|
|
סיכום
יַעֲקֹב קורא לבָנָיו ואומר לכל בן את הדברים המתאימים לו, כולל דברי גינוי או שבח, ובד"כ גם מתאר את אחרית השבטים של בָּנָיו. הוא מצווה לקבור אותו במערת המכפלה יחד עם אבותיו ומת.
תקציר
| דברי יַעֲקֹב לבניו: יַעֲקֹב מְזַמֵּן את 12 בָּנָיו ואחד אחרי השני מנבא להם את אחריתם (למעשה בד"כ את אחרית השבט שלהם ונחלתו). קודם נזכרים בני לֵאָה (רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, יְהוּדָה, זְבֻלוּן, ויִשָּׂשכָר), אח"כ בני הַשְּׁפָחוֹת זִלְפָּה שפחת לֵאָה (דָּן ונַפְתָּלִי) ובִּלְהָה שפחת רָחֵל (גָּד ואָשֵׁר), ולבסוף בני רָחֵל (יוֹסֵף ובִּנְיָמִין). |
| א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. ב הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם. |
| בני לֵאָה - דברי יַעֲקֹב לרְאוּבֵן הבכור נאמרים ראשונים: רְאוּבֵן הוא הבכור והתוצר הראשון של האוֹנוּת המינית של יַעֲקֹב. הוא נישא מעל אֶחָיו וגובר עליהם בתעוזה. אך הוא גם פזיז ונמהר כמו מים שועטים, והוא לא יזכה להיות בעל יתרון על אֶחָיו, כיוון שחילל את מיטת יַעֲקֹב (כששכב עם בִּלְהָה פלגש אָבִיו [^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ה פסוקים כ"א-כ"ב: כא
וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר.
כב
וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.
). |
| ג
רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.
ד פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה. |
| דברי יַעֲקֹב לשִׁמְעוֹן וללֵוִי: מוֹצָאָם\מְכֵרֹתֵיהֶם של שִׁמְעוֹן וְלֵוִי הוא בכלי נשק [*]הכוונה כאן ובהמשך הדברים לחורבן ולטבח שעשו שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בעיר שְׁכֶם . לכן, יַעֲקֹב לא ירצה להיות עוד בחברתם\סֹדָם\קְהָלָם, וכְּבוֹדוֹ
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק ל"ד פסוקים כ"ה-כ"ט: כה
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר.
כו
וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ.
כז
בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם.
כח
אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶּם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ.
כט
וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת.
[*]ויש המפרשים "כְּבֵדוֹ" לא יתייחד עוד עימם. הם בכעסם\אַפָּם הָרְגוּ אנשים ופגעו במקנה הבקר[*]של שְׁכֶם: כח
אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶּם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ.
. יַעֲקֹב מקלל את כעסם\עֶבְרָתָם הקשים, בכך שהנחלות של שבטי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי יהיו מפוזרות בין שאר נחלות השבטים[*]שבט שִׁמְעוֹן ישב בתוך נחלת יְהוּדָה .
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ט פסוק א: א
וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי יְהוּדָה.
, והלויים ישבו בערי הלויים שקיבלו בנחלות שאר השבטים
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק כ"א פסוקים א-ג: א
וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
ב
וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר יְהוָה צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ.
ג
וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי יְהוָה אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן.
|
| ה
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.
ו בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. |
| דברי יַעֲקֹב ליְהוּדָה: שאר האחים יודו ויִשְׁתַּחֲוּוּ ליְהוּדָה. הוא יתפוס את אויביו הבורחים ממנו בעורפם. יְהוּדָה נמשל לאַרְיֵה\לָבִיא שנמנע מלטרוף את בנו של יַעֲקֹב [*]כנראה הכוונה לקריאת יְהוּדָה שלא להרוג את יוֹסֵף , ושאין להזיזו ממקומו. שרביט-המלוכה\שֵׁבֶט\מְחֹקֵק לא יפסיק להיות בידי צאצאי יהוּדָה (שיצאו "מִבֵּין רַגְלָיו"), והוא יזכה בציות\יִקְּהַת עַמִּים אחרים.
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק ל"ז פסוקים כ"ו-כ"ז: כו
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.
כז
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
|
| ח
יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.
ט גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. י לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. |
| נחלת יְהוּדָה ידועה בגידולי הגֶּפֶן שלה. הגֶּפֶן\שֹּׂרֵקָה שלה היא כה בריאה וחזקה שאפשר לקשור\לאסור אליה חֲמוֹר\עַיִר\בן-אתון. היַּיִן הוא כה נפוץ ביְהוּדָה, שנוהגים להשתמש בו לכביסת הלבוש\כסוּת. עיניו של יְהוּדָה כֵּהוֹת\חַכְלִילִיות אף יותר מיָּיִן, ושיניו לבנות אף יותר מֵחָלָב. |
| יא
אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה [עִירוֹ] וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ].
יב חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב. |
| דברי יַעֲקֹב לזְבֻלוּן: נחלת זְבוּלֻן תִּשְׁכֹּן בסמוך לְחוֹף הים (למעשה נחלת אָשֵׁר הפרידה בינה לבין החוף באזור עכו), וקצה הנחלה (כמו יַרְכְּתֵי אֳנִיָּה) יגיע עד גְּבוּל מושבות הפיניקים שבאזור העיר צִידֹן. |
| יג זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. |
| דברי יַעֲקֹב ליִשָּׂשכָר: יִשָּׂשכָר ירצה לנוח כמו חֲמוֹר גָּרֶם (בעל עצמות חזקות) הרובץ כל היום במכלאות\מִּשְׁפְּתָיִם. הוא יאהב את המנוחה ואת יבול האדמה, ולכן לא יתאמץ להגן על עצמו, ויאלץ לעבוד עבור עמים אחרים שישלטו בו. הוא יאלץ לעסוק בְּסַבָּלוּת ולהעמיס משאות על שכמו, ולעבוד עבודות כְּפִיָּה לאדוניו. |
| יד
יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם.
טו וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד. |
| בני הַשְּׁפָחוֹת - דברי יַעֲקֹב לדָּן: דָּן ישפוט\יָדִין את העַם, או ידאג שהעַם יזכה לצדק במאבקו עם אויביו. הוא יכה את האויב כמו נָחָשׁ\שְׁפִיפֹן המקיש את ההולך בדרך\אֹרַח, או את העָקֵב של הסוּס ובכך גורם לנפילת הרוכב. |
| טז
דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
יז יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. יח לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה. |
| דברי יַעֲקֹב לגָּד: כאשר גְּדוּדֵי האויב יִתְגּוֹדְדוּ סביב גָּד, הוא יתגודד בעצמו סביבם ויכה אותם מאחור (בעָקֵב) כשיברחו. |
| יט גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב. |
| דברי יַעֲקֹב לאָשֵׁר: נחלת אָשֵׁר היתה ידועה בגידולי הזַיִת שלה, ובשֶׁמֶן הזַיִת שלה. מאכליו יהיו משופעים בשֶׁמֶן, והוא יִתֵּן מהם למֶלֶךְ (או שהם יהיו ראויים למֶלֶךְ). |
| כ מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. |
| דברי יַעֲקֹב לנַפְתָּלִי: הפסוק קשה ורבים הפירושים. למשל, נַפְתָּלִי נמשל לאַיָּלָה זריזה המוציאה קרניים הנמשלות לענפים\אמירים של "שופרות". או שהוא זריז כמו האַיָּלָה לאמר דברים יפים. או שנַפְתָּלִי מזדרז כמו אַיָּלָה לתת כבשים משובחות ("אִמֵר" הוא כֶּבֶשׂ בארמית) [1]עולם התנ"ך, ספר בְּרֵאשִׁית עמ' 252. . |
| כא נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר. |
| בני רָחֵל - דברי יַעֲקֹב ליוֹסֵף: הברכה כוללת מספר פסוקים קשים ורבים הפירושים. כאן בד"כ מפרשים שיוֹסֵף נמשל להתפצלות של ענף פּוֹרֶה המשגשג על מעיין, ושענפי המִשְׁנֶה שלו (בנותיו) מתפסים על החומה\שׁוּר. |
| כב
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר.
|
| רבים שונאים את יוֹסֵף ויורים בו את חיציהם, אך קַשְׁתּוֹ יושבת חזק בידיו, וזרועותיו משתמשות בה בזְרִיזוּת. זריזות ידים זו באה לו מה', הוא גִּבּוֹר\אֲבִיר יַעֲקֹב, צוּר\אֶבֶן יִשְׂרָאֵל המגן עליו מהשמיים\מִשָּׁם כמו רֹעֶה על צאנו. |
| כג
וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים.
כד וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל. |
| כך תבוא ליוֹסֵף עזרה וברכה מה', והברכות תבאנה לו מהשָׁמַיִם (בגשם) ומהתְּהוֹם (במי מעיינות), ומהשָׁדַיִם וָהרחם שיביאו לו צאצאים רבים ובריאים. |
| כה מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם. |
| ברכות יַעֲקֹב ליוֹסֵף רבות מהברכות שהוא קיבל בעצמו מהוריו, וכך הברכות תגענה עד קצה העולם. ויש המפרשים ש"הוֹרַי עַד" הוא שיבוש של "הֲרָרִי עַד" המקביל ל"גִּבְעֹת עוֹלָם" [2]עולם התנ"ך, ספר בְּרֵאשִׁית עמ' 253. ויַעֲקֹב אומר כאן שברכותיו ליוֹסֵף מגיעות עד קצה העולם או לנצח. בכל אופן הברכות יהיו כמו קָדְקֹד לַכֶּתֶר\נֵזֶר שעל ראש יוֹסֵף, אשר עושה אותו מנהיג לאֶחָיו. |
| כו בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. |
| דברי יַעֲקֹב לבִּנְיָמִין: בִּנְיָמִין נמשל לזְאֵב טורף, האוכל בבוקר את הבִּזָּה\עַד\שָׁלָל שבזז, ובעֶרֶב מְחַלֵּק את הנותר (לילדיו או לאֶחָיו?). |
| כז בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל. |
| סיכום רשימת דברי יַעֲקֹב לבָנָיו, מהם באו 12 שבטי ישראל. כל בן קיבל את הברכה הראויה לו. |
| כח כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם. |
| צוואת יַעֲקֹב ומותו: יַעֲקֹב מצווה על בָּנָיו לקבור אותו עם אבותיו במְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שאַבְרָהָם קנה מעֶפְרֹן הַחִתִּי [^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ג פסוק י"ג: יג
וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי שָׁמָּה.
, ושבה נקברו אַבְרָהָם[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ה פסוק ט: ט
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא.
, שָׂרָה[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ג פסוק י"ט: יט
וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
, יִצְחָק[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ה פסוקים כ"ז-כ"ט: כז
וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק.
כח
וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמֹנִים שָׁנָה.
כט
וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו.
, רִבְקָה ולֵאָה. יַעֲקֹב מסיים את דבריו, שוכב על הַמִּטָּה ומת. |
| כט וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי. ל בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר. לא שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה. לב מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת. לג וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג- ד | רְאוּבֵן ... פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ... |
| ה- ז | שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם... כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר... אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל |
| ח- י"ב | יְהוּדָה ... גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ. כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא - מִי יְקִימֶנּוּ?... חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב |
| י"ג | זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן... |
| י"ד | יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם... |
| ט"ז- י"ז | ... יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר |
| י"ט | גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, וְהוּא יָגֻד עָקֵב |
| כ | מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ, וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ |
| כ"א | נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה, הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר |
| כ"ב- בֵּן | פֹּרָת יוֹסֵף...מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל... |
| כ"ז | בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל |