עַלַמַּפָּה

דַּמֶּשֶׂק נזכרת כמה פעמים במקרא בעיקר כבירת ממלכת אֲרַם דַמָּשֶׂק, המכונה לעתים בקיצור "אֲרַם" (למרות שהיו ממלכות ארמיות נוספות שהוזכרו במקרא כמו אֲרַם בֵּית רְחוֹב, וממלכת אֲרַם צוֹבָה). העיר דַּמֶּשֶׂק עצמה יושבת מול הרי הַלְּבָנוֹן, כמצויין ב, ונהרות אֲמָנָה וּפַרְפַּר זורמים בה או לידה.

העיר דַּמֶּשֶׂק נזכרת במקרא לראשונה ב בהקשר של המרדף שערך אַבְרָם צפונה עד דַמָּשֶׂק, כדי להציל את לוֹט מידי 4 המלכים שתקפו את עָרֵי הַכִּכָּר ושבו את לוֹט משם. הנביא יְחֶזְקֵאל מזכיר את דַּמֶּשֶׂק כחלק מהגבול הצפוני של ממלכת יִשְׂרָאֵל האידיאלית. כשדָּוִד המלך החל במסע הכיבושים שלו בצפון, הוא ניצח את הֲדַדְעֶזֶר מלך אֲרַם צוֹבָה, וכשאֲרַם דַּמֶּשֶׂק באה לעזרת הֲדַדְעֶזֶר דָוִד הכה גם אותה, ושם בה נציבים. רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע אשר שֵׁרַת את הֲדַדְעֶזֶר מלך אֲרַם צוֹבָה וברח משם בעקבות נצחונות דָּוִד, קיבץ סביבו גדוד חיילים איתם השתלט על דַמָּשֶׂק, ונהיה שם למלך בימי שְׁלֹמֹה בן דָּוִד.

שנים אח"כ, כשבַּעְשָׁא מלך יִשְׂרָאֵל עלה על יְהוּדָה והחל לבצר את הָרָמָה, אָסָא מלך יְהוּדָה נתן את אוצרות המקדש כשוחד לבֶּן הֲדַד ה-1 בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מלך אֲרָם דַמֶּשֶׂק, כדי שזה יפר את בריתו עם בַּעְשָׁא ויעלה על יִשְׂרָאֵל. בֶּן הֲדַד אמנם עלה על עָרֵי יִשְׂרָאֵל והכה את עִיּוֹן, דָּן, אָבֵל בֵּית מַעֲכָה, וְאֵת ארץ הכִּנְרוֹת, ובַּעְשָׁא עזב את הָרָמָה. בֶּן הֲדַד ה-2 (בנו או נכדו של בֶּן הֲדַד הראשון) עלה שוב על יִשְׂרָאֵל עם צבא רב בימי אַחְאָב ודרש בשחצנות את כניעתו. אַחְאָב הכה אותו בשֹׁמְרוֹן ושנה אח"כ באֲפֵק שבגולן, ולבסוף כרת איתו ברית שכללה רשות לבני ישראל לסחור בשוק של דַמֶּשֶׂק. ברית זו הכעיסה את אחד מבני הנביאים אשר ניבא עונש לאַחְאָב בשל כך.

נַעֲמָן שר צבא אֲרָם בא לנביא אֱלִישָׁע כדי שזה ירפא אותו מצרעת. מלך יִשְׂרָאֵל נכנס לאֵבֶל כי חשב שמדובר בתרוץ של אֲרָם לפתוח במלחמה, אך אֱלִישָׁע הציע להזמינו בכל זאת. אֱלִישָׁע הציע לנַעֲמָן לטבול 7 פעמים בנהר היַרְדֵּן, ונַעֲמָן המאוכזב לעג להמלצה הזאת, כיוון שיש לו הרי בארצו נהרות טובים בהרבה כמו אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק. נַעֲמָן אבל לבסוף השתכנע, טבל ביַרְדֵּן ונרפא.

במְלָכִים-ב פרק ו-ז מסופר על מצור ממושך שערך בֶּן הֲדַד מלך אֲרָם על שֹׁמְרוֹן בירת יִשְׂרָאֵל, ועל הרעב הכבד שהיה שם אז. לבסוף צבא אֲרָם נטש את המצור בעקבות שמועה על עזרה הצפויה לעיר מידי צבאות החִתִּים ומִצְרַיִם. לסיפור יש אופי אגדתי מעט, ולא ברור לגמרי באיזה תקופה הוא התרחש. על פי סדר המאורעות בספר מְלָכִים-ב מדובר במצור של בֶּן הֲדַד ה-2 בימי יוֹרָם מלך יִשְׂרָאֵל, אך יש המשערים שמדובר דוקא בתקופה מאוחרת יותר בימי בֶּן הֲדַד ה-3 מלך אֲרָם ויְהוֹאָחָז מלך יִשְׂרָאֵל.

עוד לפני ימי נבואת אֱלִישָׁע, ה' כבר ציווה על הנביא אֵלִיָּהוּ למשוח את חֲזָהאֵל בסתר למלך על אֲרָם דַמָּשֶׂק כדי להעניש את בני יִשְׂרָאֵל החוטאים, אך רק בימי אֱלִישָׁע התרחש הדבר. אֱלִישָׁע בא לדַּמֶּשֶׂק כאשר המלך בֶן הֲדַד היה חולה. בֶן הֲדַד שלח את חֲזָהאֵל אל אֱלִישָׁע עם מנחה כדי לשאול אותו אם יחיה. אֱלִישָׁע אמר לחֲזָהאֵל להשיב שהמלך יחיה, אבל הודיע לו באופן פרטי שה' אמר שבֶן הֲדַד ימות, ופרץ בבכי בגלל החורבן שחֲזָהאֵל צפוי להביא על יִשְׂרָאֵל. חֲזָהאֵל התפלא בפני אֱלִישָׁע כיצד אדם פשוט כמוהו יהפוך למלך. חֲזָהאֵל מסר לבֶן הֲדַד שיחיה כפי שנצטווה, אך למחרת חנק אותו בעזרת בגד רטוב.

חֲזָהאֵל אמנם מכה קשות את יִשְׂרָאֵל ומביס את יוֹרָם מלך יִשְׂרָאֵל בקרב בְּרָמֹת גִּלְעָד. יוֹרָם המחלים מפציעתו נרצח בידי יֵהוּא, שבימיו חֲזָאֵל כבש מיִשְׂרָאֵל את כל השטחים ממזרח לירדן. בימי יְהוֹאָחָז בן יֵהוּא חֲזָהאֵל שיעבד למעשה את ממלכת יִשְׂרָאֵל.

הלחץ הארמי על ישראל המשיך גם בימי בֶּן הֲדַד ה-3 (בנו של חֲזָהאֵל) , אך אז ה' נתן לְעַם יִשְׂרָאֵל "מוֹשִׁיעַ", המזוהה אולי כממלכת אַשּׁוּר שהתחילה להכות ולהחליש את ממלכת אֲרַם, או אולי כיוֹאָשׁ בן יְהוֹאָחָז מלך יְהוּדָה. בכל אופן, יוֹאָשׁ הכה בבֶּן הֲדַד 3 פעמים ולקח בחזרה את ערי יִשְׂרָאֵל שנפלו בידי אֲרָם. הנביא עָמוֹס שניבא בימי יָרָבְעָם ה-2 מלך יִשְׂרָאֵל (בנו של יוֹאָשׁ), ניבא חורבן לאֲרָם דַמֶּשֶׂק בשל פשעיהם, ובעיקר בגלל העינויים שעינו את תושבי הַגִּלְעָד. יָרָבְעָם ה-2 אמנם השיב את כל מחוזות הגבול של יִשְׂרָאֵל מידי אֲרָם מלְּבוֹא חֲמָת ודַּמֶּשֶׂק בצפון ועד ים המלח.

אח"כ בימי רְצִין מלך אֲרָם, עלו הוא ופֶּקַח מלך יִשְׂרָאֵל על יְרוּשָׁלַיִם כדי להמליך את בֶּן טָבְאַל כמלך על יְהוּדָה במקום אָחָז, כיוון שאָחָז סירב להצטרף למאבקם באַשּׁוּר. רְצִין גם השיב את אֵילַת לאֲדוֹמִים. הנביא יְשַׁעְיָהוּ ובנו יצאו לעודד את אָחָז שאין לחשוש מפני הפולשים כיוון שהם יִפְּלוּ במהירה . אָחָז מלך יְהוּדָה שלח לתִּגְלַת פְּלֶסֶר (מלך אַשּׁוּר) שוחד מאוצרות המקדש כדי שיתקוף את דַּמֶּשֶׂק. תִּגְלַת פְּלֶסֶר אמנם כבש את דַּמֶּשֶׂק, הגלה את תושביה והרג את רְצִין - מלכה האחרון של ממלכת אֲרַם דַּמֶּשֶׂק. אח"כ הלך אָחָז לפגוש את תִּגְלַת פְּלֶסֶר בדַּמֶּשֶׂק וראה שם מזבח שמצא חן בעיניו, ולכן הוא צווה על אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לבנות במקדש בירושלים מזבח דומה.

ארץ אֲרָם דַמֶּשֶׂק נותרה מחוז אַשּׁוּרי עד הכיבוש הבבלי, אז הנביא יִרְמְיָהוּ ניבא לה שוב חורבן, שיכלול את חומות העיר ואת "אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד".

מקור שמה של העיר הוא בשם "דר משק" שמשמעו בארמית "מקום מגורים מושקה". העיר העתיקה של דַּמֶּשֶׂק - אמנם יושבת בנווה מושקה על הגדה הדרומית של נהר הבַּרַדַא המשוער כנהר האֲמָנָה המקראי, ולא הרחק מדרום זורם גם נהר אל אעוג' המזוהה לעתים עם נהר פַרְפַּר המקראי. בתל רמד הסמוך ובבקעת הבַּרַדַא נמצאו שרידי התיישבות כבר מהאלף ה-7 לפנה"ס ואף לפני כן, אך עדויות להתיישבות עירונית משמעותית מתחילות רק באלף השני לפנה"ס. דַּמֶּשֶׂק ומלכה ביריאווזה נזכרים במכתבי אֶל-עַמַארְנָה (אוסף גדול של "מכתבים" מהמאה ה-14 לפנה"ס שנכתבו למלכי מצרים בעיקר ממנהיגים באזור כנען וסוריה). במאה ה-13 לפנה"ס האזור היה נתון למאבקי שליטה בין מצרים לבין ממלכת החַתִּים, עד חתימת הסכם שלום בין הצדדים שלפיו עבר אזור דַּמֶּשֶׂק לידי החַתִּים (1259 לפנה"ס).

הארמים שהיו בעיקר עם נוודי מאזור סוריה ועיראק, התחילו להתיישב בישובי קבע באזור במאה ה-11 לפנה"ס, והקימו מספר ממלכות ארמיות ובהן אֲרַם דַמָּשֶׂק, ובירתה העיר דַמָּשֶׂק. הארמים בנו רשת של תעלות ומנהרות, הקיימות עד היום, כדי לנצל את מי נהר הבַּרַדַא להשקיית העיר והשדות שסביבה.

המקורות על תולדות ממלכת אֲרַם דַמָּשֶׂק, מלכיה ומלחמותיה, כוללים בעיקר את התנ"ך, תעודות ארמיות, וכרוניקות אַשּׁוּריוֹת. ממלכת אֲרַם נלחמה רבות בממלכת יִשְׂרָאֵל שְׁכֵנָתָם מדרום, וגם כנגד צבאות אַשּׁוּר. ידוע שאַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל הצטרף לברית של 12 מלכים בהנהגת בֶּן הֲדַד ה-2 מלך אֲרַם דַמָּשֶׂק, שנועדה להתנגד להתפשטות האַשּׁוּרית באזור. בקרב קרקר (853 לפנה"ס) הצליחו אמנם מלכי הברית לעצור את אַשּׁוּר, ולעקב את התפשטותה למשך כ-100 שנים. כתובות אַשּׁוּריוֹת של שלמנאסר השלישי, שתיעדו את הקרב, ציינו שבֶּן הֲדַד (המכונה בשם הֲדַדְעֶזֶר) בא עם 1,200 מרכבות, 1,200 פרשים ו-20 אלף רגלים, ואַחְאָב בא עם 2,000 מרכבות ו-10 אלף רגלים.

על פי המסופר במקרא, חֲזָהאֵל רצח את בֶּן הֲדַד ה-2, וכבש מִמַּמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל את המחוזות שממזרח לירדן. כתובת ארמית שנמצאה בתל דן הוצבה כנראה ע"י חֲזָהאֵל כדי להנציח את נצחונותיו על ממלכות יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה. עם הזמן אבל חזרו האַשּׁוּרים לאזור וכבשו אזורים נרחבים מממלכת אֲרַם דַמָּשֶׂק, ומלכי יִשְׂרָאֵל הצליחו להחזיר לעצמם את האזורים הכבושים מידי אֲרַם המוחלשת. העיר דַמָּשֶׂק ניסתה למרוד באַשּׁוּר (727 לפנה"ס), אך בסופו של דבר תגלת-פלאסר השלישי מלך אַשּׁוּר כבש סופית את העיר במסע עונשין שערך באזור. בראשית המאה ה-7 לפנה"ס, בימי פַּרְעֹה נְכוֹ, גברה ההשפעה המצרית בסוריה, ובמאות השנים הבאות עברה דַמָּשֶׂק וכל אזורי ממלכת אֲרַם דַמָּשֶׂק לשעבר בין האימפריות הגדולות ששלטו באזור - כולל ממלכות בָּבֶל, פָּרַס, והממלכות ההלניסטיות של בתי סֵלֵאוּקוּס ותָּלְמַי שירשו את אלכסנדר מוקדון, ושנלחמו רבות על השליטה באזור.