עַלַמַּפָּה

עֶזְרָא היה סּוֹפֵר מוערך (כותב תורה, בקיא בה ומלמד אותה) בחצר אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מלך פָּרַס. המלך שלח איגרת לעֶזְרָא בה צווה להוביל ליְרוּשָׁלַיִם את היהודים החפצים לשוב לשם. הוא גם צווה לקיים את הפולחן במקדש עם תרומות המלך והיהודים, ואישר לעֶזְרָא ללמד ולאכוף את חוקי התורה ביהודה ובירושלים. עֶזְרָא פתח את סיפורו בגוף ראשון בתודה לה' ועם רשימת העולים איתו ליְרוּשָׁלַיִם. העם חונה על נהר אַהֲוָא (בבבל) שם גילה עֶזְרָא שחסרים לויים, והוא זימן לכן לווים ונתינים מכָסִפְיָא. הוא הפקיד את אוצר התרומות למקדש בידי כוהנים ולוויים נבחרים. העולים הגיעו בשלום ליְרוּשָׁלַיִם, התרומות נמסרו ליעדן והעולים חגגו עם העלאת קורבנות רבים במקדש.

עֶזְרָא גילה שרבים בישראל (כולל מהכוהנים, הלויים, ומהשרים) נישאו או חיתנו את בניהם לנשות הגויים של כנען והאזור. עֶזְרָא הגיב בקריעת בגדיו, מריטת שיער ראשו וזקנו וישיבה באבל ובתפילות לה' שיסלח לעמו. עם רב התאסף סביב עֶזְרָא כדי לבכות לצדו. שְׁכַנְיָה הציע לגרש את הנשים הנוכריות וילדיהם המשותפים ועֶזְרָא השביע את העם לעשות כן. העם התכנס ביְרוּשָׁלַיִם, אך ירדו גשמים רבים והתקבלה ההצעה לכנס וועדה שתחקור את מקרי ההתבוללות בערי יהודה-.

בימי נְחֶמְיָה כמושל ביְרוּשָׁלַיִם, התכנס העם ברחבת שַׁעַר הַמָּיִם וקרא לעֶזְרָא לקרוא בתורה. עֶזְרָא קרא בתורה לפני העם (כולל נשים וילדים בגיל המספיק להבנת הנאמר) בא' בתשרי מהבוקר ועד הצהרים. עֶזְרָא הקריא מעל בימה גבוהה כשלצדדיו עמדו 13 אנשים נבחרים. עֶזְרָא הציג את הספר הפתוח לפני העם, והעם כולו עמד לכבודו. עֶזְרָא בירך את ה' והעם הצדיע והשתחווה. 13 לְוויים פירשו אז את הנקרא לעם שהבין את הנאמר ובכה. נְחֶמְיָה, עֶזְרָא, והלְוויים הורו לעם להפסיק לבכות, ובמקום זאת לשמוח, ולחגוג את היום הקדוש במאכלים מתוקים ובמשלוח מנות לעניים. בב' בתשרי חזרו ראשי העם, הכהנים, והלויים ללמוד תורה מפי עֶזְרָא. הם למדו את מצוות חג הסֻּכּוֹת וחגגו אותו.

כשהסתיימה מלאכת שיקום החומות בירושלים, נְחֶמְיָה אירגן חגיגות שכללו מצעד של שתי תהלוכות מקבילות על גבי החומה המזרחית והמערבית מדרום העיר עד אזור הר הבית בצפון. עֶזְרָא קיבל את הכבוד לצעוד אז בראש התהלוכה המזרחית, בעוד נְחֶמְיָה צעד בעקבות המערבית.