מִגְ׳דַּל (-עַסְקַלָאן) שנוסד בתקופה העות'מאנית ממזרח ליישוב הקדום. העיר הקדומה הוקפה בחומה ובסוללה גדולה בְּצוּרַת חצי עיגול במזרח, ומצוק טבעי הגן על העיר מצד הים במערב. כיום מוצג בצפון אזור העתיקות שער מקושת בחומה של העיר הכנענית (1850 לפנה"ס).

לפי המשוער, לא היה לעיר הקדומה נמל בנוי, והספינות עגנו במרחק מה ממערב לחוף ונעזרו בסירות קטנות לצורך העברת הסחורות. בארות רבות בשטח העיר סיפקו מים לתושביה, והעיר נהנתה גם מעורף חקלאי מפותח. מקור שמם הלועזי של הבָּצָל הסגול (shallot) והירוק (scallion, ביוונית askolonion) הוא בשמה של העיר הפלשתית "אַשְׁקְלוֹן", שהיתה מפורסמת בִּבְצָלֶיהָ כבר במאה ה-3 לפנה"ס.

על חשיבותה של אַשְׁקְלוֹן למִצְרַיִם מעידות תעודות רבות ממִצְרַיִם הקדומה המזכירות את העיר, בשם אסקאנו או אַשְׁקַלוּנַ. כך נזכרת אַשְׁקְלוֹן ומושליה בכתבי המְאֵרוֹת. במאות ה-16-18 שלטו באַשְׁקְלוֹן בני החיקסוס, כפי שמעיד סגנון הביצורים האופייני להם, וששרידים ממנו נמצאו באתר. החיקסוס היו זרים שהשתלטו על מִצְרַיִם במאה ה-18 לפנה"ס, ושלטו בה כ-160 שנים עד שגורשו ממנה בימי פרעה יעחמס הראשון. אחרי מסעות פרעה תחותימס ה-3 בארץ (מאה 15 לפנה"ס) התחזק השלטון המצרי בארץ, ופאפירוס מצרי מִיְּמֵי בנו אמנחותפ ה-2 כולל רשימות של אספקה שנמסרה לשליחי מִצְרַיִם בערים שונות בארץ - כולל באַשְׁקְלוֹן. והעיר נזכרת גם בכמה ממכתבי אֶל-עַמַארְנָה.

בכל זאת פרצו מדי פעם מרידות בשלטון המצרי, ותבליט מימי רעמסס ה-2 מתאר את כיבושה של אַשְׁקְלוֹן. פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס ה-2, כבש שוב את אשקלון במסע המלחמה שלו בארץ (1208–1209 לפנה"ס) כפי שהתגאה במצבת הנצחון שלו, שהיא הראשונה המזכירה גם את עם ישראל בשמו. במאה ה-12 לפנה"ס נחלש שוב השלטון המצרי בכנען, ותקופת ההתנחלות הפְּלִשְׁתִּית במאות ה-11-12 לפנה"ס חפפה בקירוב את תקופת ההתנחלות וההתבססות של עַם יִשְׂרָאֵל בארץ. על פי החפירות באַשְׁקְלוֹן הקדומה נמצא בכל אופן שהעיר הפלשתית החדשה נבנתה על חורבות העיר הכנענית. באתר נמצאו כלי חרס רבים אופיינים לתרבות הפְּלִשְׁתִּית, עם סגנון עיטורים בסגנון האיגיאי היווני ובמיוחד המיקני והקפריסאי של אותם ימים, ושהושפע גם ממסורות מקומיות כנעניות ומצריות.

אַשְׁקְלוֹן סבלה יחד עם שאר האזור מהתפשטות האימפריה האַשּׁוּרִית, והעיר ("אִסְקַלוּנַ") תחת המלך מִתִנְתִ נזכרת בין שאר מעלי המס לתִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מלך אַשּׁוּר (מָלַךְ 727-745 לפנה"ס). תושבי אַשְׁקְלוֹן עסקו אז במסחר ימי ויבשתי ובדיג, וגם בייצור אריגים ובצביעתם, כפי שמעידה רשימת המסים לאַשּׁוּר. מִתִנְתִ הצטרף למרד של רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל באַשּׁוּר. תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר העניש את המורדים כשקרע מממלכת ישראל מחוזות נרחבים, וגם מסר לידי הערבים ערים רבות בדרום החוף שהיו עד אז תחת שלטון אַשְׁקְלוֹן, ואת מִתִנְתִ מלך אַשְׁקְלוֹן הוא החליף בבנו רוֹּכִבְתִ. מאוחר יותר הצטרף צִדְקָא למרד נגד אַשּׁוּר של חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה בתמיכת מִצְרַיִם. סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר העניש את יְהוּדָה (אך לא הצליח לכבוש את יְרוּשָׁלַיִם)-, קרע ערים נוספות משלטונה של אַשְׁקְלוֹן והגלה את צִדְקָא ומשפחתו לאַשּׁוּר (701 לפנה"ס). אֵסַרְחַדּוֹן ובנו אשורבניפל אפשרו למִתִנְתִ ה-2 בן צִדְקָא לחזור לשלטון באַשְׁקְלוֹן, אשר שימשה אותם כתחנה במסעות הכיבוש המוצלחים שלהם במִצְרַיִם.

אַשּׁוּר והאימפריה שלה נפלו לבסוף בידי בָּבֶל, וצבאות נְבוּכַדְנֶצַּר כבשו כידוע את הארץ, ויחד איתה גם את אַשְׁקְלוֹן שרבים מתושביה הוגלו לבָּבֶל, ובכך הגיע הקץ לאַשְׁקְלוֹן הפלישתית. הפָּרְסִים, שבאו אחרי הבָּבְלִים ביקשו לחזק את ערי הנמל הפניקיות ככח נגדי לספנות של יָוָן, יריבתה של פָּרַס באותם ימים, ולכן מסרו להן את השליטה בערי החוף בארץ. כך עברו דּוֹר ויָפוֹ לידי צִידֹן, ואַשְׁקְלוֹן היתה לעיר של הצוֹרִים. ליישוב הפניקי שייך כמשוער בית קברות לכלבים שנמצא באתר. בתקופה ההלניסטית ואח"כ גם בתקופה הרומית והביזנטית אַשְׁקְלוֹן שגשגה כעיר הלנסיטית טיפוסית, והמשיכה להיות עיר חשובה עד שנהרסה בימי הכיבוש הממלוכי (1270 לספירה).