עַלַמַּפָּה

דִּינָה היתה בִּתָּם של של יַעֲקֹב ולֵאָה. יַעֲקֹב נאלץ להנשא ללֵאָה בת לָבָן, לפני שזכה להנשא גם לרָחֵל אחותה, אותה אהב באמת. אחרי שלֵאָה ילדה 4 בנים, היא פסקה ללדת. בִּימֵי קְצִיר החִטִּים (ראשית הקיץ) רְאוּבֵן הביא לאימו לֵאָה דוּדָאִים מהשדה (צמח המעורר אהבה ופריון). רָחֵל, שהיתה עדין עקרה, ביקשה לקבל מהדוּדָאִים, ולֵאָה הסכימה לכך אחרי שרָחֵל הציעה בתמורה שלֵאָה תשהה לילה עם יַעֲקֹב. כך היה, ובעקבות אותו לילה לֵאָה ילדה עוד את יִשָּׂשכָר ואח"כ גם את זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה.

אחרי שיַעֲקֹב וכל משפחתו חזרו ארצה מבית לָבָן שבחָרָן, הם חנו בשָׁלֵם שממזרח לשְׁכֶם, ויַעֲקֹב קנה את שדה המאהל שלו מחֲמוֹר שליט שְׁכֶם. כשדִינָה יצאה פעם לפגוש את בנות שְׁכֶם, היא נאנסה באלימות ע"י שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר. אח"כ שְׁכֶם התאהב בה וביקש מאביו לשאת אותה לאשה. חֲמוֹר בא ליַעֲקֹב כדי לבקש את דִינָה לבנו, והציע גם שבני ובנות המשפחות ימשיכו להנשא אלו עם אלו בעתיד. בתמורה, יַעֲקֹב ומשפחתו יוכלו לשבת בארץ ולסחור בה, וחֲמוֹר ישלם גם "מֹהַר" למשפחת הכלה.

אבל האחים של דִּינָה שבו בינתיים מהשָּׂדֶה ורתחו מזעם על אונס אחותם. הם הסכימו כביכול להצעת חֲמוֹר, אבל דרשו מבני העיר לעבור קודם ברית מילה. חֲמוֹר ובנו שְׁכֶם הסכימו לכך, וכל הגברים בעיר נימולו. ביום השלישי בעוד כל הגברים עדיין כאבו בעקבות ביצוע המִילָה, באו שִׁמְעוֹן וְלֵוִי והרגו את חֲמוֹר ואת שְׁכֶם, ואת כל שאר הגברים שבעיר. הם שחררו את דִינָה, ושבו את הנשים והטף, ובזזו את רכוש הנטבחים, ואת כל בהמות המִקְנֶה שבעיר ובחוצותיה.

יַעֲקֹב התלונן לפני שִׁמְעוֹן וְלֵוִי על שהשניאו אותו על תושבי הארץ, אך הם ענו שאי אפשר היה להרשות לאיש להתייחס לאחותם כאל זונה. שנים אח"כ, כשיַעֲקֹב היה בערוב ימיו ואמר את דבריו האחרונים לבניו, הוא חזר וגינה את שִׁמְעוֹן וְלֵוִי על מעשיהם האלימים שנבעו מכעס בלתי נשלט, וחזה שבשל כך יענשו בני השבטים שלהם בכך שנחלותיהם תהינה מפוזרות בין שאר נחלות השבטים.