עַלַמַּפָּה

בתאור גבולות הארץ המובטחת ביְחֶזְקֵאל פרק מ"ז מתואר הגבול הצפוני היוצא מהים באזור צפון לבנון ומשם יורד לאורך הגבולות של דַּמֶּשֶׂק ושל החַוְרָן המהווים את הגבול המזרחי של הארץ באזור זה.

גבולות מחוז החַוְרָן השתנו עם השנים, אך כללו מלכתחילה לפחות את הר הדרוזים (הר חַ'וְרָנֻ בלשון אַשּׁוּר), שהוא רמה געשית שנוצרה כתוצאה מזרימת לבה ממעל למאה הרי געש שהיו פעילים באזור לפני מיליוני שנים. הר חַ'וְרָנֻ נזכר בתיאור מסעות המלחמה של שלמנאסר ה-3 מלך אַשּׁוּר כנגד ממלכת ארם דַמָּשֶׂק שמצפון-מערב להר (841 לפנה"ס). ארם וממלכת יִשְׂרָאֵל נאבקו על השליטה באזור הַבָּשָׁן שממערב לחורן, עד שתִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר ה-3 מלך אַשּׁוּר סיים את השתלטות אַשּׁוּר על ארם דַמָּשֶׂק ועל סוריה כולה (וגם על שטחים בארץ ישראל) ויסד את פחוות החורן כחלק מהאימפריה האַשּׁוּרית (732-3 לפנה"ס).

פחווה החורן האַשּׁוּרית (חַ'וְרִינַ) כללה כנראה גם אזורים בזלתיים נוספים ממערב להר הדרוזים אשר ידוע שנכללו במחוז החורן לפחות מהתקופה ההלניסטית. אלה כללו את אזור א-נֻקְרַא שבמזרח הַבָּשָׁן שכלל שדות נרחבים של אדמה בלזתית פוריה ששימשה לגידול דגנים בזכות ריבוי הגשם והמעיינות שבמקום. המחוז המנהלי ההלניסטי כלל גם את הטרכון (א-לֶגַּ'ה שמצפון-מערב להר הדרוזים) - גם הוא אזור בזלתי אך סלעי יותר ומעובד פחות. בדרום גבל מחוז החורן במחוז ערביה ועם החלשות השלטון ההלניסטי הסלוואקי היו חלקים נרחבים בחורן נתונים לשליטת הנבטים של פֶּטְרָה מדרום. ממזרח לחורן משתרע המדבר הסורי ובצפון הנווה הפורה של דַמָּשֶׂק. כיום המונח "חורן" מתייחס בדרך כלל לאזור המגיע בדרום-מערב עד לירמוך ובמערב עד לגולן ויש הכוללים בו גם את הגולן עצמו.

בתקופה הרומית נמסר החורן לשליטת הורדוס שהצליח לרסן את השודדים שפגעו בכלכלת האזור והחורן המשיך לשגשג כאגן התבואה של האזור גם אח"כ. הקיסר פִילִיפּוּס "הערבי" (שלט 249-244 לספירה) בא מהחורן ועשה את עירו שאבַּה שבצפון הר הדרוזים לעיר קיסרית (בשם פִילִיפּוֹפּוֹלִיס בעֲרָב).