עַלַמַּפָּה

נהר היַרְדֵּן נזכר במקרא יותר מ-150 פעמים, וזאת מלבד הזכרת יוּבַלָּיו והישובים שלידו. היַרְדֵּן זורם מהאזור שופע המים שלמרגלות הר החֶרְמוֹן. "גְאוֹן הַיַּרְדֵּן" משוער כאזור הזרימה של הנחל (בו הוא שוצף ו"גּוֹאֶה"), ושם מקיף אותו סבך צפוף ומסוכן, המשמש מקום מחייה לחיות רעות, כולל לאֲרָיוֹת. "כִכַּר הַיַּרְדֵּן" משוער כאזור הגבוה שמעל גדות היַרְדֵּן לקראת ים המלח. אֶרֶץ הַכִּכָּר נמשכת מאזור העיר סֻכּוֹת והעֵמֶק הַפּוֹרֶה שלה שמצפון לשפך נחל היַבֹּק ליַרְדֵּן (לשם גם השקיף אַבְרָהָם מכוון אֵלֹנֵי-מַמְרֵא), ועד לאגן ים המלח שם שוכנות ערי הכִּכַּר (כולל סְדֹם). "הָעֲרָבָה" המקראית כוללת גם את אזור בקעת היַרְדֵּן, את "עַרְבוֹת מוֹאָב" שממזרח ליַרְדֵּן מול "יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" ואת "עַרְבוֹת יְרֵחוֹ" שממערב ליַרְדֵּן.

לקראת סוף מסע במדבר אל עבר ארץ יִשְׂרָאֵל, הָעָם חנה בעַרְבוֹת מוֹאָב שב"עֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (כלומר בעברו המזרחי של הַיַּרְדֵּן), ושם דיבר אליהם מֹשֶׁה את נאומו הנמסר בספר דְּבָרִים. אח"כ, בהנהגת יְהוֹשֻׁעַ העם חצה את הַיַּרְדֵּן מול יְרִיחוֹ בדרך נס, כשמי הַיַּרְדֵּן עמדו באזור אָדָם, כך שערוץ הנהר נהיה יבש משם ועד יָם הַמֶּלַח. גם הנביא אֵלִיָּהוּ חצה את הַיַּרְדֵּן (מזרחה) ביבשה אחרי שהכה את המים עם אַדַּרְתּוֹ, ואח"כ הנביא אֱלִישָׁע ביצע את אותו הנס עם האַדֶּרֶת של אֵלִיָּהוּ כדי לחצות את הירדן בחזרה. באֱלִישָׁע קשורים ניסים נוספים שארעו ביַּרְדֵּן, כולל נס הצפת הגרזן של בן הַנְּבִיאִים שנפל למי היַּרְדֵּן, וריפוי נַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם מהצָרַעַת ע"י טבילתו 7 פעמים ביַּרְדֵּן.

עַרְבוֹת מוֹאָב שבעֵבֶר הַיַּרְדֵּן המזרחי היו כאמור הסף שממערב לו שכנה הארץ, ומֹשֶׁה כידוע לא זכה לעבור את היַרְדֵּן ולהכנס אֵלֶיהָ. כך, היַרְדֵּן נקבע כגבול המזרחי של הארץ המובטחת, אך שבטי ראוּבֵן, גָּד, וחצי שבט מְנַשֶּׁה המזרחי בכל זאת התנחלו ממזרח לו. שבטים אלה חששו אח"כ שגבול הַיַּרְדֵּן יגרום לניתוק הקשר ביניהם לבין ה' ושאר העם, ולכן הקימו מִזְבֵּחַ גָּדוֹל עַל הַיַּרְדֵּן כעדות ולזכרון לעתיד.

הַיַּרְדֵּן בכל אופן היה גבול שלא היה קל לעבור אותו, אלא בנקודות מסוימות שבהן המים היו נמוכים יחסית - כלומר ב"מַּעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן". לכן היתה תפיסת המַּעְבְּרוֹת לאמצעי יעיל עבור חסימת הדרך לאויב. כך אנשי יְרִיחוֹ מיהרו למַּעְבְּרוֹת כדי לרדוף או לחסום את המרגלים של יְהוֹשֻׁעַ, בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בהוראת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא, תפסו את המַעְבְּרוֹת כדי למנוע מהמואבים לחצות את הַיַּרְדֵּן מכוון יְרִיחוֹ, בני אֶפְרַיִם, בהוראת גִדְעוֹן, לכדו את המַעְבְּרוֹת כדי לחסום את מנוסת צבא מִדְיָן, ואנשי הגִלְעָד לכדו את המַעְבְּרוֹת כדי לתפוס שם את פְּלִיטֵי אֶפְרַיִם שברחו בחזרה מערבה.

מקורותיו הצפוניים של נהר היַרְדֵּן הם הנחלים שְׂנִיר, דָּן, וחֶרְמוֹן האוספים את מי הגשמים והשלגים של הר החֶרְמוֹן, ומתאחדים לנהר אחד באזור שְֵׂדה נְחֶמְיָה שבצפון עמק הַחוּלָה. מאגם הַחוּלָה זורם היַרְדֵּן "ההררי" עד לכנרת (ונופל כ-280 מ' לאורך מרחק אווירי של כ-20 ק"מ). מהיציאה מהכנרת בסכר דגנייה זורם היַרְדֵּן "הדרומי" דרך בקעת היַרְדֵּן עד לים המלח. הערוץ כאן תלול הרבה פחות מאשר בחלקו הצפוני, והנהר יורד מגובה של כ-210מ' מתחת פני הים בדרום הכנרת לגובה של כ-415מ' מתחת פני הים בכניסה לים המלח, לאורך מסלול מפותל של כ-210 ק"מ (על מרחק אווירי של כ-105 ק"מ).

בקטע הדרומי של היַרְדֵּן נשפכים לתוכו עוד מספר יוּבַלִּים, והעיקרים שבהם הם הַיַּרְמוּךְ (כ-7 ק"מ דרומית לכנרת) והיַבֹּק. נחלי איתן אלה זורמים ליַרְדֵּן מכוון מזרח, כמו גם רוב שאר היוּבַלִּים החשובים של היַרְדֵּן הדרומי, וזאת בשל ריבוי הגשמים באזור הגלעד שממזרח ליַרְדֵּן, לעומת האזור ההררי שממערב לבקעת היַרְדֵּן. מאותה סיבה גם הבקעה עצמה רחבה יותר ממזרח ליַרְדֵּן (ממוצע של כ-5 ק"מ) מאשר ממערב לו (כ-ק"מ בודד), והאדמות במזרח טובות יותר לחקלאות. לכן גם רוב ההתיישבות בבקעת היַרְדֵּן לאורך הדורות היתה ממזרח לנהר.

ערוץ היַרְדֵּן הוא חלק מהשבר הסורי-אפריקאי, כך שהלוח הטקטוני שממזרח לשבר נע לאט צפונה יחסית ללוח המערבי. ידועים ארועים של רעשי אדמה בעבר שהביאו להתמוטטות של גושי עפר גדולים לערוץ הנהר, ושחסמו את זרימת המים לכמה ימים. "גְאוֹן הַיַּרְדֵּן" (הוא אזור הערץ של ערוץ היַרְדֵּן הדרומי) מוקף בצמחייה סבוכה, המהווה גם כיום מקום מחייה לבעלי חיים, כולל חזירי בר, דורבנים, שועלים, ועוד.