עַלַמַּפָּה

בתיאור הגבולות של נחלת שבט דָן, אחרי שנזכרו הערים בְנֵי-בְרַק וגַת רִמּוֹן, נאמר שהגבול עבר על "מֵי הַיַּרְקוֹן" וחלף מוּל יָפוֹ.

נחל הַיַּרְקוֹן המקראי מזוהה בד"כ עם הַיַּרְקוֹן של ימינו (נהר אל-עוג'א), בהסתמך על שאר האתרים הנזכרים בגבול נחלת דָן, וכיוון שהַיַּרְקוֹן הוא הגבול הטבעי המשמעותי ביותר באזור זה, ומתאים בהחלט להיות הגבול עם נחלת מְנַשֶּׁה מצפון. מקור שמו של הנחל כנראה בצבע המים הירקרק.

הַיַּרְקוֹן הוא הנחל העשיר ביותר במים מבין נחלי הארץ הזורמים לים התיכון, ורק נהר היַרְדֵּן שופע יותר ממנו מבין שאר הנחלים בארץ. הנחל הרחב חוצה את כל מישור החוף כמעט עד אזור ההר ממזרח לראש העין, וכך הִוָּה מכשול וקו הגנה לאורך הדורות. "דרך הים" (דרך מסחר קדומה שהובילה ממצרים צפונה לאזור סוריה) נאלצה לעקוף את הַיַּרְקוֹן ממזרח, והעיר אֲפֵק שבקצה המזרחי של הנחל נהנתה גם מהשליטה על המעבר הצר יחסית שבין מוצא הנחל להר. אזור שפך הנחל לים במערב סתום כיום מעט ורדוד מספיק כדי לאפשר מעבר נח (ראו צילום) ומוֹנֵעַ לכן גם כניסה של כלי שיט גדולים לנחל. יש חילוקי דיעות אם כך היה המצב גם בימי קדם, ויש המשערים שהדווח על הרפסודות שהביאו עצים לירושלים בימי שְׁלֹמֹה דרך "יָם יָפוֹ" עגנו למעשה ביַּרְקוֹן.

אורכו של הַיַּרְקוֹן ממוצאו באזור אֲפֵק ועד לים הוא כ-27.5 ק"מ, ומספר יובלים מוסיפים לו את מימיהם לאורך נתיבו, כולל נחלי קָנָה (מצפון) ושִׁילֹה (מדרום) באזור מחלף ירקון, נחל הָדָרים מעט מערבה משם, ובעיקר נחל איילון הנשפך לירקון מדרום באזור "שבע טחנות". האדמות הטובות ונתיב השיט משכו לאזור הנחל מתיישבים עוד בימי קדם, ועל גדותיו הוקמו מספר ישובים עתיקים כמו אֲפֵק שנזכרה, באזור המעיינות, תל ג'רישה\גריסה באזור שפך האיילון (המזוהה ע"י אחדים עם גַת רִמּוֹן המקראית הנזכרת עם הַיַּרְקוֹן בתיאור הגבול של נחלת דָן), תל קסילה הפלישתית (ליד מוזיאון ארץ ישראל) שקיימה כמשוער נמל פנימי על גדות הנחל, גבעת היל, וזוג מצודות מהמאה ה-8 לפנה"ס בתל כּוּדָאדִי על שפך הַיַּרְקוֹן לים.