עַלַמַּפָּה

הַבָּשָׁן הוא חבל ארץ פורה בצפון הארץ בתחום נחלת חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה שממזרח לירדן. הַבָּשָׁן נמצא מצפון לגִּלְעָד, במערבו שוכנות ארצות הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי (ממלכות קטנות מצפון לכנרת וממזרח לירדן ההררי), בצפון נישא החֶרְמוֹן, ובמזרח אזור העיר סַלְכָה.

הַבָּשָׁן כולל אזורים הרריים שנודעו בגובהם הרב. הַבָּשָׁן נודע גם כאזור פּוֹרֶה במיוחד, ובעיקר כמקום של גידול צאן ובקר שמנים . היו בבָּשָׁן יערות של עצי אַלּוֹן גדולים ששימשו לבניה אצל עמי האזור. לכך הצטרפו גם עצי הבְּרוֹשׁ שהיו נפוצים בחֶרְמוֹן שבצפון הַבָּשָׁן. הנביאים יְשַׁעְיָהוּ ונַחוּם מתארים את הֶרֶס הַבָּשָׁן יחד עם מקומות נוספים הידועים בְּפוֹרִיּוּתָם כסמל לחורבן.

הַבָּשָׁן נקרא גם "אֶרֶץ רְפָאִים" על שם הרְפָאִים (הענקים) שחיו בו בימי קדם. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן היה אחרון הרְפָאִים ועריו הראשיות בבָּשָׁן היו עַשְׁתָּרוֹת ואֶדְרֶעִי. בימי מֹשֶׁה נערך באֶדְרֶעִי קרב בין עם יִשְׂרָאֵל לבין עוֹג, ובסופו הובס עוֹג וכל ממלכתו נפלה בידי העַם, כולל חֶבֶל אַרְגֹּב ו-60 עָרִים בְּצֻרוֹת. הַבָּשָׁן נכלל בנחלת חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה שממזרח לירדן, ויָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הקים שם את חַוֹּת יָאִיר שהשתרעה מאזור חֶבֶל אַרְגֹּב ועד הגבול המערבי של הַבָּשָׁן. נחלת שבט גָד ששכנה מדרום לנחלת חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה כללה אזורים בדרום הַבָּשָׁן, כולל העיר סַלְכָה. בימי יְהוֹשֻׁעַ נקבעה אחת מ-3 ערי המקלט שממזרח לירדן בעיר גּוֹלָן שבבָּשָׁן.

ברשימת הנציבויות של המלך שְׁלֹמֹה נזכר בֶּן גֶּבֶר שהיה הנציב של אזורי חַוֹּת יָאִיר וחֶבֶל אַרְגֹּב שבַּבָּשָׁן. אחרי פילוג הממלכה, נערכו באזור הַבָּשָׁן כמה קרבות בין ממלכת יִשְׂרָאֵל לבין ממלכת אֲרַם דַמָּשֶׂק. בימי יֵהוּא מלך יִשְׂרָאֵל, נפל הַבָּשָׁן לידי חֲזָאֵל מלך אֲרָם יחד עם כל שאר השטחים שממזרח לירדן, ואח"כ יָרָבְעָם השני השיב את כל מחוזות הגבול של יִשְׂרָאֵל מידי אֲרָם מלְּבוֹא חֲמָת ודַּמֶּשֶׂק בצפון ועד ים המלח. בסופו של דבר השתלט תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מלך אַשּׁוּר על האזור והגלה את תושביו.

חבל הַבָּשָׁן כאמור משתרע בין החרמון לירמוך וממזרח לגולן, אך קיימות מספר סברות לגבי גבולותיו המדויקים. יש המזהים את הרי הַבָּשָׁן עם פסגות החֶרְמוֹן, עם רמת הגולן או עם הר הדרוזים (החַוְרָן) שבמזרח הַבָּשָׁן, ויש הקובעים את הגבול הדרומי של הַבָּשָׁן דרומה מהירמוך בצפון הגלעד.

אזור הַבָּשָׁן הוא ברובו רמה בזלתית כתוצאה מהתפרצויות געשיות קדומות של הר הדרוזים. האזור זרוע במעיינות ובנחלים הזורמים מההרים המושלגים שבמזרח ובצפון אל ערוץ הירמוך בדרום, ומביאים איתם אדמת סחף בזלתית דְּשֵׁנָה לאזור הַבָּשָׁן. אלה תרמו לכלכלת האזור שהתבססה על גידול גדנים, וגידול בקר וצאן בעיקר ברמה המישורית והעשירה בעשבים. החשיבות של הַבָּשָׁן באה לו גם מכך ששימש כצומת של דרכי המסחר הבֵּינְלְאוּמִיּוֹת העיקריות של המזרח - כולל "דרך המלך" שהגיעה ממִצְרַיִם דרך עבר הירדן (ולאורכה שכנו ערי הַבָּשָׁן החשובות של עוֹג בעַשְׁתָּרוֹת ובאֶדְרֶעִי), "דרך הים" שהגיעה ממִצְרַיִם לאורך הים התיכון, ובימי בית-שני הצטרפה לאלה גם "דרך המשי" מסין.

כמה מערי הַבָּשָׁן נזכרות בכתבי המְאֵרוֹת המִצְרִיִים (כתבים מאגיים מתחילת האלף השני במִצְרַיִם הקדומה, שנועדו לפגוע באויבים השונים של מצרים) ובמכתבי אֶל-עַמַארְנָה (אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מִצְרַיִם בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה). באחד ממכתבי אֶל-עַמַארְנָה גם נזכר מלך העיר "זירי-בָּשָׁנִי". אזור הַבָּשָׁן נכבש ע"י מִצְרַיִם בימי תחותמס השלישי (סוף המאה ה-15 לפנה"ס). אח"כ הַבָּשָׁן היה מחוז של ממלכת יִשְׂרָאֵל שכאמור המשיכה להאבק על השליטה בו עם ממלכת אֲרַם דַמָּשֶׂק, עד הכיבוש והגליית התושבים בידי תגלת פלאסר השלישי מלך אַשּׁוּר (732 לפנה"ס).