|
|
מקור השם
רָחֵלָה - כבשה בוגרת
בן זוג
רָחֵל במקרא
רָחֵל היתה בִּתּוֹ הצעירה של לָבָן. רִבְקָה, אחותו של לָבָן, ואמו של יַעֲקֹב, שמעה שעֵשָׂו חושב להתנקם ביַעֲקֹב אחיו על גניבת הברכה של יִצְחָק שיועדה לעֵשָׂו הבכור. היא האיצה ביַעֲקֹב לברוח ללָבָן אָחִיהָ בחָרָן, ויִצְחָק גם קרא לו להינשא שם לאחת מבנותיו של לָבָן
יַעֲקֹב הגיע לִבְאֵר באזור חָרָן ופגש שם רועים. הַבְּאֵר היתה מכוסה באֶבֶן גדולה וכבדה והרועים המתינו שיתכנסו מספיק רועים כדי להרים אותה. יַעֲקֹב שאל את הרועים אם הם מכירים את לָבָן, והם הצביעו על רָחֵל בִּתּוֹ שהתקרבה עִם צֹּאן לָבָן לַבְּאֵר. יַעֲקֹב הסיר לבדו את האֶבֶן, והשקה את צֹאן דּוֹדוֹ לָבָן. יַעֲקֹב נשק לרָחֵל ובכה כשסיפר את סיפורו, והיא היא רצה לספר זאת ללָבָן אָבִיהָ. לָבָן רץ לקבל את פני יַעֲקֹב והזמין אותו להתארח בביתו. יַעֲקֹב, שהתאהב ברָחֵל, הציע לעבוד אצל לָבָן 7 שנים בתמורה לנישואין איתה
7 השנים עברו מהר על יַעֲקֹב בשל אַהֲבָתוֹ לרָחֵל
כפיצוי ללֵאָה על כך שהיא האישה הפחות מועדפת, ה' נתן לה ללדת את רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, ויְהוּדָה, בעוד רָחֵל נשארה עקרה
בִּימֵי קְצִיר החִטִּים (ראשית הקיץ) רְאוּבֵן הביא לאימו לֵאָה דוּדָאִים מהשדה (צמח המעורר אהבה ופריון). רָחֵל ביקשה לקבל מהם, ולֵאָה הסכימה אחרי שרָחֵל הציעה בתמורה שלֵאָה תשהה לילה עם יַעֲקֹב. כך היה, ובעקבות אותו לילה לֵאָה ילדה עוד את יִשָּׂשכָר ואח"כ גם את זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה. גם רָחֵל (שנעזרה אולי בדוּדָאִים שקיבלה) ילדה סוף סוף בן - את יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב
כשיַעֲקֹב רצה לעזוב את בית לָבָן ולברוח לכנען, הוא ביקש וקיבל אישור לכך מרָחֵל ומלֵאָה
רָחֵל נטתה ללדת כשהמשפחה היתה על הדרך בין בֵּית-אֵל לבין חֶבְרוֹן, באזור בו הדרך התקרבה לבֵּית לָחֶם (הנקראת גם "אֶפְרָת\אֶפְרָתָה"). הלידה היתה קשה, וכשהַמְיַלֶּדֶת בישרה לה שילדה בן, היא קראה לו "בֶּן אוֹנִי\כוחי" (יַעֲקֹב אח"כ קרא לו בִנְיָמִין). רָחֵל מתה ונקברה בַּמָּקוֹם, ויַעֲקֹב הקים על קבר רָחֵל מַצֵּבָה הידועה "עַד הַיּוֹם".
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ח פסוקים א-ב: א
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.
ב
קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ.
, אשר היו שתיהן יפהפיות - "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוק י"ז: יז
וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.
.
יַעֲקֹב הגיע לִבְאֵר באזור חָרָן ופגש שם רועים. הַבְּאֵר היתה מכוסה באֶבֶן גדולה וכבדה והרועים המתינו שיתכנסו מספיק רועים כדי להרים אותה. יַעֲקֹב שאל את הרועים אם הם מכירים את לָבָן, והם הצביעו על רָחֵל בִּתּוֹ שהתקרבה עִם צֹּאן לָבָן לַבְּאֵר. יַעֲקֹב הסיר לבדו את האֶבֶן, והשקה את צֹאן דּוֹדוֹ לָבָן. יַעֲקֹב נשק לרָחֵל ובכה כשסיפר את סיפורו, והיא היא רצה לספר זאת ללָבָן אָבִיהָ. לָבָן רץ לקבל את פני יַעֲקֹב והזמין אותו להתארח בביתו. יַעֲקֹב, שהתאהב ברָחֵל, הציע לעבוד אצל לָבָן 7 שנים בתמורה לנישואין איתה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוק י"ח: יח
וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.
.
7 השנים עברו מהר על יַעֲקֹב בשל אַהֲבָתוֹ לרָחֵל
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוק כ: כ
וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.
, ובסופן נערך מִשְׁתֶּה הנישואין. אבל לָבָן רימה את יַעֲקֹב ומסר לו בליל הכלולות את לֵאָה, בתירוץ שעל הבכורה להינשא לפני הצעירה. לֵאָה קיבלה אז מלָבָן את זִלְפָּה להיות לה לשִׁפְחָה. יַעֲקֹב נשאר לעבוד עוד 7 שנים אצל לָבָן, ובסופן נישא גם לרָחֵל אהובתו, שקיבלה מאביה את בִּלְהָה להיות לה לשִׁפְחָה.
כפיצוי ללֵאָה על כך שהיא האישה הפחות מועדפת, ה' נתן לה ללדת את רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, ויְהוּדָה, בעוד רָחֵל נשארה עקרה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוקים ל"א-ל"ה: לא
וַיַּרְא יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה.
לב
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.
לג
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.
לד
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי.
לה
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.
. רָחֵל העקרה קינאה בלֵאָה אם הבנים, ונתנה ליַעֲקֹב את שפחתה בִּלְהָה שילדה לו את דָּן ואת נַפְתָּלִי. גם לֵאָה הפסיקה ללדת, ונתנה ליַעֲקֹב את שפחתה זִלְפָּה שילדה לו את גָד ואת אָשֵׁר.
בִּימֵי קְצִיר החִטִּים (ראשית הקיץ) רְאוּבֵן הביא לאימו לֵאָה דוּדָאִים מהשדה (צמח המעורר אהבה ופריון). רָחֵל ביקשה לקבל מהם, ולֵאָה הסכימה אחרי שרָחֵל הציעה בתמורה שלֵאָה תשהה לילה עם יַעֲקֹב. כך היה, ובעקבות אותו לילה לֵאָה ילדה עוד את יִשָּׂשכָר ואח"כ גם את זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה. גם רָחֵל (שנעזרה אולי בדוּדָאִים שקיבלה) ילדה סוף סוף בן - את יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל פסוקים י"ד-כ"ד: יד
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ.
טו
וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.
טז
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.
יז
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי.
יח
וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר.
יט
וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב.
כ
וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן.
כא
וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה.
כב
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
כג
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי.
כד
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר.
.
כשיַעֲקֹב רצה לעזוב את בית לָבָן ולברוח לכנען, הוא ביקש וקיבל אישור לכך מרָחֵל ומלֵאָה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"א פסוק י"ד: יד
וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ.
, וברח מלָבָן עם כל משפחתו ורכושו. רָחֵל גם גנבה ללָבָן את את פסלי הַתְּרָפִים (צְלָמִים מְגֵנִים של אבות המשפחה) ללא ידיעת יַעֲקֹב[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"א פסוק י"ט: יט
וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ.
. לָבָן השיג אותם בגִּלְעָד והתלונן על בריחת יַעֲקֹב ועל גניבת הַתְּרָפִים. יעקב ענה שחשש שלָבָן לא ירשה לו לעזוב עם בנותיו, והודיע שמי שיימצאו אצלו הַתְּרָפִים לא ייחיה. רָחֵל מחביאה את הַתְּרָפִים בכר הגמל עליו היא ישבה, וכשלָבָן הגיע לחפש אצלה היא לא קמה בתירוץ שיש לה מחזור[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"א פסוק ל"ה: לה
וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי כִּי לוֹא אוּכַל לָקוּם מִפָּנֶיךָ כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים.
. כך, לָבָן לא מצא את הַתְּרָפִים, ולבסוף הוא כרת בַּמָּקוֹם ברית עם יַעֲקֹב.
רָחֵל נטתה ללדת כשהמשפחה היתה על הדרך בין בֵּית-אֵל לבין חֶבְרוֹן, באזור בו הדרך התקרבה לבֵּית לָחֶם (הנקראת גם "אֶפְרָת\אֶפְרָתָה"). הלידה היתה קשה, וכשהַמְיַלֶּדֶת בישרה לה שילדה בן, היא קראה לו "בֶּן אוֹנִי\כוחי" (יַעֲקֹב אח"כ קרא לו בִנְיָמִין). רָחֵל מתה ונקברה בַּמָּקוֹם, ויַעֲקֹב הקים על קבר רָחֵל מַצֵּבָה הידועה "עַד הַיּוֹם".
פרקים המזכירים את רָחֵל
ציטוטים נבחרים
משפחת יַעֲקֹב