עַלַמַּפָּה

יְהוּדָה בן יַעֲקֹב עזב את משפחתו (בחֶבְרוֹן שבהרי יְהוּדָה) ו"ירד" לגור בעֲדֻלָּם שבשפלת יְהוּדָה, אצל "חִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי". יְהוּדָה נשא שם את בת שׁוּעַ, ממנה נולדו להם עֵר, אוֹנָן, ושֵׁלָה. עֵר נשא את תָּמָר, אך מת. אח"כ אוֹנָן נשא אותה, אך שפך את זרעו כדי שלא יביא בנים לאחיו, ולכן ה' המית גם אותו. יְהוּדָה צווה על תָּמָר להמתין בבית אביה עד ששֵׁלָה יגדל, ואז תִּנָּשֵׂא לו. בסתר, יְהוּדָה חשש שאם תָּמָר תנשא לשֵׁלָה אז גם הוא ימות (ולכן הוא עִכֵּב את הנישואין).

תָּמָר הבינה שכבר לא תינשא לשֵׁלָה. כאשר נודע לה שיְהוּדָה יצא יחד עם חִירָה לגזוז את צאנו בתִּמְנָה, היא יצאה להמתין לו בצד הדרך (ב"עֵינַיִם" - אזור מעיינות או שם מקום) מחופשת כזוֹנָה מכוסת פנים. יְהוּדָה לא זיהה אותה, והציע לה גדי בעד שירותיה. תָּמָר ביקשה כערבון בינתיים כמה חפצים אישיים של יְהוּדָה, אבל אח"כ, כשיְהוּדָה שב למקום, תָּמָר כבר לא היתה שם.

כעבור 3 חודשים יְהוּדָה גילה שתָּמָר בהריון שלא בנישואין, ורצה לשרוף אותה. תָּמָר הציגה לפניו את החפצים שלו, והוא הבין מה שקרה וסלח לה. תָּמָר ילדה תאומים: את זָרַח, שהוציא את ידו ראשון מהבטן, קיבל חוט שני על אצבעו ואז החזיר את היד, כך שאחיו פָּרֶץ הוא שיצא ראשון לבסוף. פָּרֶץ עתיד להיות אב לשושלת שתגיע עד דָוִד המלך .